מה היה קורה לולא כיסתה ברית המועצות את הכור הדולף בצ'רנוביל במעטה בטון עבה? ראש היחידה להנדסה גרעינית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ד"ר יצחק אוריון, משער שהענן הרדיואקטיבי עלול היה להתפשט בעולם כולו, לזהם את מקורות המזון והמים ולגבות מחיר יקר בחיי אדם.
"היום כבר לא בונים כורים כמו שהיו בצ'רנוביל", הוא מסביר. "אלה כורים ללא מאטם, כורים שאין להם מעטה מגן. ככלל, כור הוא מערכת מאוזנת, וברגע שהוא יוצא משליטה מתחיל תהליך שרשרת - חלקיקים ושמם נייטרונים נפלטים מגרעין האטום יותר ויותר מהר. אם יש תקלה צריך לגרום לליבה להפסיק לייצר חום ולהפריד אותה מהסביבה. הבטון בולע את החום ואת החלקיקים שנפלטים. משום כך, המשימה של האנשים שכיסו את הכור בבטון הייתה משימה חשובה מאוד.
אוריון אומר כי מאז האסון בצ'רנוביל, חלה התקדמות לא רק במנגנוני ההגנה שקיימים בכורים עצמם אלא גם באמצעים שניתן לספק לעובדי החירום שיידרשו להתקרב לכור או לטוס מעליו. "לדוגמה, יש חברה ישראלית שאני מייעץ לה שפיתחה חגורה שמגינה על מח העצם", הוא אומר. "הקרינה פוגעת באיברים רגישים, ואם מגנים היטב על אזור האגן הפגיעה מצטמצמת באופן שמציל חיים".
הפיצוץ בצ'רנוביל גרם לפיזור חומרים רדיואקטיביים למרחק אלפי קילומטרים. "היו כמה חוקרים בארץ שזיהו שרידים מצ'רנוביל על גגות תל אביב", אומר אוריון. "זה מעניין ולא צפוי, משום שזה אומר שהפיזור גלובלי; זה לא שהזיהום נמצא בתוך מערכת מסוימת ולא יוצא מגבולותיה. אבק רדיואקטיבי יכול להגיע לכל מקום. אם היו עוזבים את הכור כמו שהוא ומדובר בכור שמפיק חשמל בהספק גבוה מאוד, עם הרבה מאוד מוטות דלק הזיהום ודאי היה מכסה את כל אירופה, ואולי את כל העולם.
"לאסון כזה יש אפקטים קצרי טווח וארוכי טווח. בטווח הקצר, לכל מדינה יש אמצעים לזהות אם יצא ענן רדיואקטיבי, לאן הוא הולך ולאילו היקפים הוא מגיע. הענן נושר בשלב מסוים זה מה שנקרא נשורת גרעינית ואז אפשר לנקוט אמצעים לניקוי השטח. עד אז, הדבר הנכון ביותר הוא לפנות אוכלוסייה. חשוב למדוד לאן האבק הגיע ועל פי זה להחליט את מי מפנים ואת מי לא. פינוי המוני דורש דיוק, ואם מפנים יותר ממה שצריך, זה רק מסבך את המצב. האפקט ארוך הטווח נגרם כתוצאה מזיהום מקורות המזון והמים. צריך למצוא מקורות חלופיים או לחכות עד שזיהום ידעך. אם הזיהום נרחב, היעדר מקורות חלופיים יוצר קושי אמיתי להתמודד עם האסון, עד כדי תמותה של חלק ניכר מהאוכלוסייה.
"כיום, כחלק מלקחי אסון צ'רנוביל, אנחנו יודעים לזהות במהרה אם חומרים רדיואקטיביים נפלטו לאטמוספירה ולמנוע חשיפה של אוכלוסיות לקרינה החזקה. אנחנו יודעים לקבוע מהר יותר את מי צריך לפנות, לכמה זמן, ואיך זה עשוי להסתיים. יתרה מזאת, על פי החומרים שנפלטו, אפשר להבין מה היה התהליך שיצר את האסון מה קרה בליבת הכור ולמה בדיוק היא התפרצה".