ביום שאחרי סמוטריץ' מצאתי את עצמי בעיקר חושב על איך הגענו למצב שאדם כמוהו קובע את סדר יומנו. הרי העובדה שהאיש הוא שונא אדם, פלגן וגזען, כולנו מבינים.
הוא הוביל את 'מצעד הבהמות' נגד קהילת הלהט"ב. טען שאין עניים בישראל. גידף את שר הביטחון, את ראש הממשלה ואת בית המשפט העליון. ואתמול שוב נדרש למגזר החביב עליו: ערבים. מה הוא היה עושה בלעדיהם? על הדרך הוא חירף את מקיימי החפלות (גם מזרחים ביניהם?) וניסה להסביר, כדרכם של גזענים, שהוא מעדיף אתיופים, אבל מה שיכל לומר עליהם זה שהוא "מת על האינג'רה שלהם".
מעטים מאוד יצאו להגן על הסמוטריץ', אבל מסתבר שלפחות בזוגיות הצליח לו. אשתו נחלצה לעזרתו והסבירה שאכן, מבקשת הפרדה בינה לבין יולדות ערביות ומיילדים ערבים. הנימוק? רגע הלידה הוא
"טהור" והיא רוצה ש"ידיים יהודיות" יקבלו עם הולד.
אילו היינו שומעים רק דברים כאלה, שנאה וגזענות הקיימים בשדרות רחבות מדי בחברה הישראלית, דיינו. אילו היינו שומעים זאת מפי נבחר ציבור, חבר הפרלמנט הישראלי, מי שמחזיק על כתפיו שחוחות השנאה את קואליציית ה-61, דיינו. אילו רק היינו למדים שבתי חולים בישראל תומכים, מאפשרים ומעודדים הפרדה לאומית (לבד מבתי החולים בפריפריות, סורוקה ורמב'ם, ולא במקרה, לטעמי), דיינו. ואילו היינו רק שומעים את המשנה על טוהר הידיים היהודיות ועליונתן, דיינו. אבל, הפעם קיבלנו את כל הסלט הגזעני הזה גם יחד. לפנק, לפנק, לפנק.
בפרשת "עגלה ערופה" מתחייבים נבחרי הציבור "ידינו לא שפכו את הדם הזה". נדמה לי שאי אפשר עוד להסתפק בגינויים מרוטווטים. האחריות מחייבת סילוקו של חבר הכנסת סמוטריץ' מכלל ועדות המשכן, ודחיקה שלו להתפטרות. האחריות מחייבת הנחיות חד משמעיות של שר הבריאות לבתי החולים. האחריות מחייבת בדק בית עמוק בשורות הציונות הדתית, המייצרת מופעי גזענות שכאלה, וצר לי על כך כל כך, כמי שגדל בתוכה.
ולבסוף, האחריות אולי מחייבת לתת לגברת סמוטריץ' את מבוקשה "הטהור" ולבודד אותה מאחרים באשר הם. זה, כנראה, נחוץ ביותר למנוחתם הערכית והנפשית. פסח המתקרב הוא עוד הזדמנות להפנים את הלקח המהדהד. הציווי הוא לאהוב את האחר, כמי שחוו אחרות. החבר סמוטריץ' רחוק מלהבין את המסר.