קשה מאוד להפתיע את השר לביטחון הפנים גלעד ארדן בכל הקשור לאנשים הכפופים לו. ועם זאת, השר ארדן הופתע מאוד כאשר מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, שאותו מינה רק לפני חודשים ספורים, הוציא הנחיה לא לבדוק כל תלונה אנונימית המגיעה לפתחה של המשטרה. הוא הופתע עוד יותר מן הנאום הפומבי אותו נשא אלשיך ב-8 במרץ, יום האישה, בפני שוטרות, וחזר על ההנחיה פעם אחר פעם. ארדן גם ציפה כי המפכ"ל אלשיך יבהיר את דבריו מיד עם פרוץ הסערה התקשורתית לאור דבריו, אך לא שמע ולו מילה אחת מן המפכ"ל. בסביבתו של ארדן בטוחים כי זוהי הטעות הראשונה של אלשיך בתקופת כהונתו.
ההתמודדות עם כלי התקשורת וההד הציבורי שנחת על אדם שכל חייו היה בצללית בתוך השב"כ, בטוחים בסביבת השר, היא זו שגרמה לאנטגוניזם הראשוני נגדו. המקורבים לארדן בטוחים כי לאחר ניקוי החלודה, וחידוד ההבנה כי המשטרה היא גוף פתוח יותר מן השב"כ, ישכיל אלשיך להבין כי עליו להבהיר באופן ברור את כוונותיו, לפיהן התלונות האנונימיות שמתקבלות במשטרה, מועברות באופן אוטומטי למחלקה לחקירות שוטרים. השר גם בטוח כי המגמה בה בחר המפכ"ל אלשיך לגבות קציני משטרה שנחקרו במשטרה היא מגמה ברוכה, שכן המחלקה לחקירות שוטרים פעלה ביהירות בכל הנוגע לקציני משטרה, ובמוטיבציית יתר.
בעוד אלשיך מתחיל להיטמע בארגון עליו הוא מופקד, ארדן כבר נמצא בעיצומו של התהליך. שנה סוערת ועמוסת אתגרים עברה על השר לביטחון פנים במשרד הרגיש והחשוב הזה. במבט לאחור ניתן לראות בבירור שהחלו לנוע לא מעט תהליכים שאותם יזם, תהליכים שאמורים לשנות את פני המשטרה ולהזניק קדימה את הארגון תוך כדי שיפור תדמיתו ותפקודו, אך גם שעיקר העבודה עדיין לפניו.
המידע שפורסם השבוע בעיתון "הארץ", הרגיז את ארדן. לפי הפרסום, אחד השרים המשפיעים רמז לניצב המועמד לתפקיד מפכ"ל המשטרה כי אם יתמנה, מוטב שיטיב עם תיק מעונות ראש הממשלה שנחקר בימים אלו בלהב 433. ארדן זעם מאוד על הכותרת, הכחיש אותה בתוקף, ודרש הסברים. עד מהרה, קיבל ארדן שורה של טלפונים וסמסים מקצינים וקצינים לשעבר, שהיו מועמדים למפכ"לות, והשביעו עצמם כי לא הם אלו שאמרו זאת ל"הארץ".
למרות הביקורת הציבורית שלה זכה ארדן בעקבות שורה של רפורמות, ביניהן העברת "חוק המישוש" והעברת חוק ההזנה בכפייה לשובתי רעב, אי אפשר להתעלם מכוונותיו של השר להפוך את המשטרה ליעילה יותר. אין זה פלא כי בעת משא ומתן קואליציוני מול ראש הממשלה בנימין נתניהו, דרש ארדן בתמורה לוויתור על תיק החוץ, אותו כנראה שומר נתניהו ליצחק הרצוג, שני תיקים: תיק הפנים ותיק ביטחון הפנים. כוונתו של ארדן הייתה אחת ויחידה: לאמץ מודל שעובד במדינות מערביות בו כל מה שקורה בפנים המדינה מתנקז במשרד אחד.
כאשר נתניהו התנגד למבוקשו, ולאחר הפעלת שרירים קטנה מצדו של ארדן, כחודשיים לאחר הבחירות, ניאות ארדן לקבל את ביטחון הפנים עם "חבילת פיצויים". מלבד תיק העניינים האסטרטגיים אותו מחזיק ארדן "על הדרך", קיבל ארדן גם מיליארד שקלים לטובת המשרד, שהוזנח לאורך השנים מן הבחינה התקציבית. באמצעות התקציב שקיבל ארדן, הוא הגה תכנית שאפתנית מבחינתו להגדלת המשטרה. עוד בטרם נכנס למשרד, כאזרח מן השורה, סבר ארדן כי ישנן שתי בעיות מהותיות במשטרה: היעדר נוכחות משטרתית במגזר הערבי והיעדר נוכחות שוטרי מקוף ברחובותיה של ישראל, מתוך מחשבה כי המשטרה משקיעה את מרבית משאביה במאבק בפשיעה חמורה ולא בשיטור הקלאסי.
כאשר נכנס למשרד, נחשף לבעיות מורכבות לא פחות, ודוגמאות לכך קיימות מקיר לקיר: הזנחה בתקצוב אגף התנועה, מחסור כמותי בשוטרים המשרתים במחוז ירושלים (שהתעצם עם פרוץ האינתיפאדה), וכמובן התרבות הארגונית הקלוקלת, שהביאה ל"בילויים" חוזרים ונשנים של קצינים בכירים במשרדי המחלקה לחקירות שוטרים בהר החוצבים בירושלים.
כתוצאה מאותן הבעיות שזיהה ארדן במשטרה, החליט ארדן, בראש ובראשונה, למנות מפכ"ל מחוץ לשורות המשטרה. מחדלים ופרשות שהצטברו על גבה של המשטרה, ובראשה, מחדל בעת מצעד הגאווה אשתקד שמנע מן המשטרה לתפוס את הרוצח ישי שליסל, הביאו לחידוד הרצון של ארדן כי מחויב שינוי שעליו הוא יוכל לפקח בעצמו, תהליכים של מינויי קצינים. או אז הגיעה פארסת גל הירש.
ארדן, שקיבל המלצות נרחבות על הירש מתוך אנשי לשכתו, התלהב מיד מן הקצין הצבאי הכריזמטי, והכריז עליו לתפקיד מפכ"ל המשטרה, מבלי לבדוק את עברו המפוקפק, בכל הקשור לעסקאות שביצעה חברתו "דפנסיב שילד" ומבלי לעדכן את היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין. הייתה זו טעותו הראשונה של ארדן בתפקידו. ההד הציבורי שיצר המינוי, הן בתוך המשטרה שהביעה את תסכולה עקב הרצון למנות קצין בדרגת תת אלוף בלבד לדרגת רב ניצב. עברו של הירש בהקשר לעסקאות מפוקפקות בגיאורגיה ומחדלי מלחמת לבנון השנייה, הוסיפו לתרעומת, והביאו להתארכות הבדיקה בעניינו בלשכתו של יועץ המשפטי לממשלה להיתכנות מינויו למפכ"ל.
הדבר אילץ את ארדן, לזנוח בלב כבד את התכנית ולמצוא מיד מחליף בעל שיעור קומה. גורמים המעורים בפרטים מספרים כי יחד עם נתניהו, הצליח ארדן לשכנע את סגן ראש השב"כ, אלשיך, לוותר על ההצללה, ולהעלות על מדיה הכחולים של המשטרה, תוך אימוץ הרפורמות שאותן מגדיר ארדן "היסטוריות".
לאחר לבטים לא פשוטים, הסכים אלשיך לאתגר. הוא התיישב על התכניות של ארדן והפך לפנים של המשטרה, ולמעשה, המוציא אל הפועל של ארדן בתוך הארגון. בעקבות שורה של פרשיות מין מביכות במשטרה, ביקש ארדן להיעזר בניסיונו של אלשיך ולבצע רפורמה בכל הקשור לתרבות ארגונית. שאלון 300 שהופץ לכל שוטר במשטרה, ביקש לבחון את רמת אמינותם והנורמות של השוטרים, בטרם שליחתם לבחינת פוליגרף. הדבר הרתיח לא מעט קציני משטרה, שסברו כי מדובר במהלך כפוי טובה של המפכ"ל, ומעבר ל"שב"כיזציה".
בסביבתו של ארדן סבורים כי אין שום פסול לאימוץ נורמות השב"כ בתוך המשטרה, בעיקר לאור העובדה כי השב"כ הוא גוף שמנוהל בצורה הרבה יותר מסודרת. זאת ועוד, במסגרת קמפיין הגיוס למשטרה, צפויים כחולי המדים לקבל כ-3,200 שוטרים לחיזוק ירושלים, כחלק מן המחסור החמור בשוטרים, שפעם אחר פעם, צריכים לתגבר את ירושלים ממחוזות אחרים.
למרות שהוא אינו בעל רקע משטרתי, ארדן לקח חלק פעיל, ואף המליץ בעצמו לאלשיך על חלק מן המינויים שמרכיב היום את שולחן הפיקוד הבכיר של המשטרה. ארדן היה זה שלחץ על מינוי הקצין המנוסה ביותר ומועמד למפכ"ל בעצמו - יורם הלוי, לתפקיד מפקד מחוז ירושלים, תוך הגדלה משמעותית של התקציב. ארדן התנגד לקידום ניצבים שכשלו במבדקים, וקידומם של קצינים צעירים יותר, תוך הצערת סגל הפיקוד הכללי. במשטרה ראו בכך מעורבות גדולה מדי מצד השר.
בשנה הראשונה שלו במשרד לא היה ארדן חף מחיכוכים פוליטיים. אחד העימותים הקשים היו כאשר שר הביטחון משה בוגי יעלון הודיע לארדן כי בכוונתו להפסיק להקצות 1,800 חיילים לשירות חובה במשטרה. בפועל, ההחלטה של יעלון יכלה דווקא להיטיב עם המשטרה. הסיבה לכך פשוטה. כאשר הצבא בוחר להעביר מיועדים לגיוס, לרוב הוא מקצה חיילים המגיעים מרקע סוציואקונומי נמוך. גורמים המעורים בפרטים ציינו כי אותו הכוח שמגיע למשטרה, מוצב בצמתים בעייתיים, דבר שעלול להביא לשבירת נורמות המצופות משוטרים, ואף ליצור מצב שבו שוטרות יוטרדו מינית. כיוון שכך, מהלך שביקש יעלון להוציא לפועל בכל הקשור לשוטרי חובה היה מבורך לארגון, שכן היה פותר אותו מכוח אדם פחות איכותי על הנייר.
עם זאת, לאור התעקשותו של יעלון, עמד ארדן על רגליים אחוריות, כדי להשיג רווח פוליטי. זמן קצר לאחר העימות בין השניים, ולאחר התערבות ראש הממשלה, הרוויח ארדן 100 תקנים נוספים לשוטרי קבע והוריד גיוס שוטרי חובה ל-1,200.
אחד המהלכים שהעסיקו את המשטרה, ויש יאמרו הפתיע את קציניה, הוא הגיבוי שנתן אלשיך לקצינים שלגביהם המליצה המחלקה לחקירות שוטרים להעמידם לדין. אלשיך נתן גיבוי לשורה של קצינים שבילו במשרדי מח"ש, ביניהם ראש להב 433 רוני ריטמן, ראש אגף התנועה ירון בארי, ורק לאחרונה קצין בדרגת ניצב משנה, שנגדו הגישו אנשי מח"ש כתב אישום בגין הטרדה מינית, אותו החליט להשאיר במשטרה, על אף הגשת כתב אישום.
השיא היה כאשר בעת דיון בכנסת, ומול המפכ"ל, שלח מנהל המחלקה לחקירות שוטרים אורי כרמל, עקיצה לעברו, ואמר: "אין לנו כיום תלונות על הטרדה מינית במשטרה, ולא כי התופעה נעלמה". ארדן עצמו לא אהב את האמירה הזו של כרמל, בעיקר לאור החלטות, שבמשטרה רואים אותן מפוקפקות בכל הקשור לטיפול בקציני המשטרה וזימונם למח"ש.
הן ארדן והן אלשיך סבורים כי הטיפול בנורמות פסולות נעשות לא במשרדי מח"ש כי אם במבדקים שמבצעת המשטרה, וכן כאשר המחלקה לחקירות שוטרים מוצאת מקום שלא להעמיד לדין קצינים ואף לתת להם גיבוי, על אף המלצות המשטרה. גם בלשכתו של ארדן מבינים כי בשנתיים האחרונות, מישהו נסחף במשרד המשפטים אחר החקירות הסקסיות של קצינים בכירים. לדברי גורמים במשטרה הדבר מצביע על יהירות מצידה של מח"ש, ועל מוטיבציית יתר.
השר אף מתח ביקורת פומבית נגד המחלקה, לאחר שזו החליטה לחקור באזהרה חבלן משטרה שביצע וידוא הריגה במחבלת מספריים, בפיגוע דקירה בסמוך לשוק מחנה יהודה בנובמבר אשתקד. "אני מביע צער על ההחלטה של מח"ש לחקור את חבלן המשטרה שסיכל את הפיגוע בירושלים", אמר ארדן לאור ההחלטה. "אני לא מצליח להבין מדוע כל פעם מנסים לשפוט את כוחות הביטחון על החלטות של שבריר שנייה בזירת הפיגוע, כאילו מדובר במעבדה וכאילו ניתן לדעת ברגע אחד איזה עוד כלי נשק או חומר נפץ נמצאים על גופם של המחבלים". הביקורת של ארדן, במקרה של חקירה זו, סייעה. תוך ימים ספורים, החליטה המחלקה לחקירות שוטרים לסגור את התיק נגד החבלן.
זה תקופה ארוכה שארדן מנסה להיאבק על רפורמה, במסגרתה יוקם בית קברות פלסטיני ורק שם ניתן יהיה לקבור מחבלים שביצעו פיגועים. הרפורמה זכתה להתנגדות קשה מצד הממשלה, וסוכלה. עם זאת, הפשרה הייתה כי התנאי לקבורת מחבלים בתוך שטחי הקו הירוק הוא כי הקבורה תיעשה בשעות הלילה ובנוכחות של עד 30 משתתפים. נכון לכתיבת שורות אלו, מדינת ישראל עדיין מחזיקה שמונה גופות מחבלים שביצעו פיגועים בעיקר בירושלים, ומשפחותיהם סירבו לתנאי המשטרה.
כמחוקק נלהב, מצא עצמו ארדן בתוך סערה כאשר ביקש לקדם חקיקה אחרת: הוצאת התנועה האיסלאמית אל מחוץ לחוק: בתקופה של המפכ"ל הקודם, מסבירים גורמים המעורים בפרטים, מדובר היה ב"כסת"ח של יוחנן דנינו", שפחד למהלך מסוג זה, והמליץ שלא להוציא אל מחוץ לחוק, כיוון שהמשטרה לא תוכל להתמודד עם הפרות הסדר הקשות שהדבר יגרור. כאשר נכנס ארדן לתפקידו, הוא ביקש מממלא מקום המפכ"ל הקודם ניצב בנצי סאו, לאסוף מודיעין ממחוזות ולבחון את האפשרות. להפתעתו ושמחתו הרבה של ארדן, התשובה של סאו הייתה: לא יהיה משהו דרמטי שאותו לא נוכל להכיל.
וכך, כאשר המשטרה אפשרה ליועץ המשפטי לממשלה מהלך מסוג זה, ולהפתעתו הרבה של הקבינט, הוצאה התנועה של השיח ראאד סלאח אל מחוץ לחוק, בתוכו גם הוצאה מחוץ לחוק של המוראביטון והמורביטאת, נשות הר הבית שהגיעו לעורר פרובוקציה סמוך להר.
ארדן גם הופתע מכך שדו"ח שחיבר ניצב משה ברקת, לאחר המחדל במוקד 100 לאחר חטיפת שלושת הנערים בשנת 2014, דו"ח שהמליץ על שורה של רפורמות במוקד - לא יושם כלל וכלל, למרות הבטחותיו של דנינו. עם זאת, ההפתעה הייתה מהולה בשמחה. הסיבה לכך היא כי כעת, בטווח של שנתיים, ניתן יהיה להתאים ולהטמיע טוב יותר את השינויים הטכנולוגיים המתרחשים ברשת, תוך מעבר של מוקד 100 לדיגיטציה הכוללת שימוש באפליקציות חכמות כגון ווטסאפ, ואפשרות לשליחת קטעי וידאו, דבר שלא היה חלק מיישום דו"ח ברקת. בסביבת ארדן אמרו כי עד היום לא נעשה כלום ברפורמה, אך בטוח כי עם התערבותו המצב ישתפר.
לא ניתן לדעת האם הרפורמות, שכוללות גם הכנסה לשימוש מצלמה לכל שוטר, הקמת יחידת המאבק בבריונות בספורט ויחידת סייבר לאלימות בקרב בני הנוער, יבשילו לכדי מימוש במשטרה, אך בשלב זה, ארדן מתמודד מול ביקורת נוקבת כלפיו וכלפי המפכ"ל הנבחר, שבינתיים, סגר לחלוטין את המשטרה לגישת התקשורת, מה שמקשה מאוד על מיתוגו של הארגון מחדש.