פרקליט המדינה שי ניצן נושא עיניו לתפקיד של מבקר טלוויזיה ותקשורת, אחרת אין דרך להסביר את נאום האימים שנשא הבוקר בכנס לשכת עורכי הדין באילת. במשך רבע שעה יצא ניצן למתקפה נגד שתי סדרות שמצביעות על נרטיב שונה מזה שמציגה הפרקליטות. הראשונה היא הסדרה "דיני נפשות" של אורנה בן דור בערוץ 10, והשנייה היא התכנית המדוברת "צל של אמת" של ערוץ 8 בהוט, שמתחקה אחרי פרטים חדשים בפרשת רצח תאיר ראדה.
מבלי להיכנס לדיון על איכות הסדרות, ועל בחירתו התמוהה של פרקליט המדינה להתייחס בחלק הארי של דבריו לסדרות טלוויזיה ולא לשלל נושאים אחרים שנמצאים על הפרק ובכללם שביתת הפרקליטים, אי אפשר להתעלם מהמילים שיצאו מפיו. "ערוצי תקשורת הנותנים במה נרחבת ביותר ל"תיאוריות קונספירציה", זעק. קונספירציות של התקשורת, לא פחות. מדובר לדבריו בסכנה ממשית לדמוקרטיה. כן כן, מסתבר שמה שמאיים על שלמות המשטר כאן הוא עדותו של בחור ספק מעורער בנפשו בשם א"ח, בת זוגו לשעבר העונה לשם א"ק וזאבה דמיונית וחובבת דם שעונה לשם טחב.
ניצן אולי שכח, או שהעדיף להתעלם מהעובדה כי חופש הביטוי הוא אחד הערכים החשובים שעומדים בבסיסו של המשטר הדמוקרטי. הוא טוען שמשפטים פליליים אינם תכנית ראליטי, ויוצא גם נגד סקרים שמבצעים כלי התקשורת ששאלו את הציבור האם לדעתם זדורוב אשם או זכאי או האם החייל היורה מחברון נהג כשורה או לא. "האם אנו באמת רוצים לחיות במדינה שבה חיי אדם, גורלו וחירותו יוכרעו לפי סקרים תקשורתיים?!", שאל.
מתי יבקשו לסגור את הפייסבוק?
זו דמגוגיה זולה. ניצן הרי יודע שמי שמכריע לבסוף הוא שופטי בית המשפט ולא כלי התקשורת או הרשתות החברתיות וטוב שכך. אבל כנראה שלניצן זה לא מספיק - הוא רוצה למנוע את הדיון עצמו, הרי עדיף בלי ביקורת וללא מחשבה חופשית שמאתגרת את השיח הקיים. אם זו רוח המפקד, לא פלא כי נכון לכרגע שובתים הפרקליטים בסיבוב המי יודע כמה של מלחמתם בגוף הביקורת. ניצן גם אולי לא הבין שהוא חי בעידן אחר, עידן הרשתות החברתיות והמידע הזמין ברשת, עידן שבו לכל אחד יש דעה על כל נושא. גם על רומן זדורוב.
אז לייצר תכנים טלוויזיוניים שמבקרים את הפרקליטות - אי אפשר, סקרים שמטרתם להבין את דעת הציבור בסוגיות שעל הפרק - אסור, עכשיו ניצן רוצה גם לייצר משטרת מחשבות ולמנוע את הגרוע מכל, בעיניו - מחשבות ותהיות. "מוטלת עלינו חובה לגבות את בית המשפט העליון", הסביר והוסיף: "איננו יכולים לעמוד מן הצד ולהעלות תהיות אם בית המשפט העליון קיים "משפט הוגן" בתיק זה או אחר".
בעולם האידיאלי של ניצן הרשויות לעולם אינן טועות, יש להצדיע לאחר מתן פסק דין וחס וחלילה לא לשאול שאלות. בעולם כזה פרשת קו 300 ושלל פרשות נוספות לעולם לא היו מתפרסמות. האם ניצן עצמו ושלוחיו, בכל פעם שהם מגישים ערעור, לא כותבים שבית המשפט שוגה? אז אולי בעצם כדאי לבטל גם את האפשרות לערער. כשפרקליט המדינה, אחד משומרי הסף של הדמוקרטיה ובכללה חופש הביטוי מציג תפיסת עולם כזו, יש מקום לדאגה.
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.