פינת הנוסטלגיה - ברוס לי

הוא מגיע משומקום, מחייך את חיוכו הנאיבי, שלא לומר קצת מטופש, מחליף מבטים מאוד משמעותיים עם יפת העיניים התורנית, שהיא בדרך כלל הכוח המניע בין כמה מסכנים עם צרה אלימה במיוחד על הראש, ומתפנה לת'כלס – ללכת מכות. ללכת מכות, ולעשות את זה הכי יפה שרק אפשר, כמו שכל קודמיו ויורשיו נלחמים רק בחלומות. אפשר לדבר על המשמעות של ברוס לי ככוכב הקולנוע האסיאתי הראשון שהפך לאייקון תרבות בינלאומי, אפשר לדון, כמו שהאוסף הזה משתדל לעשות, במורשת ה-"ג'יט קון דו", אמנות הלחימה עליה חתום שמו, אך, לפני ומעל הכל, זהו אוסף, שעבור כל מי שנהנה פעם, אפילו לרגע, מסרטי אומנויות הלחימה, הוא פאן אמיתי והזדמנות, למאפירים בינינו, לחזור לכמה שעות לעולם הקסום של הילדות.

בקיץ 1971, לאחר שנכשל בניסיונותיו לקבל הזדמנות בהוליווד, מככב ברוס לי בסרט בשם "ביג בוס", שהופק בהונג קונג. בן לילה הוא הופך לכוכב בינלאומי ואלילם החדש של מיליוני מעריצים ברחבי העולם. 3 שנים לאחר מכן, בגיל 32, עם 3 סרטים נוספים מאחוריו, בבית ידידה בהונג קונג, הוא הולך לעולמו. סיבת המוות הרשמית: בצקת, שנגרמה בשל רגישות לתרופה לשיכוך כאב ראש שנטל. תיאוריות קונספירציה שונות ומשונות נתפרו על ידי כל בעל עט בניסיון להסביר את מותו. תיאוריות שהוצאו מהנפטלין שני עשורים וחצי לאחר מכן, עת בנו, ברנדון, נהרג בתאונה מוזרה (כדור סרק שסרח) בעת צילומי הסרט "העורב". האגדה רק הפכה למסתורית יותר.

שני הסרטים התיעודיים המצורפים לאוסף תחת הכותרת "סרטי בונוס", לא מחדשים שוב דבר באשר לתעלומה האופפת את מותו של ברוס לי. למעשה, הם לא מחדשים כמעט כלום למעריץ ממוצע של לי. גם לפחות מתעניינים, הם לא נותנים סיבה אמיתית למקם את הישבן לעוד חצי שעה על הכורסה. בכלל, אם אתם בקטע של לקנות אוספים בשביל התוספות המיוחדות, תשקיעו את כסף שלכם במקום אחר. אם הייתי חושד במעצבי ומתכנני אריזת האוסף הזאת בעודף יצירתיות, הייתי טוען שהמוצר המוגמר נראה כמו מחווה מתוחכמת לנורמות ההפקה של הסרטים שהוא מציג. אבל האמת היא שהתחושה היא שהאוסף הזה נבנה בצורה קצת מזלזלת. דוגמה לא מקרית: החלק בדיסק "התוספות המיוחדות" המוצג כ"צילומים של הוכנסו בעריכה" ולמעשה מהווה פרומון עלוב לאוסף הצפוי הבא של ברוס לי, שיציג את סרטי "משחק המוות", מורכב כולו מטייקים כושלים של שלוש וחצי סצינות בסרט שהיה אמור להיות פרוייקט חייו. אפשר להמשיך, אבל, עזבו שטויות, אנחנו פה בקטע של המכות, לא?

בזה, כאמור, האוסף עושה את העבודה. ובגדול. הבחירה בשלושת הסרטים ה"הונג קונגיים" להרכב הפותח רק מבהירה בשביל מה "התכנסנו כאן היום". בסרטים הללו, בניגוד לסרט הרביעי, "הדרקון", שהופק עבור אולפני וורנר, ברור כי העלילה הקלושה והבלתי מתיימרת היא רק תירוץ לריקודי הקרב בכיכובו ובימויו של רב האומן, ואפשר לשבת עם חיוך שיישאר מרוח למשך 90 דקות. בסרט הראשון – "ביס בוס", בדרך כלל כמו שקורה עם סרטי ביכורים, יש תחושה בתולית שאי אפשר לשחזר, ב"אגרוף הזעם" מגלה לנו ברוס לי את הנשק המופלא, הנונצ'קו (או "מוצ'קו" בגרסה העברית שאני וחבריי נתנו לשני המקלות המחוברים לשרשרת בימי הזעם הילדותיים שלנו) ובשלישי- "שאגת הדרקון", הוא מגיש לנו את אחד הקרבות הגדולים שצולמו אי פעם, בו הוא גובר על לא אחר מאשר צ'אק נוריס, הגמד הג'ינגי'. האיש ושערות החזה, שנותן לו פייט אמיתי ומקבל בתמורה מוות של גיבורים.

השורה התחתונה – קצת מצ'וקמק, אבל אם גם אתם ביליתם מול המראה או החברים בחיקוי הצעדים, המבט והפוזה של ברוס לי כשהייתם ילדים, או אם אתם מכירים מישהו כזה. האוסף הזה מבטיח ארבע וחצי שעות של שכרון חושים. תיהנווווווו.