פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      היהודים והערבים יכולים להפיל את חומת הגזענות בישראל

      78% מערביי ישראל חוששים לצאת למרכזי קניות בגלל שהם מפחדים מאזרחי ישראל היהודיים. כן, קראתם נכון. הפחד והתסכול הקיים בחברה היהודית כובש עכשיו גם את החברה הערבית. ואין שום סיבה שזה יקרה. השלב הראשון: בואו נפסיק להקשיב לפוליטיקאים משני הצדדים. דעה

      הפגנה נגד הצהרת הרבנים נגד מתן דיור לערבים, דצמבר 2010 (עומר מירון)
      הפגנה נגד גזענות (צילום: עומר מירון)

      בכפר קאקארוזו , רחוק רחוק מעבר להר, ליד הנהר, במקום פסטורלי ירוק ופורח גרו מזמן מזמן שני אחים. שם האח הבכור אוזו ובהתאמה לשמו נקבע ששם האח הצעיר יהיה מוזו. את ההמשך כולם מכירים, האחים רבו, ריב שטותי להפליא, ובנו חומה באמצע הבית. חומה שבנתה עוד יותר שנאה וחינכה דורות שלמים לשנאת אחים.

      בספרו המופלא של אפרים סידון האחים הם אלו שבנו את החומה, אך בישראל של 2016 לא האחים הם אלה שבונים את החומה. האחים, כשיוצא להם להיפגש דווקא מסתדרים נפלא וכשהם רבים הם גם יודעים לדבר וללבן בינם את הבעיות.

      למי שפספס את הסיפור "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו" של אפרים סידון:

      אנו חיים בתקופה קשה, שבה פוליטיקאים ציניים בונים חומה של שנאה בין אזרחי ישראל היהודיים לאלו הערבים. אותה חומה מביאה את שני הצדדים למצב בלתי אפשרי, מצב שבו אנו למדים ש-78% מערביי ישראל חוששים לצאת למרכזי קניות וכי הם מפחדים מאזרחי ישראל היהודיים. נתונים אלו מצביעים על כמה קשה המצוקה. אותה חומה גורמת לכך שאזרחיה היהודיים פוחדים לבוא לערים הערביות, הם כבר לא מגיעים בסופי השבוע ובחגים. הם פוחדים מבני אדם שנראים מעט שונה מהם ללא כל סיבה. החומה שנבנית כמלאכת מחשבת של הסתה, של דמגוגיה ושל הפחדה מביאה לקריסה פנימה של החברה הישראלית, של המרקם המיוחד של החיים בישראל. מרקם שמלחמות עקובות מדם, שאירועים טראגיים לא הצליחו לשבור מתחיל להיסדק.

      הפחד והתסכול הקיים בחברה היהודית כובש עכשיו גם את החברה הערבית. כאזרחית ישראלית, ערבייה פלסטינאית, אני יודעת , שהקול השפוי של העם היהודי אינו משתקף אצל הפוליטיקאים שלהם. אני יודעת שאזרחי ישראל היהודים אינם רוצים ברעתי בגלל מי שאני, בגלל מוצאי, בגלל הדת שלי. אני גם יודעת שהם קוראים חדשות לבקרים על קיצוניים שמנסים להבעיר את המדינה. הרוב המוחלט של ערביי ישראל הם אזרחים דורשי שלום. אנחנו גם דורשות ודורשים שוויון, אנחנו לאורך שנים מקופחים על ידי הממסד, מקופחים ביחס מהרשויות, מקופחים בתקציבים. כמו בכל משפחה, אנחנו דורשים יחס שווה כמו כל האחים שלנו. זה יקרה באותו זמן שחומת השנאה שהפוליטיקאים מייצרים תיפול.

      יש דרך אחת לשבור את אותה חומה, הדרך הזאת עוברת דרך מפגשים של יהודים וערבים, להכיר אחד בשני, בהידברות. החומה תיפול ברגע שהאזרחים משני צידי החומה יראו את הצד השני כמו שהוא באמת, לא כמו המפלצות שפוליטיקאים מכל הצדדים מספרים להם. היא עוברת דרך כל מורה ומורה בבית הספר שמספרים את האמת, שהם אמיצים מספיק להפגיש את התלמידים עם אחיהם מהצד השני של החומה. החומה תיסדק כשהתקשורת תשדר את האזרחים הפשוטים, בני מעמדות הביניים משני צדי החומה ולא את "נציגיהם". החומה תתרסק כשנוכל לעמוד ביחד, יהודים וערבים ולהביט אחד לשנייה בעיניים ולראות עד כמה החלומות של כולנו זהים, הרצון להקים משפחה, לחיות חיים בכבוד, להתפרנס בכבוד. כשנתחיל להיאבק ביחד נגד הגזענות והאלימות משני הצדדים כשנראה אזרחים, ללא מתווכים, את הפנים האמתיות אחד של השני נוכל להבין שאנחנו אחים.

      כשזה יקרה אולי יום אחד במקום רחוק מכאן נוכל לספר שבארץ הקודש, אוזו ומוזו, יהודים וערבים, חיים ביחד ללא שנאה וללא פחדים, חיים משותפים, שקטים בלי שפיכות דמים.

      ג'אדה זועבי היא מייסדת ובעלים של 'בוקרא' ועומדת בראש יוזמת 'חיים משותפים'