פרשת אלאור אזריה

החייל היורה מחברון הפך לשעיר לעזאזל של הביקורת הבינלאומית

המהירות בה הפך החייל, מלוחם, חובש קרבי וחייל מצטיין, לחשוד ברצח של מחבל שהגיע במטרה לרצוח, לא רק שהיא מזעזעת את אמות הסיפין אלא אמורה להיחקר ולהיבדק עד תום, ויפה שעת אחת קודם. חזקת החפות של כל אדם באשר הוא, אמורה להיות שמורה לו עד אשר הוכח אחרת. דעה

  • חברון
אלון לופוביץ
צילום: "בצלם", "חברים לשעת צרה"; עריכה: שניר דבוש

בסרטון למעלה: קטע הווידיאו עם הקולות שלא השמיעו בסרטון שהפיץ ארגון "בצלם"

החשד החמור, בחייל שירה במחבל ביום חמישי האחרון, כמי שרצח, היא הוכחה וודאית לא רק למוסר של הציבור שיצא למחאה ולראייתו הדברים בצורה אובייקטיבית, אלא למוסר הכפול ולצביעות הקיימת בקרב הפוליטיקאים, שנראה כי פועלים בעיקר לרצות את מי שדורש את דמו של החייל, בזירה המשפטית. אחרת, קשה להסביר את ה"זיגזג" של ראש הממשלה ואת חריצת דינו על ידי שר הביטחון, עוד בטרם מוצתה החקירה.

סערת הרגשות בה נתון הציבור, מקבלת באחרונה ובצדק רב ביטוי בשטח וברשתות החברתיות, החש כי נעשה עוול רב לחייל, למשפחתו ולטעמי, המחאה היא גם בשם אלו שלא יכולים להשמיע קולם - הלוחמים שעדיין נמצאים שם. בשבילנו.

עולם הפייסבוק, הפך בעל כורחו לסניגור של החייל בעולם הבינלאומי. נראה, כי זה מה שהפעיל את הלחץ, הראוי, להוריד את הטון החריף מדי, אף בוטה, כלפי החייל. הזדעזעתי, מכך שנעשה קישור בין סטטוסים של החייל, לבין שיוך נורמות פסולות ולבין מעשה הרצח לכאורה, המייחסים לו. היכן אבד חופש הביטוי ולאן אבדה חזקת החפות של כל אדם, עד אשר הוכחה אשמתו?

אין כל ספק, כי יש לחקור עד תום, את אשר ארע באותן שניות ודקות קריטיות, של אותו יום חמישי, על מנת שיופקו הלקחים ויוסקו המסקנות, בכדי שתרחישים מאין אלו לא ישובו עוד. יש ממקרה זה מה ללמוד. יש לחדד הפקודות והנהלים. אך אין בשום פנים ואופן לתפוס שעיר לעזאזל בשם הביקורת הבינלאומית או בשם לחצים של ארגונים כאלו ואחרים, ששפטו כבר את החייל וחרצו דינו.

טוב לדעת (מקודם)

האם בי-קיור לייזר באמת עוזר לכאבים? זו האמת

לכתבה המלאה
הפגנת תמיכה בחברון למען החייל שירה במחבל. (צילום: תצפית TPS)

המהירות בה הפך החייל, מלוחם, חובש קרבי וחייל מצטיין, לחשוד ברצח של מחבל שהגיע במטרה לרצוח, לא רק שהיא מזעזעת את אמות הסיפין אלא אמורה להיחקר ולהיבדק עד תום, ויפה שעת אחת קודם. חזקת החפות של כל אדם באשר הוא, אמורה להיות שמורה לו עד אשר הוכח אחרת ועל כן, קל לי להבין את משפחתו של החייל, חבריו ובכלל זאת הציבור ברובו, שיוצאים כנגד מחול השדים, הגובל בהתעללות רגשית ונפשית בחייל ובבני משפחתו. נראה כי אינני היחיד, שחש כי החייל ביצע הירי מתוך תחושת סכנה ושליחות מעצם תפקידו כלוחם במקום בו היה.

אין בליבי כל ספק, כמי שעשה שירות צבאי בשטחים, שהסיטואציה עמה התמודד החייל, וההחלטה שלו היא קרת רוח, נטולה שיקולים אידיאולוגים או פופוליסטיים. גם אני, אם הייתי חושש כי תוך זמן קצר מחבל אשר שוכב על הרצפה, יפעיל מטען נפץ, הייתי פועל באופן דומה. קשה ואף לא מוסרי, להיכנס לנעליו של חייל, במצב ובמקום בו היה, זירת פיגוע, לאחר ששמע אזהרות על מסוכנותו של המחבל על אף שהוא שוכב ולשפוט אותו על מזבח התקשורת.

יותר מכך, הצלם שצילם את המתרחש, מטעם ארגון "בצלם", שאגב בחר לא להסריט הדוברים שהזהירו מפני המחבל בעודו שוכב פצוע, אותו צלם נגדו הוגשה באחרונה תלונה במשטרת ישראל, צילם זאת מנקודת מבטו שלו, האישית, תוך שהוא אוחז באינטרס ברור ומובהק להציג את עמדתו של עמו, הנמצא תחת אותו "כיבוש" שמכריזים השכם וערב ארגוני השמאל ביניהם ארגון "בצלם" ו"שוברים שתיקה", שטרם שמעתי אותם מגנים בכל תוקף את אירועי הטרור בחצי השנה האחרונה, ובכך הם מהווים חלק מההסתה כנגד צה"ל.

חוסר הגינוי מצד גורמים אלו, בעוד בנינו, לוחמינו, מסכנים ואף נכונים להקריב חייהם למען מדינת ישראל, מטריד ומדאיג אותי יותר מאשר המעשה שעשה החייל.

מדינת ישראל והעומדים בראשה, היא זו ששלחה את בנינו, לעמוד בחזית והיא זו שאמורה לתת להם גב, תמיכה וגיבוי, גם כאשר הדברים מחוללים סערה בינלאומית, כי צדק יש רק אחד, ואמת יש רק אחת. אני כולי תקווה, כי החקירה שתתנהל תתבצע ברגישות רבה, באובייקטיביות ומתוך כניסה לתוך נעליו של החייל, במקום ובמצב בו היה.

אלון לופוביץ הוא פעיל חברתי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully