ישראל מתייבשת, מפלס הכנרת יורד, חבל על כל טיפה, אלה הם רק חלק מסיסמאות החסכון במים שכולנו מכירים. אבל האם אנחנו באמת יכולים לדמיין מצב שבו נקום לבוקר חדש ללא מים בברז, ללא מים באסלה, ללא מים במסעדות ובמקומות העבודה. כמה זמן היינו מסתדרים במצב החדש? כמה שעות? כמה ימים?
נשמע כמו תרחיש לא סביר אבל הוא מציאות יומיומית עבור מליוני אנשים; לשליש מאוכלוסיית העולם אין גישה לשירותים וסניטציה, ולעשירית אין גישה למים נקיים.
איך אפשר לחיות ככה? אז זהו, שאי אפשר. מיליוני אנשים נפגעים מהמצב ובכל 90 שניות מת ילד ממחלה הקשורה במחסור במים.לשליש מהעולם אין גישה לסניטציה שתציל את חייהם, אבל גישה לטלפון הנייד דווקא יש להם.
בלי אינטרנט אפשר לחיות, אבל בלי מים?
הבוקר הראשון שלי ללא מים קרה במפתיע בקיץ 2015, נסעתי לאתיופיה מוכנה נפשית לקשיים ולאתגרים, הרצאות מטיילים חשפו אותי לנתון מפתיע - יש אינטרנט וטלפון בזול ובכל מקום. נרגעתי. איפה שיש טלפון נייד יש סיביליזציה. לא חייתי בכפר נידח, אלא בעיר חזקה כלכלית בצפון אתיופיה, לכן העובדה, שאם במקרה זרמו מים בברז הם היו באיכות כל כך ירודה שגם בבישול לא ניתן היה לעשות בהם שימוש, הפתיעה אותי מאוד. לא ניתן יהיה לנקות באמת את השיער בזמן השהות באתיופיה, את זה הבנתי מהר מאוד והשלמתי עם המצב. אבל עם הפסקות מים, לא צפויות ולא ברורות היה לי קשה מאוד. אני ישראלית שיכולה לשלם על דברי מותרות באתיופיה, איך זה שאני יכולה להשתמש בנייד שלי ולצלצל לארץ בזול אבל לא יכולה לשטוף ידיים ולמצוא שירותים שפועלים?!
תארו לכם ישיבה עם חברים במסעדה, ואין לטבחים מים כדי לרחוץ ידיים, הם כבר רגילים לזה, ואין שירותים שמותאמים למחסור במים (בהנחה שהתמזל מזלכם ויש שירותים). כמצופה, החולי הגיע מהר מאוד וברצף. אבל יותר מזה, מגיעה התובנה שאני במקום הכי מתקדם בצפון אתיופיה ומחוץ לגבולות הרובע העמיד שבו אני שוהה יש מדינה שאני לאט לאט מגלה ובה אין מים זורמים, אף פעם. ברז, אם הוא קיים, כבר ממזמן משמש למשהו אחר.
מחסור במים נקיים הוא האיום הגלובלי הגדול ביותר שעומד בפני האנושות. פשוט ככה. בשבוע שעבר ציינו ברחבי העולם את יום המים הבינלאומי וזה בדיוק הזמן לחשוף את הנתונים הקשים: 160 מיליון ילדים סובלים ממחלות ומתת תזונה הקשורים במחסור במים, באפריקה ובאסיה נשים וילדים צועדים כשישה ק"מ ביום רק כדי לאסוף מים. המצב כל כך גרוע, שבמדינות מסוימות אפילו לשליש ממרכזי הבריאות אין גישה למים נקיים.
יש הרבה מה לעשות בנידון: 10 אגורות ביום מספקות מים נקיים לילד ליום שלם. השקעה במים במדינות מתפתחות מביאה תמורה גדולה כל השקעה של דולר מניבה צמיחה של 4 דולר; גישה למים מפנה לילדים ולנשים זמן להשקיע בהשכלה ועבודה במקום באיסוף מים, משפרת את הסניטציה ומורידה את כמות התחלואה.
10 אגורות למשל מספיקות ל-4 טבליות מים, ובתחשיב כולל מספקות מים לילד ליום שלם. הבעיה אולי גדולה ורחבת היקף, אבל הכסף הקטן שלנו יכול באמת לעשות שינוי ענק בחיי ילדים.
אילת כהן היא מנהלת פיתוח משאבים ותקשורת ביוניסף ישראל