"כן עבד אל סלאם היה גר פה, המדינה אשמה", אומרת פטימה בת השבעים שבאה לעשות קניות בשוק של מולנבק, הפרבר המושמץ של בריסל, בו נתפס אחד המחבלים שביצעו את מתקפת הטרור בפריז. "לא מתייחסים יפה לצעירים פה, לא נותנים חינוך, אין להם עבודה, אין תקווה, אז מה הם יעשו? את מבינה? אני הגעתי לפה לפני חמישים שנה, הכול פה השתנה מאז. פעם היו אומרים לי 'ואוו, יש לך עיניים שחורות יפות, איזה צבע שיער שחור יפה'. אני יש לי ארבעה ילדים - שלושה בנים ובת. הבת נולדה פה בבריסל, עכשיו היא חזרה למרוקו. יש פה יותר מדי חופש, הנוער עושה מה שהוא רוצה, זאת בעיה. אני החזקתי את הילדים שלי קצר, לא נתתי להם להסתובב ברחובות. במרוקו זה לא היה ככה. בגלל זה הבן שלי היום הוא דירקטור בחברת רנו".
הערכים האוניברסליים שצרפת הנחילה למערב חירות, שוויון ואחווה, מתפוגגים לאטם נוכח המציאות המשתנה. המהגרים לא מרגישים שוויון ואחווה, הצרפתים, וייתכן שהבלגים בעקבותיהם, מציבים סימן שאלה לצד המילה חירות. היא פחות מובנת מאליה נוכח הפיגועים הקטלניים בבירת בלגיה בשבוע החולף.
כשעה קלה לאחר תחילת מתקפת הטרור בבריסל, הייתה זאת צרפת שכינסה ישיבת חירום בהולה בהשתתפות הנשיא ושריו. פריז המצולקת נותרה בכוננות מקסימלית מאז הפיגועים המשולבים בנובמבר האחרון, בזמן שפרנסואה הולנד וראש ממשלתו מנואל ואלס מדגישים כי האיום אף גדול מבעבר. לשם כך, הם נקטו שורת צעדים מרחיקי לכת מבחינתה של המדינה שחרטה על דגלה את ערכי הליברליות והחופש, בדומה לשכנתה בלגיה. הפיצוצים בבירותיהן של שתי המדינות לא רק זעזעו את האזרחים, אלא נראה שגם את הערכים בהם הם מאמינים.
שמו של עבד אל סלאם, המחבל שנלכד בשבוע שעבר לאחר מצוד שנמשך מאז ביצע את הפיגועים בפריז, נישא בפי כל. "אם יש לך אומץ, סעי לעשות כתבה במולנבק", אומר איש עסקים יהודי מאנטוורפן, "זה בית הגידול של אנשי דעאש".
צרפת הצהירה שהיא במלחמה עם ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) שקיבל אחריות על שתי המתקפות שככל הנראה היו קשורות לאותה רשת ושלחה את נושאת המטוסים שארל דה גול למזרח התיכון, ממנה הפציצו מטוסי קרב מטרות של הארגון בסוריה ובעיראק. אלפי חיילים ושוטרים נפרסו ברחובות, בתחנות הרכבת וסביב אתרים מרכזיים, פיקוח הגבולות הוחמר והשיא היה עם ההכרזה על מצב חירום, שנמשך עד היום.
אותו מצב, שהוארך כבר כמה פעמים מאז 13 בנובמבר ועתה נמצא בתוקף לפחות עד סוף מאי, מאפשר לרשויות לפשוט על מקומות ללא צווים מוקדמים, להחזיק במעצר בית חשודים בטרור בטרם ראו שופט ולאסור על התקהלויות ועל הפגנות גדולות. ממשלתו של הולנד מנסה עוד לקדם חוק שנוי במחלוקת נוסף, שיעניק סמכות לבטל את האזרחות הצרפתית למי שמחזיק באזרחות כפולה והורשע בעבירות של טרור.
הצעד החריג נתקל בקשיים רבים, שאף הובילו להתפטרותה של שרת המשפטים במחאה על המדרון החלקלק שבעיניה צועדת צרפת. ייתכן שהפיגועים בבריסל יזרזו בסופו של דבר את התהליך וביום שלישי, ביום שבו התפוצצו כמה מחבלים מתאבדים ברכבת התחתית ובשדה התעופה בבריסל, אישר הבית העליון של הפרלמנט הצרפתי (הסנאט) את החקיקה. ואולם, מרכיביה שונים מאלו שהעביר הבית התחתון (האסיפה הלאומית), שקבע כי הענישה תחול גם על אזרחים צרפתים. כדי לשנות את החוקה במדינה, שני בתי הפרלמנט צריכים לאשר את אותו הנוסח של החוק.
"ליד השוק יש את רחוב quetre de vent, זה הרחוב שבו נתפס עבד אל סלאם. את יודעת מי זה?", שואל נאצר נהג המונית האיראני. "זה לא מפחיד, אבל הרבה מרוקאים שנסעו לסוריה וחזרו מתגוררים שם".
למה אתה מתכוון? אתה חושד שהם קשורים לדאעש? "את יודעת מה זה מאפיה, הם מתנהגים כמו מאפיה. אם תחפשי מישהו תוך עשר דקות כולם בשכונה ידעו שאת מחפשת אותו. האחים ברכוואי היו עבריינים לפני שהלכו לסוריה. לפני כמה שנים שדדו בנק עם קלצ'ניקוב, הם לא באמת מוסלמים. עבד אל סלאם, היה מעשן סמים, שותה וודקה. הם לא באמת מוסלמים, לפחות בשבילי. תשמרי על עצמך טוב, תזהרי, השכונה הזאת שונה משאר בריסל, יש פה יותר בעיות, יותר עניים".
על אף העובדה שמתקפת הטרור בפריז תוכננה בלב בריסל, בפרבר מולנבק, שנודע כחממה לצעירים מוסלמים קיצונים שנוסעים למזרח התיכון כדי להצטרף לארגוני ג'יהאד עולמי, בלגיה לא נקטה צעדים דומים לאלו שביצעה צרפת. ראש הממשלה שארל מישל אמנם הבטיח חקיקה נוקשה יותר, שתסייע במאבק בטרור, אך היא עוד לא הבשילה לכדי מעשים בשטח. כוחות רבים החלו לעטר את בריסל בכל פינה ומדי כמה זמן התרחשו פשיטות על אזורים החשודים כמוקדי פעילות טרור, ברם חוקים מסוימים כובלים את ידיהם בנושא.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך, שהועלו לאחרונה שוב ושוב כדוגמה לאוזלת היד של בריסל, היא ניסיון כושל לעצור את סלאח עבד סלאם, שנמלט מזירת המתקפה בפריז ונחשד כאחד מהוגיה המרכזיים. סלאם גדל במולנבק ובסופו של דבר נלכד שם בשבוע שעבר, אך במשך ארבעה חודשים הוא הסתובב חופשי בעזרתם של סייענים רבים, שהצליחו להסתירו מהרשויות. כמה ימים לאחר הפיגועים בבירת צרפת, התקבל מידע שלפיו סלאם שוהה בדירה במולנבק. כוחות הביטחון התקרבו לאזור, אך נבצרו מלהמשיך בשל חוק מיושן משנות ה-60, שאוסר על המשטרה לבצע פשיטות על בתים פרטיים בין 22:00 ל-6:00 בבוקר שלמחרת. כך, ככל הנראה, חמק פעם נוספת מי שהיה האדם המבוקש ביותר באירופה כשהוא מסתתר במשאית להובלת רהיטים, כך לפי חלק מהדיווחים.
פרשה זו הטילה כתם נוסף על יכולותיה של בלגיה להתמודד עם הסכנה הגוברת לאירופה מצדם של צעירים מוסלמים שטסים לסוריה, עוברים בה הכשרה מדוקדקת רק כדי לחזור ליבשת ולהוציא לפועל מעשי טבח המוניים. בריסל הצליחה להחזיר מעט מכבודה העצמי עם לכידתו בחיים של סלאם, שכבר הוגדר "מכרה זהב" מודיעיני, רק כדי לספוג את רשפיה של צרפת ארבעה ימים לאחר מכן. ככל שהזמן חולף, נחשף הקשר שבין התא שביצע את הפיגועים בפריז לתא בבריסל, שככל הנראה חשש שהוא עומד להיחשף. חברי החוליה פעלו כמעט באין מפריע ברחבי בירת בלגיה עד שפוצצו את עצמם וגרמו למותם של עשרות ולפציעתם של מאות בני אדם.
בכניסה לשוק במולנבק תלוי לו דגל בלגיה אבל בשוק הזה לא מדברים בצרפתית, כולם מדברים בערבית, נשים הולכות עם בורקה, המוכרים צועקים "קילו עגבניות ביורו" בערבית, הבגדים שנמכרים מזכירים אירועי חינה בישראל. שוכחים לרגע שנמצאים באירופה, מסביב מראות שמוכרים מהגדה המערבית. זה אולי הסיבה שהשכונה הזאת מעוררת אנטגוניזם רב בקרב הבלגים. שכונת מהגרים שלא אימצה לחיקה את התרבות המקומית.
"תורידי את המצלמה", צועק אחד המוכרים, "בלי תמונות". אנשים פה חשדניים. "את עיתונאית? כל העיתונאים באים לפה, אני אומר לך בריסל בירידה כמו אחרי התשעה בנובמבר בצרפת", למה בגלל השכונה הזאת?, "את עיתונאית? אז עזבי אני לא רוצה לדבר". אומר אחד המוכרים שמסרב לומר את שמו. נראה שלאנשים נמאס כאן להגן על הדת שלהם, ובכלל על השכונה מעיתונאים שמקשרים את השכונה לאירועים האחרונים.
בבית הקפה הפינתי מול השוק שנקרא the new royal, מופיעים שלטים בערבית, וצופים בו בערוץ אל ג'זירה וכן בערוץ אל-מיאדין, רשת טלוויזיה פאן-ערבית המקורבת לחיזבאללה. בקפה יושבים רק גברים. מעשנים, שותים קפה שחור או תה עם נענע. "הם אומרים שהשכונה הזאת לא טובה ומפחידים אותך, כי כולם פה מוסלמים, הם חולים, הם חושבים שאם כולם פה מוסלמים אז כולם פה טרוריסטים", אומר אחמד ממרוקו שכבר חמש עשרה שנים עובד בבית הקפה.
עומר, בן 60, הגיע ממרוקו לבריסל לפני שנים והוא יושב כל בוקר בבית הקפה. מתווכח עם חברו בערבית וצועק את השם מולנביק. על מה אתה מתווכח, "כן, התווכחתי איתו, אלה שמעשנים סמים הם הבעיה, הם לוקחים אופיום חשיש ואחרי זה נוסעים לסוריה. אני עובד, שומר על המשפחה שלי, לא כולם רעים, האסלאם הוא לא כזה". אני שואלת אותו, איפה הם פוגשים את האנשים האלו הוא מסביר לי, "זה לא נכון, לא במסגדים, הם מכירים כל מיני אנשים ברחוב, הם מדברים איתם על דת, שואלים אותם, "יש לכם כסף? עבודה? הם אומרים שלא. אז הם עוזרים להם בכסף ומשם זה מתחיל".
"אני חושב שהייתה כאן מידה של נאיביות", אמר בארסיות שר האוצר של צרפת מישל ספין, לאחר הפיגועים בפריז. "ייתכן שהיה כאן חוסר רצון של חלק מהרשויות". שלא במפתיע, דבריו עוררו זעם אצל השכנה מצפון שתהתה היכן הסולידריות ברגעים קשים אלו, וטענה כי אל לה לצרפת להטיף על בעיותיהן של מדינות אחרות, בטרם היא מטפלת בעשבים השוטים הגדלים בחצר האחורית שלה. בהמשך היום פורסמה הבהרה מצדו של שר האוצר, חבר המפלגה הסוציאליסטית השלטת, שלפיה "דבריו נאמרו באופן כללי ולא כוונו כלפי בלגיה", אולם המסר היה ברור. מי שאמורה להיות אחת משותפותיה ובעלות בריתה הקרובות ביותר של בלגיה, אינה מאמינה בלב שלם ביכולותיה לטפל בבעיית הטרור.
הגדיל לעשות נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן, שאמר ביום רביעי כי אנקרה גירשה משטחה את איברהים בכרוואי אחד מצמד האחים שהשתתפו במתקפה בבריסל והתפוצץ בשדה התעופה עוד בחודש יולי האחרון. כשהוא מפזר מלח על הפצעים הטריים, ארדואן, שבעצמו מתמודד עם גל טרור חסר תקדים, טען כי הרשויות בבלגיה התעלמו מהאזהרות ולפיהן מדובר בפעיל טרור ושחררו אותו בשל חוסר בראיות. לפי הדיווחים, עד שנעצר המחבל מפריז בסוף השבוע הקודם, שמו של בכרוואי, שנכלא בשל עבירות פליליות, כלל לא נקשר לפעילות טרור.
עושה רושם שחילופי הדברים בין המדינאים והפוליטיקאים ומחדלי המודיעין פחות חשובים כרגע לבלגים. האזרחים ברחוב חוששים, מבולבלים, נבוכים, מבינים שמה שהיה לא יהיה. "בריסל הייתה יפהפייה, הם עשו מבריסל מחנה פליטים", אומרת בלה ריגר, בלגית שעזבה את בריסל לפני כמה שנים לישראל והגיעה לביקור. "במולנבאק היו שכונות יפות, אני הייתי גרה בסקארבק. ההורים שלי תמיד דיברו איתי בצרפתית, הם אפילו לא יודעים את השפה".
הבניין מספר 79 הוא הבניין ברחוב quetre vent בו תפסו את סלאח עבד אל סלאם בשבוע שעבר, כאשר השוטרים ירו בו ברגל והוא נתפס. "ברגע שירדתי מהרכבת שמעתי על בלגן באזור", מספרת מרי לוס, "אני גרה פה ברחוב ליד, שמעתי שקורה פה משהו, אמרו לכולם להישאר בבתים, פחדתי. חשבתי שיש עוד פצצה, לא רציתי לסכן את החיים שלי, ראיתי מלא בלגן סביב הבית, סגרו הכול. הרבה צעירים התקהלו והרחיקו אותם".
אימן, בת 21, נולדה בבריסל ומתגוררת במולנבק, עוברת בדיוק ברחוב ומספרת לנו, "אני חושבת שהעיתונאים מדביקים סטיגמה לא טובה לשכונה, אף אחד פה לא ביקש שזה יקרה, אנשים מבולבלים כבר. פה תפסו את סלאח עבד אל סלאם, הם תפסו אותו ביקשו ממנו לצאת החוצה ואז ירו בו ברגל. הם סגרו את הרחוב ואסור היה לנו לצאת מהבית, אנשים נשמו לרווחה שתפסו אותו, כי רבים פחדו. ההתקפות יכולות לפגוע בכולם, גם במטרו שהותקף יש מוסלמים, זאת עיר מולטי תרבותית. האנשים האלה לא בחרו שזה יקרה. גם הם מפחדים מהטרור, זה רק מיעוט פשיסטי, כל השאר רוצים לחיות בשקט".
מצד אחד הבלגים והצרפתים רוצים לשמר את הערכים עליהם מבוססים תפיסת העולם, אך מצד שני הליברליות והרב-תרבותיות גובים מהם מחיר יקר. ברקע התקלות המבצעיות, אין ספק שהלחץ על ממשלת בלגיה לנקוט יד קשה יותר ולהשקיע משאבים רבים יותר רק יגבר, הן מצד חלק מחברותיה לאיחוד האירופי והן מצד גורמים בימין הפוליטי.
בצרפת, הנשיא הולנד שבר בחדות ימינה לאחר הפיגועים בפריז, גם לנוכח העובדה שבשנה הבאה יתקיימו בחירות לנשיאות ובשל התחזקותה של מפלגת הימין הקיצוני "החזית הלאומית". בלגיה, לעומת זאת, תלך לבחירות רק ב-2019 (אלא אם תופל הממשלה), כך שראש הממשלה מישל אמור להיות מנוטרל מלחצים פוליטיים. כעת, עליו להחליט אם להפוך את לב לבו של האיחוד האירופי למבצר ביטחוני ופרנואידי, או שמא להתמקד במקורות הבעיה, שנעוצה במידה ניכרת בהזנחה ובניכור שחש חלק גדול מהאוכלוסייה המוסלמית במדינה, לצד נקיטת צעדים ביטחוניים אך מדודים.