פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא חמאס ולא פתח: הכוח שמניע את דור המחבלים החדש

      גילם הממוצע 21, הם גדלו בין המסגד למותגים, מוקסמים מהאביב הערבי, פסימיים, מובטלים, דורשים זכויות, פחות אידאולוגים, מבחינתם הרשות וישראל הן אותה צרה. וואלה! NEWS עם נתונים המאפיינים את דור המחבלים החדש, זה שישראל מנסה להבין לאן נושבת רוח המחאה שלו

      לא חמאס ולא פתח: הכוח שמניע את דור המחבלים החדש
      עריכה: ניר חן

      בווידאו: ד"ר אל"מ (במיל') ראובן ארליך, מנהל מרכז המידע למודיעין ולטרור, בריאיון לאולפן וואלה! NEWS

      במערכת הביטחון הישראלית עקבו בדריכות אחר דבריו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, כשנשא דברים באו"ם ב-30 בספטמבר 2015. דבריו זכו מאוחר יותר לכינוי "נאום הייאוש". המנהיג הפלסטיני מאס במבוי הסתום אליו הגיע המשא ומתן המדיני הפלסטיני-ישראלי, ואמר "לא נישאר היחידים שמחויבים להסכמים". אבו מאזן פשוט הרים ידיים. למרות זאת הוא לא התכוון בדבריו לקדם אינתיפאדה. הוא אפילו לא רמז לכך. אבל חודש לאחר מכן החלו גלי טרור פלסטיני נגד אזרחים ישראלים וחיילי צה"ל. לפי ההגדרה הפלסטינית מדובר ב"הבה". בעברית: התפרצות. בשונה מאינתיפאדות קודמות, ההתפרצות הנוכחית החלה מלמטה, מהציבור, מהרחוב, ולא מהשלטון. התפרצות עממית ללא הנהגה וללא תיאום או יד מכוונת, בניגוד למהומות שהובילו לאביב הערבי במצרים. אבל הרוח אותה רוח. ניסיונות להביא לשינוי ולפרוק תסכול. חלקם רוצה בכלל לברוח ממצוקות אישיות.

      עיני ראשי מערכת הביטחון וגופי המודיעין בוחנות היטב את הדור הפלסטיני הצעיר, המשכיל והמתוסכל. דור הצמ"מ. זה מה שמאפיין את גלי הטרור מאז חודש אוקטובר 2015 ועד השבוע האחרון. במערכת הביטחון מבינים שישראל עומדת בפני משהו אחר. מאיסוף המספרים של גל הטרור והנתונים החברתיים אפשר ללמוד שלמחבלים החדשים יש פרופיל שונה מבעבר. התופעות החדשות, אגב, הם הפיגועים בזוגות ובשלשות. אין הסבר ברור לדרכי הפעולה, אלא רק ניסיונות להבין את מה שמתחולל מאחורי הקלעים, מה יצר את גל הטרור הנוכחי ומהם הפנים של מבצעיו.

      תיעוד: מחבל דוקר שוטר מג"ב בשער שכם, אוקטובר 2015 (צילום מסך)
      המחבל הפלסטיני מוחמד עלי דוקר שוטר מג"ב בשער שכם באוקטובר 2015 (צילום מסך)

      205 פיגועים התרחשו מאז תחילת גלי הטרור. 144 ברחבי יהודה ושומרון ו-61 בעורף ישראל. מחודש אוקטובר עד השבוע נהרגו 183 פלסטינים. 133 מתוכם מחבלים. 114 מיהודה ושומרון. השאר מרצועת עזה. 1,858 פלסטינים נפצעו במהלך גלי הטרור. 41 באורח קשה ו-41 באורח בינוני. חומרת האירועים ביהודה ושומרון היא מהגבוהות מאז אירועי הטרור בשנת 2006.

      נכון לתחילת שבוע זה מדובר ב-232 מחבלים ומחבלות שהגיל הממוצע שלהם הוא 21.6. 103 מתוכם מתחת לגיל 20. עשרים ושלושה מעל לגיל 30. הצעירים ביותר הם שניים בני 12 והמחבלת המבוגרת ביותר לכאורה בת 72. לכאורה, כי עד כה לא ברור במאה אחוז האם בזמן העימותים ליד חלחול היא בטעות לחצה על דוושת הגז בעת שנסעה בכביש עליו עמדו הלוחמים או באמת התכוונה לדרוס חיילים.

      בכל רחבי יהודה ושומרון יש 2.65 מיליון פלסטינים מתוכם 950 אלף צעירים בני 29-15. 30% מתוכם מובטלים. פני המובטלים בגדה המערבית באים לידי ביטוי בהתמודדות על משרות שונות. על כל משרה פנויה לתפקיד שוטר פלסטיני יש אלף מועמדים בממוצע, ועל כל משרת מורה יש 600 מועמדים בממוצע. למשרת קורא מים התמודדו בחודש שעבר 370 פלסטינים. מחצית מהם בעלי תואר ראשון.

      נתונים פיגועים (עיבוד תמונה)

      התקציב החודשי של הרשות הפלסטינית שנושאת בנטל העיקרי של המשרות נאמד ב-1.3 מיליארד דולר בחודש. 300 מיליון דולר מתוכו מגיעים מאירופה. הרשות מעסיקה למעלה מ-162 אלף פקידים, לא כולל 30 אלף אנשי מנגנונים. בישראל עובדים מדי יום 57 אלף פועלים, וביחס של כמעט אחד לאחד יש שוהה בלתי חוקי שעובד בישראל בעבודות כפיים. הפועלים הפלסטינים הם כוח כלכלי משמעותי בגדה, שכן הם משתכרים בממוצע בחודש 4,212 שקלים בזמן שהשכר הממוצע ביהודה ושומרון הוא 1,961 שקלים. בנוסף לכך יש לפלסטינים בגדה 20 אלף היתרי מסחר עם ישראל ו-20 אלף היתרי עבודה בהתנחלויות. עד כה רק פלסטיני אחד שקיבל אישור עבודה בישראל ועבר את הבדיקות הקפדניות של מערכת הביטחון, הפועל הפלסטיני שתקף את המעסיק שלו באתר בנייה במודיעין, ביצע פיגוע. פלסטיני נוסף בעל אישור שהייה (שונה בקריטריונים לבידוק ביטחוני) ביצע פיגוע בדרום תל אביב.

      מרביתם של הצעירים נולדו בשנים שאחרי הסכם אוסלו משנת 1993. באוויר ריחף אז הרעיון שהשלום בין הצדדים הוא אפשרי, אך מהר מאוד הבינו הוריהם כי מדובר בבועה. בשנת 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה. כך הם גדלו ביהודה ושומרון בין שלטון פלסטיני לישראלי. בין המסגד ל"מותגים". אווירת המחאה של האביב הערבי מעסיקה אותם והם פורצים גבולות במחאה נגד מקורות הסמכות. אולי זה מה שמסביר את המתח בין ההורים לצעירים. הפסימיות מהעתיד האישי והקולקטיבי בשטחים יוצר את הבסיס למתח, בדגש על אלו שלמדו באקדמיה ולא משתלבים בהכרח במעגל העבודה. סוג של הסבר לכך שלא כל המחבלים פעלו מתוך מטען אידאולוגי מובהק. סימן נוסף לכך הם אגפי האסירים הביטחוניים בכלא עופר. אגף אחד שייך לפעילי החמאס, אגף נוסף לפעילי הפת"ח, ואגף שלישי נקרא אגף כלל לאומי בו אין פעילים של ארגוני טרור.

      חלק לא מבוטל מהמחבלים בעלי היכרות מצומצמת עם יהודים וחלקם כמעט לא היה מעולם בישראל. מרביתם לא נוער שוליים אלא לומדים, בעלי תאי משפחה מלוכדים ומרביתם באים מרקע כלכלי יציב. את אחד מפיגועי הדקירה בחברון ביצע בחור צעיר, שמספר שבועות קודם לכן התבשר כי ירש מיליוני דולרים מאביו. מרביתם מקבלים השראה ממחבלים בני משפחה, מהחמולה, כיתה או היישוב.

      רשת האינטרנט מאפשרת לדור הפלסטינים הצעירים לחיות בכפר או במחנה פליטים, אך להיחשף לחיים אחרים. למרות זאת, ניתן לשים לב כי הם דבקים בלאומיות שלהם לצד הרצון לשמור על מרקם חיים יציב. לראיה - היקף ההפגנות ההמוניות שאפיינו את תחילת גלי הטרור והיקף המשתתפים פחת משמעותית בחודשים האחרונים. מנגד, הדור הצעיר הפלסטיני מדבר יותר על זכויות ופחות על הקלות. הם גם לא חוששים למתוח ביקורת על הרשות הפלסטינית בניגוד לצעירים בעזה שחיים תחת משטר נוקשה של חמאס.

      ניתוח הנתונים מעלה כי 44 מ-232 המחבלים הגיעו ממזרח ירושלים ו-182 מרחבי יהודה ושומרון, 40 מתוכם מחברון. 36 מחבלים מאזור הר חברון. 6 מקרב ערביי ישראל. 94 עירוניים. 117 מעיירות וכפרים. 9 משועפאט, 7 מקלנדיה, 2 מג'נין, אחד מעסכר, אחד מבלאטה ואחד מאל פוואר. יש 16 מחנות פליטים פלסטיניים, ובאופן עובדתי, על אף ששם מתגוררים לכאורה ה"גרעינים הקשים" בעלי המטען האידאולוגי הקיצוני, לא מקרבם מגיעים מרבית המחבלים. יש מקרים חריגים שעלו בניתוח הנתונים כמו בעיירה קבטיה שבצפון השומרון: עשרה תלמידים מאותו בית ספר הפכו למחבלים, שישה מהם מאותה שכבה וארבעה מאותה כיתה.

      עוד עולה מניתוח נתוני המחבלים כי 204 מהם רווקים, 22 נשואים עם ילדים, 5 נשואים ללא ילדים, אחת אלמנה עם ילדים. 39 נשים, 193 גברים. חשוב לציין כי מעורבות נשים פלסטיניות בטרור החלה לפני עשרות שנים. לילה חא'לד הייתה פעילה בכירה בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין ומעורבת בחטיפת מטוס ישראלי בשנת 1969. עטאף עליאן, פעילה בכירה בארגון הגיאהד האסלאמי, תכננה לבצע פיגוע התאבדות בירושלים באמצעות מכונית תופת. מנתוני אתר השב"כ עולה כי החל משנת 2000 נחשפו למעלה ממאה מקרים בהם היו מעורבות נשים בפעילות חבלנית נגד מטרות ישראליות, מתוכן עשר נשים פלסטיניות שביצעו פיגועי התאבדות בהם נהרגו 37 אזרחים ישראלים ונפצעו 303. בשנת 2006 נעצרו על ידי השב"כ 19 נשים פלסטיניות ושתיים נוספות ביצעו פיגועי התאבדות.

      פינוי חייל פצוע מפיגוע הדקירה בהר ברכה לבית החולים בילינסון, פתח תקווה. מרץ 2016 (ראובן קסטרו)
      פצוע דקירה מהר ברכה מפונה לבילינסון כשהסכין עוד בצווארו (צילום: ראובן קסטרו)

      מקורות ההשראה של המחבלים מהחודשים האחרונים הם מהנד חלבי בן ה-19 מאל בירה שליד רמאללה, שרצח שני ישראלים ופצע שניים נוספים בעיר העתיקה בירושלים. הדיל אל-השלמון בת ה-18 מחברון שניסתה לדקור חייל. אשרקאת קנטאני בת ה-16 ממחנה הפליטים עסכר שבפאתי העיר שכם שניסתה לבצע פיגוע דקירה. פאדי עלון בן ה-19 מעיסאוויה הסמוכה לשער שכם בירושלים שדקר נער בן 15, ואחמד מנסארה בן ה-13 מבית חנינא שיחד עם בן דודו דקר שני צעירים ישראלים ופצעו אותם באורח קשה.

      חלקם מחליטים לפעול לבד וחלקם יוצא לפיגוע בשלשות, לרוב בזוגות. למרות אוסף הנתונים הרב, קשה מאוד לבנות דפוסי פעולה קבועים למפגעים הבודדים כדי לסכל את כוונותיהם. גם לא ניתן לקבוע כמה מהם חזרו בהם מהמחשבה הרצחנית כי ראו נוכחות של גורמי ביטחון בשטח, וכמה מהם שהצהירו על כוונותיהם לבצע פיגוע וקיבלו אזהרה בטלפון או לאחר מעצר וחקירה באמת התכוונו לממש את האיומים.

      בתחילת גלי הטרור ניתן היה להעריך שהרשות הפלסטינית מתבוננת על התהליך מהצד, ומבקשת לקצור הישגים מדיניים משמעותיים בתמורה לניסיון להביא להרגעת הרוחות. המאמץ של גורמי מערכת הביטחון להידברות ברמת השטח עם בכירי מנגנונים, נכבדים, שייח'ים וראשי חמולות העצים את התחושה כי הרחוב הוא לא בהכרח נשלט, ומדובר רק בזעקה שהיא יותר מבעיה אידאולוגית.

      מהר מאוד הבינה ההנהגה הפלסטינית כי הסכינים והשיח הביקורתי הקיצוני בקרב הפלסטינים הצעירים, ששואפים לזכויות ולא להקלות, עשוי להתחלק בין ישראל לרשות הפלסטינית. התוצאה הישירה הייתה פעולות אקטיביות של המנגנונים בשטח כדי למנוע חיכוך, כשברקע מאיימים ברשות להפסיק את התיאום הביטחוני ובמקביל מתפתח שיח, אמנם בראשיתו, בתוך הוועד הפועל של אש"ף לגבי השאלה: "אולי ישראל מבינה רק כוח?". כרגע השיח הזה לא צובר תאוצה, מאחר שבגדה חוששים לפגיעה ביציבות וכל הצעדים, למרות ההתלהמות התקשורתית, נעשים בצורה מאוד מדודה.

      בצה"ל נקטו לאורך החודשים האחרונים מספר צעדים כדי להביא להרגעת השטח. השטח תוגבר בגדודים נוספים שמפגינים נוכחות, תוך הצבת מרכיבי מיגון וטכנולוגיות כמו מצלמות ותאורה. צירי תנועה מורכבים לאבטחה נסגרו לאחר פעילות הנדסית. בהפגנות ההמוניות השתדלו בצה"ל להכיל את האלימות ולהימנע מפגיעה כך גם בעת נטרול מחבלים. החשש מהלוויות מחבלים והתגברות האלימות שלאחריהן מדרבן את הכוחות בשטח להקפיד על חידוד הוראות הפתיחה באש. הוטלו עונשים כמו מחסומים, כתרים, שלילת היתרי עבודה לתא המשפחתי המורחב של המחבל, וקידום תהליך הריסת בתים. מערכת היחסים בין צה"ל לזרועות הביטחון התהדקה וכתוצאה מכך נוצרו שיתופי פעולה במספר רב של תחומים שמטרתם לסכל פיגועי בודדים, ולמנוע מהתרחבות ההסתה במוסדות חינוך ודת.

      הארכת מעצר לאחמד מנאסרה בן ה-13 שביצע את הפיגוע בגבעת זאב, ירושלים. אוקטובר 2015 (נועם מושקוביץ)
      העניק השראה לאחרים. אחמד מנסרה בן ה-13, שביצע פיגוע דקירה בפסגת זאב, מובא להארכת מעצר בירושלים, אוקטובר 2015 (צילום: נועם מושקוביץ)

      תחום אחד זוכה להתמודד רב מערכתית: ההסתה שקוראת להתגברות הפיגועים. חלק ממנה נעשית בשלט רחוק על ידי ארגון חמאס מעזה, שמעודד צעירים פלסטינים לבצע פיגועים ומהלל מחבלים. ערוץ אל אקצא הוא הכלי המרכזי של חמאס לעודד ולהסית, וקיים קושי לסגור אותו מאחר שחלק גדול מצופיו עוקב אחרי התכנים שלו ברשת האינטרנט. לעומת זאת, הטלוויזיה הפלסטינית הרשמית מספרת את הנרטיב, פחות עוסקת בהסתה, אך עדיין קיימת ביקורת נגד עורכיה מאחר שהמחבלים שביצעו פיגועים נגד חיילי צה"ל וישראלים לא מכונים על פי המגישים בטלוויזיה "מחבלים" - מה שיכול להתפרש כעידוד של גלי הטרור. צה"ל סגר תחנות רדיו וטלוויזיה, בתי דפוס, ועצר פעילים שקוראים לפיגועים.

      נקודת האור בחצי השנה האחרונה היא השמירה על יציבות הרשות הפלסטינית ומניעת כאוס ביהודה ושומרון. התיאום הביטחוני בין צה"ל למנגנוני הביטחון הפלסטינים מוגדר כטוב ביותר מאז שנת 1994 למרות האיומים הפלסטינים להפסיק אותו. אין התקוממות עממית רחבה למרות היקף הפיגועים. חמאס ביהודה ושומרון מרוסן, פעילי התנזים ומחנות הפליטים מרוסנים אף הם למרות פוטנציאל האלימות אליו הם מסוגלים. דוגמה לכך ניתן היה לראות בהתפרצות האלימה במחנה הפליטים קלנדיה לפני כשבועיים, כששני חיילים מיחידת עוקץ תעו בדרכם ונאלצו לנטוש את רכבם לאחר שהוצת. גם הטרור הממוסד בשליטה, והקשר עם ירדן ומצרים נותר יציב למרות התלהמות מנהיגים ברשות הפלסטינית ועל אף המשבר שחלף סביב הר הבית.

      למרות זאת, האתגר הכי גדול עבור ישראל הוא למי נותנים את המכה כדי להרגיע את השטח ולמנוע פיגועים? איזה מהלך ממוקד יביא לשינוי בשטח? במציאות הנוכחית, לא נראה לעין שישראל תצא למבצע נגד צעירים האוחזים בסכיני מטבח.

      תושבת נצרת שאיימה בסכין בעפולה לא הואשמה בניסיון פיגוע (ספק 500)
      מתוך 232 המחבלים בגל הטרור, שישה הם ערבייי ישראל. תושבת נצרת איסרא עאבד מאיימת לבצע פיגוע דקירה בתחנה המרכזית בעפולה באוקטובר 2015 (צילום מסך)