במאמר מאלף ומעלף בידיעות אחרונות, תקף יועז הנדל את שרת התרבות מירי רגב על טיעוניה העדתיים לקיפוח. בפסקה הראשונה הוא מסביר באופן "לוגי" איזה משרד ממשלתי נחוץ ואיזה מיותר. "מבחן הצורך במשרד ממשלתי הוא מבחן הכישלון. אם כישלון המשרד ישפיע במשהו על מישהו הרי שהוא חיוני. אם לא - מיותר", קובע הנדל חד וחלק. "מה קורה כששרת התרבות והספורט נכשלת?", שואל הנדל ומשיב: "כלום". כלומר אין מצב שמוסדות התרבות עלולים לקרוס, או שמצב התרבות והספורט ידרדר. "בתרבות ובספורט אי אפשר להיכשל!" על פי אותו היגיון ניתן לשאול מה קורה כששר הפנים נכשל? התשובה כלום. מה קורה כששר הבריאות או הרווחה נכשל? התשובה כלום. מה קורה כשכותב מאמרים נכשל? התשובה כלום.
ד"ר הנדל מאבחן שיש לו "שתי בעיות עם רגב - היישום והשד העדתי". הראשונה שולית, כך הוא כותב, באמאשל'י. כי מה זה כבר יישום של מדיניות או אידיאולוגיה? "פיס אוף קייק", שהרי כל אידיוט מסוגל ליישם. הבעיה החמורה יותר בעיני הנדל היא שרגב גילתה את "השימוש הציני בשד העדתי", ממש כמו ש"ס. השחורים האלה ציניים שאין להם גבולות. לא ברור מדוע אדם רציונלי כמו הנדל פוחד ממשהו שאינו קיים - כמו אותו שד ארור. לוגיקה הנדל, לוגיקה. אדם רציונאלי לא יכול לפחד ממשהו שהוא חושב שאינו קיים.
לאחר מכן קובע הנדל שרגב היא אליטה מגיל צעיר ואחת ההוכחות לכך "שהיא גרה במרכז הארץ במרחק 10 דקות מתל אביב". א. אין ספק שמדובר בהוכחה ניצחת; ב. רק מקופחים שנשארו דפוקים יכולים לדבר על קיפוח. רגב כבר לא מקופחת ולכן אסור לה. הפוך הנדל הפוך, זה נותן משקל כפול ומכופל לטענותיה.
"היא בעד מקהלה אנדלוסית, גם אני. היא לא שומעת אופרה, גם אני" וואלה? בחייאת יועז באמאש'ך? גם אשכנזי וגם לא שומע אופרה?
עכשיו הוכחת באופן מוחץ שאין לא שד ולא נעליים. לא קיפוח עדתי ולא גרביים.
בסיום מגיע הפאנץ' ליין האשכנזי האולטימטיבי. "הנה רשימת חיי: שני חברי הילדות שלי ממוצא תימני ועיראקי. השכנים שלי משני הצדדים מפרס וממרוקו. מפקד הצוות שלי בצבא היה טריפוליטאי".
לא יאומן כי יסופר. בשורה אחת גם תימני, גם פרסי, גם עיראקי, גם מרוקאי וגם טריפוליטאי? מי היה מאמין?
אם כשלים לוגיים והסקת מסקנות מוטעות ומופרכות היו צבעים, המאמר הזה היה קשת בענן. "אני מנסה להפעיל שכל ישר", כותב הנדל. אסיים בציטוט של פילוסוף סיני שאמר: "באמאש'ך יועז יש לך שכל בראש, תתאמץ קצת יותר בכדי להפעיל אותו".