חיסולו של העבריין אבנר מאיו אתמול (ראשון), בפיצוץ רכב בצפון בתל אביב, הוא המשך ישיר לסדרה ארוכה של חיסולים וניסיונות חיסול שאירעו ברחובות ישראל בעת האחרונה. נהריה, חיפה, חדרה, תל אביב, פתח תקווה, ראשון לציון, חולון, יבנה, רחובות, אשדוד, אשקלון, באר שבע, אילת - מצפון עד דרום, לכל אורכה ורוחבה של המדינה; השלכת רימונים, ירי מרכב חולף ושלל דרכים יצירתיות - בעולם הפשע הכול הולך, ועם כל הכבוד להצהרות בנושא שיוצאות מהמשטרה - אין מקום לטעויות, החיסולים ברחובות עדיין כאן. מה שלא התחיל אתמול לא יסתיים מחר.
מדינת ישראל צריכה להילחם כדי להחזיר את הביטחון לרחובות, ולא רק מול איומי פיגועים מצד מחבלים פלסטינים, אלא גם מול המחבלים הישראלים מהעולם התחתון. אף אחד לא צריך להיות חשוף לטרור האזרחי - ילד בצפון תל אביב, אמא בראשון לציון או נערים בפתח תקווה - לכולם מגיע לדעת שיש מי ששומר עליהם מפני העולם התחתון.
מי שחושב שגל החיסולים הזה יחלוף במהרה, טעות בידיו. הגל הזה צפוי להימשך ואף להתעצם, שכן לא מדובר באירוע נקודתי. בשנה וחצי האחרונות התרחשו שינויים רבים בעולם הפשע הישראלי, במערכת אכיפת החוק ובמציאות הביטחונית בישראל - לכל המשתנים האלה תפקיד חשוב במציאות הקיימת.
אלשיך, תטרח להגיע גם לזירות חיסולים
הסכסוכים בין העבריינים לא נולדו אתמול. במהלך מבצע "צוק איתן" התחמשו ארגוני הפשיעה בלבנות חבלה, רימוני רסס ואמצעי לחימה מגוונים, כחלק מזליגת כלי נשק מצה"ל שעולה דרגה בימי לחימה. מעצר אנשיו של מוסלי, ומיד לאחר מכן התפוצצות פרשה 512, טלטלה את העולם התחתון, מחקה קואליציות של עבריינים והקפיצה למרכז הבמה דור חדש של עבריינים.
משתנה נוסף הוא מצבה של המשטרה בשנה וחצי האחרונות. פרשיות המין והשחיתות בצמרת הארגון, לצד העובדה שבמשך כמעט שנה לא היה מפקד למשטרה, נמשכו בכך שגם לאחר כניסתו לתפקיד של המפכ"ל אלשיך לא נרשמה התייצבות. העובדה היא שמרבית יחידות המשטרה נמצאות בטלטלה פיקודית, עם חורים גדולים במצבת הפיקוד. סבב המינויים נמשך זמן רב מדי, ומאז מאי אשתקד המשטרה כולה מצויה באווירת סוף קורס. שיחות היום בחדרי האוכל של הארגון עסקו עד לאחרונה בפרשות הניצבים, אולם כעת הנושא החם הוא סבב מינויי הקצונה הבכירה - וגם הפשע ברחובות, תאמינו או לא, שלאחרונה מעסיק את השוטרים לא פחות.
לכל זה תוסיפו את פרוץ האינתיפאדה השלישית, שהביאה את המשטרה על כל יחידותיה לעבוד במתכונת ביטחונית, ואת התוצאות אנחנו רואים. בדומה לימי האינתיפאדה השנייה, אז ראינו את גל האלימות הפלילית מול עינינו, ההיסטוריה חוזרת על עצמה גם הפעם. תפקודם של השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, והמפכ"ל - ודאי לא מוסיף לעניין. השניים עסוקים בקשב ביטחוני, ולא פלילי. הם ניגוד מובהק לשר לשעבר אהרונוביץ', או המפכ"ל לשעבר דודי כהן, שהגעתם לזירות פשע חמורות השפיעו כל כלל הגורמים המקצועיים תחתיהם.
את ארדן ואלשיך זה לא מעניין. הם לא הגיעו לזירת חיסול האישה בבאר שבע בשבוע שעבר, גם לא לזירת החיסול בתל אביב אתמול. לפיגועים ביפו ובירושלים הם הגיעו. לא מדובר בהקנטה כלפי השניים, אך כל חייל זוטר בצבא יודע מה השפעתו של רמטכ"ל שמגיע לשטח כדי לתחקר אירוע, וכיצד נוכחותו מניעה את המערכת מלמעלה עד למטה. זו רוח המפקד, זו מטרתה והיא זו שחסרה כל כך במשטרה של היום.
אני זוכר את הימים שבהם רכזי המודיעין היו רצים עם החוקרים והבלשים בשטח, פועלים במרץ להביא מידע חם על מעורבים בזירות חיסול, כדי שלמפקדים שלהם יהיה מה להציג למפכ"ל כהן ולשר אהרונוביץ', שאמורים להגיע בקרוב לזירה ולפתוח בתחקור.
אפשר למגר את גל הטרור הפלילי, ואת הלהבות האלה ניתן להנמיך, ובתור התחלה יהיה ראוי לאייש את פיקוד כלל יחידות המשטרה, לרבות ימ"ר תל אביב וימ"ר מרכז. ראוי לדרוש מארדן ואלשיך למנף את מעורבותם ולתת את תשומת לבם למלחמה בטרור הפלילי, ולא רק לזה הביטחוני. וכן, הגיע גם הזמן שהמשטרה תציג לעולם התחתון את רוח הקרב שאומרת "בעל הבית השתגע", תפתח במעצרים סדרתיים ותגביר את החיכוך בין השוטרים לעבריינים.
העובדה שחודש וחצי אחרי הפיצוץ שניסה לחסל את העבריין בן כהן בגבעתיים, שבוע לאחר חיסול האישה בבאר שבע ויום אחרי חיסולו של מאיו בצפון תל אביב - למשטרה אין עצורים, וזה צריך להדאיג את כולנו. גל הטרור לא נעצר, ולמה שייעצר בעצם.