ח"כים ערבים, הנה הדברים שבאמת צריכים להטריד אתכם

במהלך סערת הגשמים האחרונה הוזמנתי למסיבת אירוסים של בנו של חבר קרוב, בשכונת שניר בלוד. מזג האוויר היה סוער, הגשם לא הפסיק לרדת, אבל לא רציתי לאכזב את החבר ונסעתי לשכונה שמוכרת לי היטב. התושבים שם, שסבלו ממצוקת דיור קשה, ניסו לקחת את גורלם בידם. הם קנו את האדמה החקלאית ובנו בעצמם את הבתים - וילות רחבות ידיים, גדולות ומפוארות.

ביום רגיל ההגעה מהכניסה ללוד לביתו של החבר, בלב השכונה, אורכת פחות מעשר דקות. הפעם הסיפור היה שונה, כאשר שלוליות המים מילאו את הסמטאות, וההגעה לבית החבר ארכה כמעט שנה של נהיגה מעייפת. ביני לבין עצמי, כבר הצטערתי על ההתעקשות להגיע ביום חורפי למקום. הווילות המושקעות עומדות בתוך ביוב, התשתיות לא קיימות והדרך לא דרך. המצב נראה גרוע יותר מבכפר לא מוכר בנגב, ואת המציאות הזו התושבים מקבלים מחוסר ברירה אמיתית. "אין מי שידאג לנו, אין מי שיעלה את הבעיות שלנו. אנחנו החצר האחורית", הם אמרו. שמעתי בין התושבים הרבה תלונות, מרמור ואכזבה.

שכונת שניר היא רק דוגמה אחת למאות, או אולי אלפי, הבעיות במגזר הערבי. אזרחי ישראל הערבים תמיד מקווים שהנושאים יעלו לסדר היום, ויימצא למצוקותיהם פטרון או מציל שיגיח ויגאל אותם. בבחירות האחרונות לכנסת הייתה תקווה שאולי משהו יזוז, עם הקמת הרשימה המשותפת. 13 המנדטים נתנו תקווה גדולה שאולי הפעם תהיה השפעה לציבור הערבי בכנסת. היו שחשבו שעו"ד איימן עודה, שעומד בראש הרשימה, לא רק מדבר. הוא גם יעשה את מה שלא ראינו קודם, חשבו. שפת הדיבור שלו כלפי האזרחים היהודים הייתה אחרת, והפיחה תקווה שנהיה חלק בלתי נפרד מהמדינה. לצערי, שנה חלפי מאז הבחירות ודבר לא השתנה. להיפך, מצבנו רק הלך והידרדר והפער בין יהודים לערבים רק גדל והחריף.

בשבוע שעבר החליטו חלק מחברי הרשימה המשותפת לעשות טעות נוספת, חמורה במיוחד. הפעם, ח"כים מבל"ד וחד"ש גינו את ההכרזה על חיזבאללה כארגון טרור, שיצאה ממדינות המפרץ. אותו ארגון שטובח ומתעלל בבני עמם בסוריה, ובאחיהם הפלסטינים בסוריה ובלבנון. אבל לח"כים האלה זה לא שינה דבר, הם העדיפו לטמון ראשם בחול ולהתעלם מהעובדות.

נו, באמת. זה מה שחשוב לנו, הערבים, במציאות הנוכחית? זה בראש סדר העדיפויות, לתמוך בארגון הטרור הזה? במקום להתעסק בשטות הזאת, היה ראוי לקום ולעשות משהו לתושבי שכונת שניר, לפעול למען יישובי הבדואים בנגב - שבשיא הקור והחום נותרים בלי חשמל, תשתיות או חינוך.

מן הראוי שחברי הכנסת הערבים יקדישו יותר למען מי שבחרו בהם, מתוך תקווה שזעקתם תישמע, ולא להעמיד בראש סדר העדיפויות בעיות שלא מעניינות את האזרחים הערבים במדינה, שנאבקים לחיות בשלום לצד היהודים ולגדל את ילדיהם כאזרחים טובים במדינה שנטשה אותם.