הקנאה התפתחה במשך אלפי שנים ומקורה באדם שחי באפריקה - כך טוען מחקר חדש שערכו פסיכולוגים התפתחותיים ופורסם ב"ניו יורק טיימס". שם, במדבר, נאלץ הגבר להשגיח כל הזמן על משאביו ועל עצמו מפני חבריו. לנשים היו דאגות אחרות, למשל להבטיח את המשך אספקת הבשר. אבל זה לא אומר שלא הפריע להן שהגברים בגדו בהן בזמן הציד. המחקר טוען, כי לנשים הקדומות הפריע יותר אם הגבר גם התאהב באישה האחרת, כי אז היתה עולה השאלה: מי יצוד עבורה דינוזאורים?
התיאוריה, שפותחה בעשור האחרון, לקחה את תיאורית האבולוציה של דרווין לכיוונים מעט פרובוקטיבים, ובעיקר ליחסים בין המינים. החוקרים טוענים, כי כתוצאה מלחצי הישרדות שונים במשך ההיסטוריה - מתוכנתים המוחות של גברים ונשים בעידן המודרני להגיב באופן שונה, כאשר הם מזהים בגידה של בן הזוג. גברים הופכים קנאים יותר כאשר בוגדים בהם מינית, ואילו נשים הופכות מתוחות יותר כשהן מזהות בגידה רגשית - כיון שזו עלולה להשאיר אותן נטולות משאבים.
במחקרים, שערך ד"ר דוויד בס מאוניברסיטת טקסס, נמצאו ראיות לשוני בין המינים. "גברים ונשים יכולים להיות קנאים באותה מידה, אך הארועים שמציתים את הקנאה יכולים להיות שונים", כותב בס בספרו - "תשוקה מסוכנת: מדוע קנאה נחוצה כמו אהבה ושנאה".
"במחקר יש יותר מפגם אחד"
עם זאת, חוקרים רבים לא משוכנעים בתקפותה של התאוריה. הם טוענים כי השוני בין גברים לנשים, למשל הנטיה הגברית לפוליגמיה והנשית למונוגמיה, הינם תלויי תרבות ולא תוצאה של התפתחות אבולוציונית, וקנאה אינה יוצא מן הכלל בהקשר הזה.
חוקרת נוספת, ד"ר כריסטין האריס, פסיכולוגית באוניברסיטת סן דייגו, מבקרת את הביקורת וטוענת כי במחקר יש יותר מפגם אחד. זאת, מאחר ובבדיקה שערכה התגלה כי קיים הבדל על בסיס גיאו-תרבותי בין גברים ונשים מאירופה, ארה"ב וסין.
הפסיכולוג ההתפתחותי דוקטור שקלפורד דוחה את טענותיה של ד"ר הריס ואת הביקורת שנשמעת גם מחוקרים אחרים, כיון שאלו "נועדו לרצות את הזרם המרכזי של הפסיכולוגיה". לדבריו, "אנשים תמיד התנגדו לקידמה. אנחנו על סף מהפכה מדעית בשדה הפסיכולגיה. לכנסיה הקתולית לקח 400 שנה לסלוח לגלילאו. האם עכשיו זה ייקח יותר זמן? אני לא יודע, אבל זה לא ימנע את המהפכה".