פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בשל חרדת הפליטים, האיחוד עוצם עין כשארדואן מוחץ את הדמוקרטיה

      הנשיא ספג גינויים רפים על השתקתה הכמעט סופית של התקשורת החופשית בארצו, בזכות הנושאות של אירופה לבלימת גלי ההגירה ליבשת. וגם: כך התלכלכה המלכה אליזבת בבוץ הפוליטי

      בשל חרדת הפליטים, האיחוד עוצם עין כשארדואן מוחץ את הדמוקרטיה
      צילום: רויטרס, עריכה: גדי וינסטוק

      רג'פ טייפ ארדואן יכול לחייך. אחרי שהשלים את ההשתלטות על עיתון האופוזיציה הגדול ביותר במדינה בסוף השבוע שעבר, נשיא טורקיה עשה צעד נוסף בדרך להשלמת מטרתו לחסל את הדמוקרטיה ולמחוץ כל אופוזיציה. ארדואן חיכה לתזמון הנכון כדי להשתיק את העיתון זמאן, שמזוהה עם יריבו הגדול פתהוללה גולן, ולהלאים גם את סוכנות הידיעות ג'יהאן, שהיא חלק מאותו תאגיד. בזמן שהאיחוד האירופי מוצף בפליטים שעושים את דרכם ליבשת מטורקיה, ארדואן יכול לעשות כל העולה על דעתו כדי לבסס את שלטון היחיד שלו.

      הודעות הגינוי הלקוניות לא איחרו להגיע והן כללו דאגה ממצב חופש העיתונות בטורקיה, שדורגה במדד חופש העיתונות של ארגון "עיתונאים ללא גבולות" במקום ה-149, אחרי אפגניסטן, מרוקו ופלסטין. ואולם, בו בעת, סחט ראש ממשלת טורקיה אחמט דאווטאוולו את מנהיגי אירופה, הזקוקים לאנקרה לבלימת אחד המשברים הקשים ביותר שפקדו את היבשת מאז תום מלחמת העולם השנייה, כדי לשפר את תנאי ההסכם בין הצדדים.

      העסקה עוד טרם נחתמה, אך היא כוללת את האצת הסיוע הכספי לאנקרה והקלה במתן ויזות לאזרחי טורקיה. בתמורה, ישיב האיחוד את המהגרים הלא-חוקיים שנכנסו לשטחו דרך טורקיה ויקלוט פליט סורי ממחנות הפליטים בטורקיה עבור כל פליט סורי שהגיע ללא אישור לאירופה. חופש ביטוי הוא חשוב, אך בבריסל כבר מזמן מוכנים לכופף את עקרונות היסוד של האיחוד כדי למנוע ממנו קריסה מוחלטת.

      נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן בטקס חניכת שלב חדש בהקמת גשר באיסטנבול, 6 במרץ 2016 (רויטרס)
      יכול לעשות ככל העולה על רוחו. נשיא טורקיה ארדואן (צילום: רויטרס)

      כך, למעשה, ארדואן יכול לעשות כמעט ככל העולה על רוחו. התירוץ יהיה תמיד זהה וידבר על סכנה לביטחון הלאומי של המדינה. כחלק מסתביך הרדיפה של הנשיא שמשתוקק להפוך לסולטאן, גולן, בעל בריתו לשעבר שגולה כיום בארצות הברית, הקים משטר צללים ושתל את אנשיו בצבא, בתקשורת ובמערכת המשפט, ולכן חייב ארדואן "לטהר" את הגופים הללו.

      לא רק משבר הפליטים מאפשר לארדואן לרמוס את שלטון החוק. טורקיה משמשת צומת מרכזי ללוחמים זרים המצטרפים לשורות ארגוני הטרור בסוריה ועל כן במערב מנסים לרתום אותה בכל מחיר למלחמה ב"מדינה האסלאמית" (דאעש). אחרי שנים של עצימת עין, באנקרה החלו לסתום את הגבול. את הקופון הם גזרו במלחמת החורמה שהם מנהלים נגד הכורדים בדרום-מזרח המדינה, שאינה זוכה להתייחסות מצד ארצות הברית ואירופה, חרף המצב ההומניטרי הקשה השורר שם.

      המשטרה הטורקית משתמש בגז מדמיע נגד המפגינים באיסטנבול (רויטרס)
      עד לא מזמן אזרחי טורקיה היו שופטים את הרחובות, אך איש כבר לא מאמין בשינוי (צילום: רויטרס)

      קשה לזכור, אך בחודש יוני האחרון ספגה מפלגתו של ארדואן מפלה בבחירות הכלליות לפרלמנט. רבים הכריזו כי שאיפותיו המגלומניות הגיעו לקצן, עם הצלחתה ההיסטורית של המפלגה הפרו-כורדית לעבור את אחוז החסימה הגבוה ולזכות במושבים. ואולם, לנשיא טורקיה לא הייתה כוונה לוותר. חודש לאחר מכן התרחש פיגוע התאבדות קטלני בעיירת הגבול סורוץ', שבמהלכו נהרגו עשרות כורדים.

      לפי חלק מהתיאוריות, למשטר באנקרה היה יד בדבר בצורה כזאת או אחרת והתפתחות העניינים לאחר המתקפה רק מחזקת זאת. מחתרת ה-PKK, שכיבדה את הפסקת האש שהושגה שנתיים קודם לכן, יצאה למתקפת נקם, שהובילה לתגובה חריפה מצד כוחות הביטחון וכך הלאה, עד שתהליך השלום ההיסטורי שהתחיל בין הצדדים קרס לחלוטין.

      עם משבר הפליטים ביד אחת, ועם דאעש ביד השנייה, ארדואן זוכה במרווח תמרון והדיכוי המתמשך של האופוזיציה ושל מתנגדיו יכול לעבור כמעט באין מפריע. אם ב-2013 מאות אלפים יצאו לרחובות ברחבי המדינה בעקבות התכנית להריסת פארק באיסטנבול, אז ב-2016 הפיכת העיתון הגדול ביותר במדינה לשופר של המשטר גוררת מאות בודדות של אנשים לרחובות. גם הם, סביר להניח, כבר לא מאמינים שאפשר לסלק את הסולטאן.

      המלחמה על עתידה של בריטניה מגיעה עד לארמון

      עוד קצת יותר משלושה חודשים נותרו עד למשאל העם שיקבע אם בריטניה תישאר באיחוד האירופי או תצא ממנו, והשבוע הוכנסה בעל כורחה לסוגייה ההיסטורית המלכה אליזבת. הצהובון ה"סאן", שאינו ידוע ברמת אמינותו הגבוהה, פרסם לכאורה חשיפה, שלפיה המלכה תומכת בפרישה מהגוש בן 28 החברות בשל "הכיוון שבו צועדת אירופה".

      העיתון, שתומך בעצמו ב"ברקסיט" (Brexit, שילוב של "בריטניה ו"עזיבה" באנגלית), ציטט מקורות עלומי שם שסיפרו על פגישה סוערת במיוחדת ב-2011, בין אליזבת לניק קלג, שהיה אז סגן ראש הממשלה ומחזיק בעמדות פרו-אירופיות. המקורות טענו כי המלכה נזפה בו ארוכות וציטטו שיחה נוספת שהתקיימה לכאורה בינה לבין חברי פרלמנט באמרון, שבמהלכה אמרה כי "לא מבינה את אירופה".

      בצעד לא אופייני, הגיש הארמון תלונה על הכתבה של "הסאן", שהתעקש כי מדובר במקורות אמינים וכי הוא דבק בגרסתו. בכך, בית המלוכה הבטיח שהנושא יישאר בכותרות העיתונים בבריטניה, שתהו אם המלכה שברה את העמדה הנטרלית שבה נקטה בששת עשורי שלטונה.

      אליזבת מלכת בריטניה בסיור בבית ספר בלונדון, מרץ 2016 (רויטרס)
      נשארה תמיד מחוץ לפוליטיקה. אליזבת מלכת בריטניה (צילום: רויטרס)

      לחובתה של המלכה מוזכרת הרמיזה שנתנה לפני כשנתיים, בימים שקדמו למשאל העם על היפרדותה של סקוטלנד מבריטניה. אז, היא קראה למצביעים "לחשוב היטב", במה שהתפרש כרמז לרצונה לראות את חבל הארץ נותר חלק מהממלכה המאוחדת והתבטאות פוליטית חריגה.

      בינתיים, בממשלתו של דייוויד קמרון, שמקדם במלוא המרץ את ההסכם שהשיג עם האיחוד על תנאי החדשים של בריטניה, מנסים למצוא את מי שהדליף את הסיפור ל"סאן". בין השמות האפשריים שהוזכרו הוא שר המשפטים מייקל גוב, ממובילי מחנה התומך בעזיבת האיחוד.

      גוב נקלע לתסבוכת כשהשיב על השאלה אם הוא המקור לידיעה על כך שהמלכה רוצה לעזוב את הממלכה ב"אני לא יודע מאיפה ה'סאן' השיגו את כל המידע" - תשובה שעשויה להתפרש כהודאה מסוימת בהעברת פרטים לצהובון. אם יתגלה כי הוא אכן החפרפרת שפגעה בארמון, קמרון ייאלץ לפטרו, ותומכי ההתנתקות, שמפגרים בסקרים, יספגו מכה בעקבות הכנסת אליזבת לבוץ הפוליטי.

      בזמן שהעולם מציין חמש שנים למלחמה בסוריה, בתימן מתקרב העימות האזורי ל"חגיגות" השנה שלו. ב-26 במרץ אשתקד פתחו מדינות ערב, בהובלת ערב הסעודית השכנה מצפון, במערכה אווירית וימית נגד המורדים השיעים, שכבשו את הבירה צנעא ואזורים נרחבים במדינה. בהמשך, נשלחו גם כוחות קרקעיים ערביים, שסייעו למשטרו הכושל של הנשיא הגולה עבד רבו מנסור האדי.

      מאז נהרגו אלפי בני אדם, מיליונים זקוקים לסיוע הומניטרי והתשתיות הרעועות גם ככה, קרסו. למרות זאת, בשונה מסכסוכים אחרים במזרח התיכון, זירת ההתגוששות הזאת בין הציר הסוני של ערב הסעודית לבין הציר השיעי של איראן, התומכת במורדים החות'ים, נשכחה די מהר והופיעה בתחתית הכותרות.

      בין היתר, העובדה שמתימן לא נוהרים עשרות אלפי בני אדם לכיוון אירופה בהשוואה לאלו הנמלטים מהמלחמות בעיראק ובסוריה הביאה לכך שסיום העימות לא נמצא בראש סדר העדיפויות העולמי. אפשרות אחרת היא שבשונה מסוריה, לאחד הצדדים יש יתרון צבאי מובהק, ואילו השני מנותק כמעט מאספקה.

      נאמני נשיא תימן בעיר תעז, אחרי שהסירו את המצור של החות'ים, 11 מרץ 2016 (רויטרס)
      נאמני הנשיא בעיר תעז, לאחר שבירת המצור, בשבוע שעבר (צילום: רויטרס)

      הקואליציה הסעודית השתלטה עוד בימיה הראשונים של המלחמה, שהחלה בתור מבצע "סופה נחרצת", על המרחב האווירי והימי של תימן. כך, טהראן התקשתה להעביר סיוע צבאי נוסף לחות'ים, שסבלו מנחיתות מלכתחילה לנוכח העליונות הצבאית המוחלטת של המדינות הסוניות, החמושות בכלי נשק אמריקניים מתקדמים.

      נאמני הנשיא המודח הצליחו לשחרר אזורים רבים מידי המורדים השיעים, ובראשם עיר הנמל עדן, שעמדה בפני כיבושם של החות'ים. בהמשך, התקדמו הכוחות המשולבים מצפון ומדרום לעבר הבירה צנעא, שהפכה למעוזם של המורדים.

      בימים האחרונים חלה תפנית נוספת לטובת הקואליציה הסעודית, שהצליחה להסיר את המצור מעל העיר האסטרטגית תעז, שבמרכז המדינה. יתרה מכך, לאחרונה ביקרה משלחת מטעמם של החות'ים בערב הסעודית, שם החלו דיונים על סיום הלחימה, לראשונה בצורה ישירה בין הצדדים.

      עם התקרבות נאמניו של האדי, המגובים מהאוויר על ידי מדינות ערב הסוניות, לעבר צנעא הבירה, הלחץ על החות'ים להסכים לוויתורים תמורת הגדלת האוטונמיה שלהם בצפון המדינה ילך ויגבר. עבור המזרח התיכון, ניצחון כוח הזרוע הסעודי עלול לבשר על העתקת האסטרטגיה גם לזירות אחרות, דוגמת סוריה, שם קשה להאמין שהמאמצים הדיפלומטיים יניבו פרי ויביאו לסיום המלחמה הקטלנית.