הונאת מחוסרי בית וגביית מסים מופרכים: כך עושק חמאס את העזתים

(מחמוד א-זהאר, בחודש שעבר: "המנהרות בעזה הן אמצעי להגנה עצמית")

קרוב למאה אלף בני אדם ברצועת עזה נותרו עדיין ללא בתים בעזה בעקבות מבצע "צוק איתן" שהתחולל בקיץ 2014. רבים מהבתים שנהרסו חלקית שופצו ושוקמו. לאט לאט אף נבנים בתים חדשים המיועדים לכל אותם 17 אלף משפחות שבתיהן נהרסו כליל. אחת התורמות המרכזיות לשיקום הרצועה היא קטאר, שאף מפעילה שליח מיוחד לסוגיה זו, מוחמד אל-אמעדי, שבא ויוצא מהרצועה באישור ישראל.

אל-אמעדי חנך לא מכבר את "מדינת חמד", שכונה חדשה שהוקמה כולה במימון קטאר. היא נקראת על שמו של חמד בן חליפה א-ת'אני, אביו של שליט קטאר הנוכחי, שהוריש לו את התפקיד לפני כשנתיים. 1,040 יחידות דיור חדשות נבנו עבור מחוסרי הדיור בעזה. ממשל חמאס ברצועה אף פרסם הודעה שבה הכריז כי תיערך הגרלה בין חסרי הבית שיירשמו והזוכים בהגרלה יקבלו בית בחינם, אין כסף.

אלא שלא כך היו פני הדברים. ההגרלה אמנם נערכה וכ-1,040 זוכים אמורים היו לקבל בתים בחינם. אלא שהזוכים גילו לתדהמתם כי לחמאס יש הגדרה אחרת לחינם: הם נדרשו לשלם לממשל חמאס סכום של כ-40 אלף דולרים עבור כל בית. הטענה הייתה שנדרש סכום משמעותי כדי לחבר את הבתים לתשתיות שונות כמו מים וחשמל. לאחרים נמסר כי הם צריכים לתרום למען אלה שנותרו ללא בתים.

לקריאה נוספת:
הערכה במערכת הביטחון: חמאס לא יגיב להרס מנהרות בידי צה"ל
תשעה פלסטינים חולצו לאחר שצבא מצרים הציף מנהרה ברפיח
ההערכה בישראל: חמאס חידש את מלאי הרקטות שהיה בידיו ערב "צוק איתן"

בשורה התחתונה, דווקא אלה שאיבדו את בתיהם ונותרו מחוסרי כל, נדרשו לשלם את הסכום המדובר, ואם הצטרכו, ניתן היה לחלקו לתשלומים. מדובר במחיר זול במיוחד עבור דירה חדשה בעזה, באזור חאן יונס. ועדיין, הבתים, שלא עלו מאום לממשל חמאס, יניבו אם כך רווח יוצא דופן לקופת הארגון: כ-40 מיליון דולרים בשנים הקרובות. אם לא די בכך, לפי מקורות פלסטיניים ברצועה, כ-150 מהזוכים בהגרלה אכן קיבלו בתים בחינם, רק משום שהם נחשבים ל"מקורבים לחמאס".

הונאת ההגרלה בחאן יונס אינה הדוגמה היחידה לציניות שמפגין הארגון כלפי תושבי עזה ולאופן שבו הוא עושק אותם, הגורם להם לחוש עוינות כלפיו. בעבר, נחשב ענף הדיג לאחד הענפים הפורחים בעזה. כיום ישראל מונעת מדייגים לצאת לעומק הים כדי לדוג, בין היתר מחשש להברחות. סוגיה זו מהווה מקור קבוע כמעט של תלונות כלפי ישראל מצד הקהילה הבינלאומית. כוחות הביטחון הישראליים אף מחרימים את הסירות של הדייגים שחוצים את הקו המותר לדיג. בחלוף הזמן, אם היה מתברר כי הדייג אינו חשוד בהברחת אמצעי לחימה, הייתה ישראל מחזירה את הסירה לעזה.

אך כאן לא נגמרו צרותיו של הדייג. עם החזרת הסירה, דורש ממשל חמאס כסף מבעלי הסירה – כלומר מכס, לא פחות מכך. ורצף המסים המופרכים לא נגמרים. כך למשל, כשתושבים נזקקים לשירותי המשטרה בעקבות מחלוקת או אירוע פלילי מסוים – הם נאלצים לשם מס בגין קריאה לשוטר.

דפוס הפעולה הזה של חמאס אינו מפתיע במיוחד בהתחשב במתרחש ברצועת עזה בחודשים האחרונים. בעוד חמאס ממשיך לפרסם בתקשורת הבינלאומית והערבית את השפעותיו של המצור, בכללן המצב הכלכלי הקטסטרופלי, הוא גורף לכיסו הכנסות משמעותיות ממסים ובמקביל משקיע עשרות מיליוני דולרים בכל חודש על הזרוע הצבאית של הארגון ועל הקמת תשתיות שונות כמו מנהרות וייצור רקטות.

אפשר היה לנחש מה יקרה אם במקום להשקיע את הכספים הללו בבניית תשתית צבאית היה הארגון מעביר את הכסף להקמת תשתיות אזרחיות או מייצר מקומות עבודה. בינתיים, האנוכיות השיטתית של חמאס מתבססת בזמן שנראה כי הקהילה הבינלאומית והתקשורת העולמית, הדורשות חדשות לבקרים להפסיק את המצור על הרצועה, מתעלמות מהמעשים הללו.

דוגמה נוספת לשיטתיות זו היא האופן שבו חמאס מנסה לנצל את תושבי הרצועה שזוכים לאישורי יציאה מעזה כדי לסייע בהקמת תשתיות צבאיות בגדה. אין זה סוד בעזה שתמורת סכום כסף מסוים, ניתן לקבל אישור מרופא בכיר עבור טיפול רפואי דחוף בגדה או אפילו בישראל. לעתים מנצל חמאס את בעלי האישורים האלו כדי להעביר כספים או מסרים לפעילי הזרוע הצבאית בגדה.

דוגמה אחרת מתחוללת במעבר הסחורות כרם שלום. על פי הנתונים הישראליים, במעבר זה עוברות בין 700-650 משאיות עמוסות בסחורה המיועדת לעזה בכל יום. חלק מהסחורה מיובאת מחו"ל, שמגיעה לנמל אשדוד או לפורט סעיד ואלכסנדריה, ומשם עוברות לכרם שלום לבידוק ביטחוני. ואולם, לא חולף כמעט שבוע שבו לא מתגלות במעבר הברחות של אמצעים שונים וחומרים שמשמשים לחפירת מנהרות ולייצור רקטות.

כמות הציוד המוברח למטרות האלה כמעט דמיונית: עשרות טונות של כבלי ברזל, המשמשים לבניית המנהרות, ציוד קשר ותקשורת, ברזל, מנועים, פיברגלאס ועוד. באחד ממקרי ההברחה המפורסמים ביותר נמצאו אלקטרודות בתוך מרגרינה. מפעל ברמאללה המייצר מרגרינה סייע להסלקת האלקטרודות בתוך חבילות המרגרינה ואלה הועברו לעזה לכאורה כסחורה תמימה. מעבר להברחות, משתמש חמאס בחומרי בנייה כמו מלט ועץ המוכנסים לרצועה למטרות שיקום בתים שנהרסו במבצע האחרון – לענייניו שלו.

במקביל לעיכוב בתשלום המשכורות לפקידי חמאס, ממשיכים אנשי הזרוע הצבאית, כ-40 אלף במספר, לקבל שכר הממומן מתמיכת איראן בארגון. טהראן אמנם צמצמה את הסיוע לארגון, אך טרחה כל הזמן לשמר את העברת הכספים לטובת משכורות הזרוע הצבאית. בנוסף לכך, המסים שהארגון גובה ברצועת עזה מסייעים אף הם לשלם את שכרם של אנשי הזרוע.

על פי ההערכה בישראל, בכל שנה משקיע חמאס קרוב למאה מיליון שקלים על הברחת חומרים לייצור אמצעי לחימה והקמת מנהרות. הזרוע הצבאית דואגת לרכוש את החומרים, לעתים מישראלים, ללא ידיעת המוכרים. כך לדוגמה, אוסאמה זוערוב, סוחר עזתי, רכש ברזל לטובת חמאס בהיקף של 30 מיליון דולרים. רק ציוד התקשורת שקונה חמאס בכל שנה מגיע לכ-8-9 מיליון שקלים.

אם מחברים את כל הסכומים הללו שמשקיע הארגון בבניית תשתית צבאית לתפארת עזה, קשה שלא לתהות "מה היה קורה אילו". האם המצוקה ברצועה הייתה עדיין כל כך קשה? לא מעט נאמר ונכתב לאחרונה על המצוקה השוררת בעזה. אלא שאחד התורמים החשובים והמרכזיים למצב הזה הוא ממשל חמאס בעצמו והאופן שבו הוא מתייחס לתושבי הרצועה.