(חמש שנים למהפכה במצרים)
מוחמד חמדאן, מהנדס מצרי בן 32, נעלם באמצע ינואר כשלפי עדי ראייה, פרצו שוטרים רעולי פנים למשרדו בעיר הדרומית בני סוויף וגררו אותו באזיקים לעיני עמיתיו לעבודה. משפחתו חיפשה אחריו במשך 15 ימים, הגישה תלונה על מעצרו ועברה מתחנת משטרה אחת לאחרת כדי לנסות ולגלות מה עלה בגורלו. אך כל שוטר שנקלע לדרכם אמר להם כי הוא מעולם לא נעצר.
ב-25 בינואר נודע לה כי הוא מת. המשטרה סיפקה גרסה אחרת לסיפור: משרד הפנים הצהיר כי כוחות הביטחון הרגו את חמדאן בחילופי אש ביום שבו פשטו על מחסן חקלאי שבתוכו הסתתר. המשרד מסר עוד כי חמדאן, חבר "האחים המוסלמים", היה אחראי להרג שוטרים בעברו. משפחתו נקראה לזהותו בחדר מתים, שם מצאה את גופתו מחוררת מקליעים.
"הם עצרו אותו, הרגו אותו, שלחו את גופתו לחדר המתים, כתבו דוח, סגרו את התיק ומסרו לי את הגופה לקבורה", תיאר את הלך הדברים, אביו של חמדאן, קנאווי, מביתו העשוי מלבנות בוץ בכפר בני סולימן שבפרברי העיר בני סוויף. "אני לא יכול להילחם בשלטון", אמר האיש בן ה-67.
הטענות על התעללויות מצד המשטרה מעלות חששות כי רשויות הביטחון המצריות יוצאות מכלל שליטה. במשך שנתיים ניתנה להן יד חופשית במבצעי הפשיטה על חברי "האחים המוסלמים" ולוחמי דאעש שני גורמים, שלפי הממשלה, נחשבים לאיום זהה. המשטרה הפכה גם פעילים חילוניים המבקרים את הממשלה ליעדים למעצר, אולם מהלכים אלה זכו לפחות ביקורת מצד הציבור שראשו מודאג בעיקר מסוגיות ביטחוניות.
אך בשבועות האחרונים, תקריות כמו התעללות נגד אזרחים מן השורה הציתו כעס ציבורי שהפך לפומבי באופן יוצא דופן, במיוחד לנוכח העובדה שבשנתיים האחרונות התקשורת משבחת את המשטרה ונמנעת ממתיחת ביקורת, וכן לאור החוקים הנוקשים נגד הפגנות.
דוגמאות לכך נראו לאחרונה בהפגנות שונות. רופאים ערכו הפגנות גדולות אחרי ששני אנשי צוות רפואי הוכו על ידי המשטרה; הפגנות התקיימו גם בשכונה בקהיר שבו התגורר נהג מונית, שנורה למוות על ידי שוטר בשל מחלוקת על מחיר. בעקבות האירועים טענו כמה פרשנים התומכים בממשלה כי המשטרה חצתה את הגבול.
משרד הפנים שב והכחיש כי מקרי ההתעללות כמו עינויים והיעלמויות כפויות הן מערכתיות, ואמר כי מדובר במקרים בודדים ומבודדים מכל הקשר. אחרי הירי בנהג המונית בחודש שעבר, הבטיחה הממשלה להחיל רפורמות שיביאו להעמדה לדין של שוטרים. עם זאת, רפורמות אלו התמקדו בשוטרים זוטרים המסתובבים ברחובות, שאותם תייגו הבכירים כמקור כל הצרות.
פעילי זכויות אדם טוענים כי ההתעללויות הן כלי מכוון שבו משתמשים שוטרים בכל הדרגים במערכת הביטחון. "נרשמת עלייה בהיקף מקרי היעלמות כפויה, הרג לא חוקי ועינויים", אמר שריף מוהי א-דין, חוקר זכויות אדם וטרור במכון המצרי לזכויות הפרט.
הוא אמר כי המשטרה "פועלת תחת חסינות מלאה מעונש" וכמה קצינים אף נראים בציבור מעודדים מדיניות קשוחה. יומיים לאחר שהגיעה גופתו של חמדאן לחדר המתים, נשבע שר המשפטים אחמד א-זינד בשידור: "האש שלי תיכבה רק כש-10,000 אנשי האחים המוסלמים ייהרגו בעבור כל קדוש" מכוחות הביטחון.
ארגון זכויות האדם Human Rights Watch כתב בדוח מחודש ינואר כי בזמן שהאיום הביטחוני על מצרים אמתי, מדיניות היד הקשה שנוקטת הרשויות יוצרת יותר מחלוקות. לפי הדוח, "הממשלה הבהירה כי דעות הסותרות את שלה ירוסקו".
"דיכוי קשה עלול לזרוע זרעים של התקוממות"
"ממשלת מצרים צריכה ללמוד מהניסיון ארוך השנים של המדינה שדיכוי קשה עלול לזרוע זרעים של התקוממות עתידית", כתב נאדים חורי, סגן מנהל שלוחת הארגון למזרח התיכון בדוח.
התעללויות של שוטרים היו אחת מהתלונות שתדלקו את המחאה של 2011 שהסתיימה בהדחתו של השליט חוסני מובארק. יורשו בתפקיד, מוחמד מורסי, הועבר מתפקידו על ידי הצבא ב-2013 אחרי הפגנות המוניות נגדו ונגד מפלגתו, האחים המוסלמים. שר ההגנה לשעבר, עבד אל-פתח א-סיסי, עזב את תפקידו ונבחר לנשיאות.
מאז הדחתו של מורסי, הגבירו גורמים קיצוניים את פעולות החבלה שלהם והרגו מאות שוטרים וחיילים. לפי האגודה המצרית לזכויות ולחירויות, 314 בני אדם ב-2015 ו-35 השנה "נעלמו בכפייה", כלומר נעצרו בחשאי על ידי המשטרה. הטקטיקה הזו, אומרים פעילים ועורכי דין, היא הדרך של סוכנים ביטחוניים לחקור ולעתים לענות מישהו בטרם מודיעים לרשויות התביעה על המעצר, דבר שאמור להיוודע להן תוך 24 שעות.
רבים מהם מתגלים חיים כשהרשויות בסופו של דבר רושמות את מעצריהם. אך האגודה תיעדה לפחות שני מקרי מוות השנה, בהם של חמדאן, ולפחות חמישה בשנה שעברה, בהם אדם שעל גופתו נמצאו סימנים של כוויות משוקים חשמליים.
החשדות הם רק סיבה אחת לכך שפעילי זכויות אדם רבים חושדים כי סוכני ביטחון קשורים למותו של הסטודנט האיטלקי, ג'וליו רגאני, שנעלם בקהיר ב-25 בינואר. גופתו נמצאה כמה ימים לאחר מכן עם סימני עינויים עליה. משרד הפנים הכחיש כי כוחות הביטחון היו מעורבים במעשה ומסר כי הוא נהרג כתוצאה מסכסוך אישי.
חמדאן ידוע בתור איש "האחים המוסלמים" ואף שירת כשומר של מנהיג התנועה, מוחמד בדיע. אחרי ההודעה על מותו של חמדאן ב-25 בינואר, מסר משרד הפנים כי הוא היה חלק מתא "האחים המוסלמים" שהרג לפחות שלושה שוטרים. במשרד אמרו כי ביום מעצרו פשטה המשטרה על דירה בפרברי קהיר וירתה למוות בשני גברים שעבדו עם חמדאן.
משפחתו של חמדאן, עם זאת, טוענת כי באותו הזמן הוא היה נתון במעצר כבר שבועיים. אחד מאחיו, חוסיין, ואביו, קנאווי, אמרו כי עמיתיו לעבודה של חמדאן ממשרדי מחלקה במשרד החקלאות הודיעו להם ב-10 בינואר על מעצרו.
"רק תגיד לי ישירות שאתה הרגת את בני"
במשרד החקלאות, נראו העובדים מפוחדים מדי מלדבר עם כתב סוכנות אי-פי בקשר לפרשה, אך הסכימו תוך שמירה על אנונימיותם. אחד מהם אמר כי חמדאן "נעצר" אך לא שיתף פעולה. הוא גם העיד על המעצר בפני התובע. "אני לא יכול לדבר על זה כי אני עלול להיות בצרות", אמר. "אני רק יכול לומר שאני בהלם, ונותרתי בהלם עד היום". עובד אחר אמר כי מדובר ב"תיק פוליטי", וסירב להרחיב.
הוכחה לכך שחמדאן נעלם נמצאת בתלונות הרשמיות שהגישה משפחתו על עיכובו לחקירה. הראשונה בהן הוגשה ב-10 ביוני למשרד התובע בבני סוויף. האחרות, שהוגשו למשטרה למשרד הפנים ולתביעה, מתוארכות למועדים אחרים במשך השבועיים הבאים.
בעוד המשפחה המשיכה להשמיע את קולה נגד המעצר, אחד מאחיו של חמדאן נעצר גם הוא לארבעה ימים ללא אישום, במה שתואר כניסיון להפחידו. התובע של בני סוויף, שריף אל-גאמל סירב להגיב ואמר כי החקירה נמשכת. מפקד תחנת בני סוויף, קפטן אחמד מושראף הפנה את אי-פי לדוברות שירות הביטחון המקומי, שסירבה להגיב גם היא.
אביו של חמדאן תיאר כיצד שוטר זימן אותו לתחנת המשטרה ב-25 בינואר כדי להודיע לו על מותו של בנו. "אתה אדם חזק, שייח קנאווי", אמר הקצין בתחילת דבריו. "כמה ילדים יש לך?". תשעה בנים ושש בנות, השיב קנאווי. "השבח לאל", אמר השוטר. "רק תגיד לי ישירות שאתה הרגת את בני", הטיח קנאווי בפני השוטר, שענה: "רק אללה הוא בן אלמוות".