פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כמהים לכמהין - בדואים תרים במדבר אחרי "פטרית הזהב"

      ציידי פטריית הכמהין הלבנה ("טרפש") החלו לפשוט על שדות הנגב בשבועות האחרונים. אותם אנשי שטח בדואים נחשבים למומחים המקומיים הגדולים ביותר באיתור השדות החוליים של ה'טרפש', ולמרות הפוטנציאל הכלכלי הגדול במכירתה, מלאכת הצייד נעשית בעיקר לשם התחביב

      כמהים לכמהין - בדואים תרים במדבר אחרי "פטרית הזהב"
      צילום: אחמד אבו סוויס. עורך ווידאו: מיכאל ברגמן

      פטריות הכמהין הלבנות ("טרפש" במרוקאית) נחשבות לאחות החורגת, הפחות יוקרתית בהשוואה לכמהין השחורות. כך או כך, השחורה וגם הלבנה (באזורי ביקוש מסוימים), הן חלק מקובצת חומרי הגלם המבוקשים בעולם. למרות המראה הסלעי והמלוכלך - מחירן יכול להיקבע על מאות דולרים לקילו בעונות מסוימות. כותב שורות אלה הצטרף בסוף השבוע האחרון לציידים בחיפוש אחר המטמון, בניסיון לאתר תלולית סדוקה בסמוך לצמח ה'שימשון' - סימן מזהה למיקומה של הפטרייה.

      יוסף אלעזאזמה, אחד הציידים, סבור כי זמן החיפושים מתקצר ככל שעולה רמת המומחיות. "אם יש לך ניסיון בזה אז אתה מוצא את מהר. אפשר להגיד שלבדואים יש את החוש השישי של הכמהין. אנחנו פשוט מרגישים את זה מהר ונמשכים לזה , אנחנו כמו מגנט לכמהין הזה". עאטף אלולידי, שותפו לחיפושים הוא גם בעל ידע קולינרי נרחב לגבי אפשרויות השימוש בטרפש. "הצבע החום הזה של הפטריה - זה טוב לעשות באש כמו תפוחי אדמה. אפשר לבשל אותה עם שקשוקה או עם תפוחי אדמה - זה מאוד טעים".


      ציידי הטרפש הבדואים החלו אם כן, במלאכת חיפוש שדות הגידול בחולות של הנגב המערבי. אחרי שהסתיימו הגשמים הגדולים של החורף, כמה קילומטרים מזרחית למפגש הגבולות עם מצרים ורצועת עזה , עשרות בדואים באים לשלוף את פטריות הזהב. הם לא מחפשים מנהרות של חמאס אלא גושים סלעיים קטנים שקבורים בעומק כמה סנטימטרים בתוך האדמה. עבור ד"ר סלמאן טרבין מדובר במסורת שבטית ארוכת שנים. "אני מכיר את הטרפש מאז שהייתי ילד", הוא אומר. "אז, כשהיינו מסתובבים עם הכבשים בעונת אביב באזור הנגב המערבי היינו מוצאים את הפטריות ומבשלים אותם בבית".