שלומי הדזל, מושבניק בן 27 מאביאל, עובד נמל התעופה בן גוריון, מתחיל את שגרת יומו בשש וחצי בבוקר. לאחר שאשתו, פלג, מסיימת להניק את אוריה בת החודשיים וחצי ומתארגנת ליום העבודה, הוא מתמקם בסלון המשפחה לסשן של מוזיקה קלאסית ומוביילים צבעוניים עם הפעוטה. כשהבת מנמנמת, הוא מתפנה לסדר את הבית, לשטוף ולנקות עד השעה תשע כשהיא מתעוררת לאכול. לפני שתגלה שוב סימני רעב, הוא יוודא שהכול מסודר מסביב, שהחיתול נקי, ושהוא מעשיר אותה במשחקים וסיפורים, כך מידי יום. פלג, בינתיים, תשלים תואר בעבודה סוציאלית, תדריך רכיבה על סוסים ותסיים התלמדות בבית החולים "הילל יפה".
פלג ושלומי הדזל שייכים למיעוט הולך וגדל של הורים שהתחלפו בחופשת הלידה. החוק מחייב את האישה לצאת לחופשת לידה של שישה שבועות, ובתום התקופה האב יכול להחליף אותה לשארית הזמן, בתנאי שהאישה הוכיחה רצף תעסוקתי לפני הלידה וכך גם הגבר. בחירת האם לוותר על חופשת הלידה מלווה לא אחת בביקורת חברתית. פלג מספרת שבסביבתה הגיבו בזעזוע והתקשו להבין כיצד היא משאירה ילדה קטנה לבד בבית.
גם כשחזרה והסבירה שאינה נשארת לבד, אלא עם אבא שלה, עדיין סירבו לקבל את הבחירה. "חווית ההורות יפה יותר יחד, הזוגיות הופכת משמעותית, הילדה חווה הורים שותפים, וזה מחבר ביננו כמו שלא התחברנו מעולם", אומרת פלג. היא מתארת מצב בו שני בני הזוג באותו השלב ומתמודדים עם אותו האתגר, "אם הוא היה בעבודה כל היום, רואה תמונות בווטסאפ ונותן לה נשיקה לפני השינה - זה לא היה אותו הדבר, הוא לא היה חלק". זה חיזק את הביטחון בזוגיות, בבן הזוג ואת הרצון להרחיב את המשפחה. "מבחינתי זו מתנה", היא אומרת.
התגובות מצד הסביבה של שלומי היו מעורבות. מצד אחד, חבריו הקניטו אותו וכינוהו עקר בית, ו"מיינקת". מצד שני היו מי שתמכו, פרגנו ובעיקר השתהו אל מול האב ה"עוזר".
עבורו זו הייתה הרפתקה לא פשוטה שדרשה הסתגלות והתאמה, אבל הוא לא היה מוותר עליה בחיים. "זו הייתה תקופה מדהימה, זו יכולה להיות הכותרת מבחינתי", הוא משתף בחוויותיו. "אין אב שלא אמליץ לו לעשות את זה. אני אומנם לא יודע איך זה להיות אמא, אבל מרגיש שאני לא רחוק משם".
מנגד, הוא מבין שלא מעט גברים יוותרו על התענוג. "גברים יפחדו להתנתק לתקופה כזו ארוכה, בעיקר כאלה בעבודה חדשה שצריכים להוכיח את עצמם ולא מרגישים חלק". הוא מדווח שקיבל את מלוא התמיכה והפרגון ממנהליו, והרגיש מספיק נח להיעדר תקופה בלי שזה יפגע בו. התקופה הזו אפשרה חיבור אדיר לילדה, קשר אב-בת, וחלוקה שוויונית בזוגיות. אבל הוא מקפיד לציין כי "הסיבה להחלטה הזו לא הייתה אידיאולוגית אלא פרקטית והגיונית. אני לא רואה סיבה לא לעשות את זה".
פלג מבטיחה שגם בילד הבא היא תרצה ליישם את החלוקה, אבל לא שוכחת את התגובות."זה תמוה בעיני כשאישה נשארת לחופשת לידה בבית, סובלת את ייסורי הגוף, נאלצת לוותר על חלקים מהקריירה, מתענה לא אחת בבדידות וכולם מתייחסים לזה כמובן מאליו. אבל ברגע שהגבר נשאר בבית - מריעים לו".
ד"ר ירון שוורץ, מרצה בלימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן ובאר שבע, מסביר שאב היוצא לחופשת לידה במקום האם עובר שינוי פסיכולוגי, "הגוף משנה את התודעה". הוא מסביר שאדם העובד בעבודות פיזיות גסות, כסבל או כורה פחם נגיד, מתעצבת אצלו תודעה של גבר חזק ושתלטן. לשיטתו, ברגע שאותו אדם מטפל בתינוק תקופה ארוכה ונדרש למיומנויות עדינות, ההתנהגות מתעצבת בהתאם, הופכת רכה, ומאפשרת לרגשות שהיו מודחקים עד אותה נקודה - להפתח.
אבל הוא ממהר להבהיר שהשינוי שעובר על הגבר לא מסמן שינוי חברתי, ובטח לא מהפכה פמיניסטית. "גברים שטיפלו בתינוק לא שינו את עמדתם השוביניסטית או הסקסיסטית", הוא מצטט מחקרים מרחבי העולם. "הטיפול בתינוק אמנם שינה את התודעה של הגבר המטפל, אבל לא את היחס שלו לנשים".
שוורץ מסביר שבלב התאוריות המגדריות עומדת הנחת המוצא שעל כל ילד שאישה מביאה לעולם, מתעכבת התפתחותה האישית והמקצועית בשבע שנים לעומת הגבר. "אם אישה יולדת כל שלוש או ארבע שנים ילד, ובמשך 12 שנים עסוקה בין היתר בגידול הילדים, בשביל להתגבר על הפער מול הגבר ידרשו לה 21 שנים".
לתפישתו, אם הגבר יצא לחופשת לידה במקום האישה, זה ישנה את מערכת היחסים ואת מקום האישה, "אבל שישה שבועות זה לא מספיק". הוא מספר שזוגות רבים מחזיקים דעות קדומות בנושא, ולא אחת נתקל בכאלו שחוששים שההסדר החדש ישפיע על חיי המין. "ובכן, יש לי חדשות עבורם, מחקרים מצאו שנשים המנהלות חיים שוויוניים נהנות יותר מחיי המין".
שוורץ בעצמו לקח חופשת לידה בת שנתיים כשנולד בנו הראשון, בשביל לאפשר לאשתו להשלים את לימודיה. "זו לא היתה חוויה פשוטה", הוא משתף ברוחב לב,"לא היו לי כלים מתאימים, אבל למדתי והתמודדתי". היום, בנו כמעט בן 12 והוא יודע לומר שחופשת הלידה יצרה קשר משמעותי עם הילד, והשפיעה עמוקות על החלוקה השוויונית בבית. "אני חושב שהשילוב הנכון ביותר הוא זה אליו חותרים באירופה, חלוקה שוויונית בכל שעות היום. חלוקה של שעות העבודה, תחזוקת הבית, גידול ילדים ושעות הפנאי".
ומה מצבנו מול מדינות העולם? דו"ח של משרד הכלכלה שהתפרסם ב-2014, העוסק בפערים מגדריים בשוק העבודה וסוקר את מדינות ה-OECD ומדינות ה-G8, מלמד שמרביתן מעניקות חופשת לידה לאב בהיקף משתנה, בין יומיים לשבועיים. אוסטרליה, למשל, מאפשרת לאב לצאת לחופשת לידה בתשלום, במקביל לאם, במשך שבועיים. בלגיה, בריטניה, דנמרק, ניו זילנד, ספרד ופולין מעניקות תנאים דומים לאב, אבל במימון של 80% מהשכר.
עוד מלמד הדו"ח שמדינות בודדות מעניקות חופשה הורית בנוסף לחופשת הלידה. כך, למשל, איסלנד מאפשרת 13 שבועות של חופשה הורית בתשלום של 80% מהשכר, נורבגיה מאפשרת 12 שבועות של חופשה הורית בתשלום מלא, סלובניה מאפשרת 90 יום מתוכם 15 בתשלום מלא ואוסטרליה מאפשרת חופשה הורית ארוכה של 52 שבועות - אך ללא תשלום. ישראל, בדומה לאוסטריה, אירלנד, ארה"ב, יפן, מקסיקו, סלובקיה, צ'כיה, צרפת, רוסיה ושוויץ, אינה מייחדת בשלב זה חופשת לידה לאב וכן אינה מאפשרת חופשה הורית.
לפני כשבועיים עברה בקריאה טרומית הצעת חוק של חברת הכנסת תמר זנדברג, המאפשרת לאבות לקחת חופשת לידה בתשלום למשך שמונה ימים - חמישה על חשבון ימי המחלה, והיתר חופשה בתשלום. כיום, החוק מאפשר לאב הטרי לקחת חופשה בת 24 שעות לאחר הלידה, ולהחליף את האם לאחר שישה שבועות. אולם מעטים בוחרים לעשות כן, אף שהתופעה במגמת התרחבות: בשנת 2015 כ-500 גברים מימשו את האופציה לצאת לחופשת לידה, כך לפי הנתונים של ביטוח לאומי, עלייה של כ-35% בחמש שנים.
חשוב לציין שהמספרים אינם מבחינים בין הורים יחידניים, זוגות חד-מיניים, ואבות שיצאו לחופשת לידה במקום האם. למעשה, ייתכן שמדובר במספרים הרבה יותר נמוכים. לשם ההשוואה, באותה שנה יצאו לחופשת לידה כ-124 אלף נשים, עלייה של כ-20% משנת 2010. כמו כן, מקומות עבודה רבים מאפשרים לעובד ליהנות מימי חופשה ספורים לאחר הלידה. חריגים בנוף הישראלי הם עובדי תאגיד הענק גוגל, המאפשר לאבות לקחת ארבעה שבועות בתשלום במקביל לאם. לצד המדיניות של גוגל, נמצאת פייסבוק שבבעלות מארק צוקרברג, אב טרי בעצמו, ששינוי הסטטוס בחייו הוביל לרפורמה משמעותית במדיניות החברה. בנובמבר האחרון הודיעה הנהלת החברה שכל עובד רשאי לצאת לחופשת לידה בתשלום למשך ארבעה חודשים, ללא קשר למגדר או המדיניות הנהוגה במקום מגוריו.
החברה הבין-לאומית לפרסום דיגיטל, "ROI Escalator", הצהירה גם היא לפני ארבעה חודשים על מדיניות חדשה, לפיה כל עובד שהופך להורה זכאי ליהנות מחופשה בת שבועיים על חשבון החברה. המדיניות החריגה אף ממשיכה מעבר לתקופה הזו. במידה והעובד מעוניין לשהות במחיצת הרך הנולד ימים נוספים, החברה מאפשרת לו לעבוד מהבית.
המשרדים הראשיים של החברה שוכנים בפארק ההייטק בבאר שבע, שלוחה נוספת נמצאת בארצות הברית. בחברה מועסקים כמה עשרות עובדים, רובם ככולם בשנות השלושים לחייהם, הורים צעירים והורים בדרך. "אנחנו יודעים שכאשר לכל עובד יש שקט בבית, הוא יכול להתנהל בנחת, ולהיות חדור מוטיבציה ומרוכז בעבודתו", מספר מנהל מחלקת המסחר האלקטרוני איגור זבגלסקי, השותף בחברה. הוא מסביר שברגע שהעובד מחויב לתפוקה, זה כלל לא משנה אם הוא עובד מהבית, או מהמשרד.
כך, למשל, מידי צהריים יוצא אחד האבות שאשתו מנהלת קריירה מחוץ לעיר לאסוף את ילדיו מהגן, ומשלים את משימותיו בזמנו הפנוי. גם במהלך חופשת הלידה, החברה לא נפגעת והצוות נערך לגבות את העובד שנעדר. "אנחנו לא מפסידים כלכלית כשהעובד בחופשת לידה, או עובד מהבית בשביל להיות עם ילדיו, להפך, אנחנו רק מרוויחים עובדים שאוהבים את מקום העבודה שלהם".
שיוויון בנטל
גוגל, פייסבוק ו-"ROI Escalator" אולי מסמנות כיוון חיובי בשוק הישראלי, אבל המצב רחוק מלהיות שוויוני. עורכת הדין גלי עציון, מנהלת מחלקת ייעוץ וחקיקה בתנועת "נעמת" (נשים עובדות ומתנדבות, י.ג), מסבירה שהאחוז הזניח של גברים היוצאים לחופשת לידה קשור במידה לא מבוטלת בסובלנות של מקום העבודה כלפי העובד. בעוד שהחוק מחייב את המעסיק להוציא לחופשת לידה כל עובד שיבקש, הרי שבפועל קיימות דרכים למנוע ממנו לעשות כן ולגרום לו להרגיש שזה יפגע בקידומו המקצועי.
לדברי עציון, בכל מקום בו יכלו להערים קשיים על העובד הישראלי - עשו זאת. "קיימת תפישה שהאזרח הישראלי הוא גנב ושקרן עד שהוכיח אחרת. כשגבר מבקש לצאת לחופשת לידה, המחשבה הראשונית היא שמישהו רוצה לרמות את המערכת. זה ודאי לא מעודד גברים לצאת לחופשת לידה".
עציון מסבירה שברגע שייווצר מצב שיווני, לא רק שהילד ירוויח מכך והזוגיות תועשר אלא שזה גם יתרום למעמד האישה במקום העבודה שלה. לדבריה, אימהות המתחילות עבודה חדשה מתעניינות, בין היתר, בגמישות המעסיק וביכולת שלו לאפשר לצאת מוקדם יותר לגן. "את לא רואה את אותה ההתעניינות אצל גברים". לפי שיטה זו, אם החלוקה בנטל ההורות הייתה מתחילה עוד בשלב מוקדם, היינו רואים שינוי דרמטי בשוק העבודה.