דו"ח: מדיניות ההתנקשויות של ישראל - עבירה פלילית

דו"ח חדש על מדיניות ההתנקשויות של ישראל טוען כי למעשה מדובר בהוצאה להורג ללא משפט – דבר המהווה עבירה פלילית והפרה בוטה של המשפט הבינלאומי. מאחורי הדו"ח עומדים "הוועד הציבורי נגד עינויים" והארגון הפלסטיני להגנה על זכויות האדם ואיכות הסביבה, "אל קאנון". הדו"ח סוקר פרטי המקרים של 53 "ההתנקשויות" שביצעה מדינת ישראל עד חודש ינואר 2002, במהלכם נהרגו, על פי הדו"ח גם 19 עוברי אורח שלא היו יעד להתנקשות, ביניהם חמישה ילדים. על פי הדו"ח בוצעו מאז 51 מקרי התנקשות נוספים.

הטענה החמורה ביותר העולה מהדו"ח היא, כי ביסודן של פעולות ההתנקשות עומדת שורה של הפרות בוטות של דיני מלחמה, זכויות אדם וכללי משפט בינלאומיים, שישראל התחייבה לכבד. על פי הדו"ח, ההתנקשות מפרה בראש ובראשונה את הזכות לחיים ולמשפט הוגן.

החוק הבינלאומי מאפשר הטלת עונש מוות אך ורק על ידי בית משפט מוסמך ונטול פניות, שכללי השפיטה שלו עומדים בסטנדרטים הבינלאומיים של משפט הוגן. בישראל אין עונש מוות בבתי משפט אזרחיים, ולו היו יעדי ההתנקשות מובאים למשפט – לא היו נידונים למוות. במצב זה, מדיניות ההתנקשויות היא מדיניות העוקפת את בתי המשפט ואת גבולות הענישה בישראל.

הדו"ח מרחיק לכת וטוען גם, כי ההתנקשויות מהוות פשע שבגינו ניתן להעמיד לדין פלילי לא רק את הסמכות המדינית שהורתה על ביצועו, אלא אף את מי שביצע את המעשה בפועל. בנוסף מצביע הדו"ח על האפשרות, כי אזרחי מדינת ישראל עלולים לשאת באחריות קולקטיבית למדיניות ההתנקשויות, שיכולה להתבטא בעתיד בחיוב בפיצויים בסכומים גבוהים מאד למשפחות הפלסטינים שהתנקשו בחייהם.

בתגובת דובר צה"ל הנכללת בדו"ח, נמסר כי "מדינת ישראל מחויבת להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה בכדי להגן על אזרחיה מפני פיגועי טרור. זוהי זכותה על פי עקרון ההגנה העצמית של המשפט הבינלאומי. חוקי העימות המזוין קובעים, כי אנשים הנוטלים חלק ישיר במעשי איבה, מאבדים כל אפשרות תביעה או טענה לקבלת חסינות מפני פגיעה בהם, שמטרתה למנוע מהם להמשיך בפעילות העוינת שלהם.

"אנשים אלה הגדירו עצמם כלוחמים בלתי חוקיים, ובכך הפכו עצמם למטרות לגיטימיות לפגיעה בהם. בהעדר שיטות אלטרנטיביות יעילות למניעת המשך ההתקפות שלהם, ישראל מחויבת לנקוט באמצעי סיכול שבעזרתם תוכל להביא להפסקתו של איום עוין וקטלני זה. חשוב להדגיש, כי ישראל מפעילה אך ורק את אותם האמצעים המותרים על פי עקרונות הפעולה של חוקי הקונפליקט המזוין, וזאת רק בתנאים בהם חוסר פעילות מצדנו תביא לאבדות נוספות של חפים מפשע".