אחד מאיתנו ימות היום על הכביש - ולאיש לא באמת אכפת

דוח המבקר המחיש פעם נוספת את הרשלנות במאבק המדומה בתאונות הדרכים. במדינה מתוקנת, שלא מרוכזת רק באויבים מבחוץ, השר האחראי ובכירים נוספים היו משלמים את המחיר. ובישראל? נמתין לאסון הבא, ונמהר לגנוז את הדוח בעקבותיו

עוד הרוגים, עוד דם נשפך, והלקח לא נלמד (צילום: עזריאל שניצר, זק"א)

שערו בנפשכם את תרחיש האימים הבא: במהלך מלחמה עם חיזבאללה נהרגים 320 ישראלים, 1,635 אזרחים פצועים אנוש וקשה, ו-82,828 אזרחים נוספים נפצעים באורח קל ובינוני. עלות המלחמה למשק הישראלי: 15 מיליארד שקלים. בתרחיש כזה, לא תחלוף שעה מסיום המלחמה ועד לעריפת ראש הממשלה, שריו והרמטכ"ל על ידי הציבור. כי בישראל, מה לעשות, יש מחיר לדם.

אלא שמחיר המוות גבוה יותר מול אויבים מבחוץ, מאשר מול האויבים מבפנים. האויבים האלה, למען האמת, הם כל אחד ואחת מאיתנו, ומחירו של הדם במלחמה הזאת זול מאוד. אחרת לא ניתן להבין כיצד שוב אנחנו מגיעים למצב שבו מבקר המדינה מצמיד לנו לפנים דוח שמבהיר את גודל המחדל במאבק המדומה בתאונות הדרכים. נתוני ההרוגים והפצועים בפסקה הקודמת לא נגבו בידי ארגון טרור לבנוני, אלא בתאונות הדרכים בישראל בשנת 2014. והמספרים האלה לא הולכים וקטנים. עוד שכול, עוד בעלי נכויות, עוד אנשים שיסחבו טראומות כל חייהם.

גם הקלישאה הידועה "לי זה לא יקרה", כבר מאבדת משמעות מול הסטטיסטיקה. היום ייהרג אחד מאיתנו בתאונה בכבישי ישראל, חמישה נוספים יפצעו קשה ו-230 ישראלים נוספים יגיעו לחדרי המיון עם פציעות בדרגות שונות. אלה הנתונים המדאיגים, ששוב זועקים לשמיים. כשקוראים את הדוח מבינים את הרשלנות מצד משטרת ישראל, באמצעות אגף התאונה, משרד התחבורה והנהלת בתי המשפט. והרשלנות הזו היא פשע במלחמה הזאת.

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן שיכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה
במדינה מתוקנת הם היו משלמים את המחיר. ארדן ואלשיך (צילום: ניב אהרונסון)

הם אמורים להיות המצפן במאבק בתאונות הדרכים, ובמקום זאת - הם פועלים במרמה, בשרלטנות ובצפצוף על החוק, כאילו דמם של אזרחי המדינה שנהרגים בכבישים לא נחשב בעיניהם. 58 אלף תיקי חקירות תאונות דרכים נפתחו בשנה אחת - 55 אלף מהם נסגרו ללא סיבה הגיונית, כך מלמד אותנו דוח המבקר.

למה לשמש דוגמה כשאפשר לבטל דוחות?

ממשלת ישראל החליטה להציב 300 דחלילי מצלמות מהירות ורמזורים בכבישים - רק שליש מהן הוצבו בפועל ב-11 השנים שחלפו מאז התקבלה ההחלטה. מה שאמור היה לייעל את המלחמה בתאונות הדרכים ולרסן את הנהג המסוכן, הפך למכשול שתוקע מקלות בגלגלי המאבק בתאונות. לא זו בלבד, אלא שהמצלמות אף העניקו הכשר לאותם נהגים מסוכנים: תנהגו בפראות, למה לא? מערכת אכיפת החוק לא עומדת בעומס הדוחות. אפקט ההרתעה מת. אנחנו נעצום עין, נאפס את המצלמה ונאפשר לכם לנהוג ב-200 קמ"ש בכביש שבו המהירות המותרת קטנה בחצי.

ואם אתם שוטרים, קציני משטרה, או אפילו אנשי שב"ס - אתם אלה שצריכים לתת לנו דוגמה ומופת. אבל למה שתטרחו? הרי אתם יכולים לעשות בכביש ככל העולה על רוחכם, המפקדים שלכם כבר ידאגו לבטל באופן שיטתי את הדוחות שתקבלו. במדינה מתוקנת, כזו שלא נאבקת באויבים מבחוץ ויודעת להעריך עד כמה מסוכנים האיומים מבית, מפקדי המשטרה - ובראשם השר הממונה, גלעד ארדן, וכן שרי התחבורה והמשפטים - הולכים הביתה. כי דוח כזה ממחיש את גודל הרשלנות וגודל הסכנה, אבל במדינת ישראל ימתינו לפיגוע הבא, ופשוט לא יקראו לו כך כדי למהר ולגנוז פעם נוספת את דוח הביקורת. והציבור, כהרגלו, ימשיך לשלם את מחיר המלחמה שדם הרוגיה זול. זול מדי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully