ריבוי המאבטחים בכניסה לאזור התעשייה שער בנימין הוא אולי אחד הסימנים הבולטים המעידים על הפיגוע שאירע בסניף של רמי לוי באזור ביום חמישי האחרון. שלושה מאבטחים ניצבים בכניסה לאזור התעשייה, מתחקרים את הנהגים ובודקים בצורה קפדנית את כל מי שבא בשערי המקום. כלי רכב עם לוחיות זיהוי ירוקות "זוכים" ליחס מועדף. הנהגים מתבקשים להציג תעודה מזהה, הרכב עובר בדיקה יסודית וחלק מהם אף נדרשים לעמוד בצד הכביש לתחקור מעמיק יותר. "כל זה לא קרה לפני הפיגוע", מסנן אחד מהעובדים באזור, "חבל שחיכו שמישהו ישלם בחייו".
הדרך המרכזית בכניסה לאזור התעשייה מובילה את רוב הבאים בה לסניף המקומי של "רמי לוי". ההנחיות ודרישות האבטחה של צה"ל והמשטרה ניכרים כבר בשטח. קבוצה של חיילים עומדת בכניסה לסופר, מגנומטר מיוחד הוצב בכניסה ולפחות שלושה מאבטחים וארבעה חיילים עומדים בשערי הסניף. אם לא די בכך, שני חיילים נוספים יושבים בג'יפ צבאי ומפקחים על המתרחש באזור החנייה במקום.
גם כמות הלקוחות הקטנה היא משהו שקשה להתעלם ממנו. מעבר מהיר בחנות מגלה כי כמות העובדים גדולה מכמות הקונים. "יש תקופות", מנסה להסביר אחד ממנהלי הסניף. הוא מתעקש לא לקשר בין הכמות הדלילה של הקונים לפיגוע ביום חמישי ולמצב הביטחוני. "זו שעת צהריים, אנשים בעבודה. הם יבואו מאוחר יותר".
אבל אם יש דבר אחד שמרתיח את הקונים יותר מהמצב הביטחוני עצמו, זה המגנומטר. "תראה לאיזה מצב הזוי הגענו", הסבירה אחת מהקונות במקום. "בכניסה לסופר מזון אנחנו נאלצות לעבור בידוק. זו מציאות קשה". קונה נוספת פנתה למאבטחים: "המחבלים נמצאים בתוך הסניף ואותנו שואלים אם יש לנו נשק? מבקשים מאיתנו לעבור בידוק?. אתם צריכים לבדוק כל אחד מהערבים, הם מחביאים את הסכינים בשרוולים". רעות, תושבת בית אל שהגיעה לקנות במקום, דווקא הגיבה אחרת. "זה הפתיע אותי", אמרה. "אני מרגישה בטוחה יותר עכשיו, אבל זה פתרון זמני".
סניף "רמי לוי" בשער בנימין הוא אולי ההוכחה לכך שטרור הסכינים השפיע באופן דרמטי על הדו-קיום בין יהודים וערבים באזור. גם העובדים בסניף מודים בכך. "לא כיף לעבוד כאן בימים כאלה", אומר ריסעא מאל-עיזריה, שעובד בסניף בשנתיים האחרונות, "המצב חרא. כולם מסתכלים עליך ואנחנו מתפללים שיהיה טוב".
אחמד ופאיד, שני עובדים נוספים מג'בל מוכאבר דווקא נשמעים אופטימיים יותר: "המצב לא נעים, אבל תסתכל על הפרצוף שלי", אומר אחמד, "אני נראה מחבל?". פאיד, שעובד בסניף כבר שמונה שנים, אומר: "הקונים היהודים הם כמו חברים שלי. שואלים אותי הרבה 'מה שלומך? איך הילדים שלך?'. אם הייתי רואה את הבחורים האלה שעשו את הפיגוע, נראה לך לא הייתי עוצר אותם? הייתי תופס אותם ומביא את המשטרה לעצור אותם".
הקונים שכבר באים לערוך את הקניות בסניף "לא נותנים לטרור לנצח אותם", כלשונם, אך יש להם גם הרבה ביקורת על הפלסטינים שנכנסים לסניף לקניות או על אלה שעובדים בו. ששון אברהם הגיע לערוך את הקניות עם בתו רות. "השתתפתי במלחמות ישראל ולא פחדתי. גם היום אני לא מפחד. אנחנו לא במלחמה, אבל טרור יש כל היום. צריך לאסור על הערבים להיכנס לפה אבל אי אפשר להפסיק לחיות. גם כשאתה נוסע בכביש, אפשר לזרוק עליך אבנים. וגם אפשר לשבת לקפה בדיזנגוף בתל אביב ולהיקלע לתוך פיגוע".
לעומתו, רות טוענת שאם הייתה לה אופציה אחרת לערוך קניות במקום אחר הייתה נמנעת מלהגיע למקום. "אני כל הזמן מסתכלת ימינה ושמאלה, אבל זה גם בירושלים, לא רק כאן. הבעיה היא שרמי לוי לא עושה שום דבר שיוביל לשינוי במצב. הוא מעסיק ערבים ומכניס אותם לסניף. אני לא מבין למה? אין להם סופר ברמאללה? פה זה שלנו".
ייתכן שהימים שלאחר הפיגוע הביאו עמם דווקא תחושת ביטחון לקונים: האבטחה הגדולה, המגנומטר והחשדות הפכו כולן חלק מהנוף המקומי בימים האחרונים. אך משערי אזור התעשייה הורחק הדו-קיום שאפיין את המקום בכלל ואת סניף רמי לוי בפרט. המוכרים והקונים הם יהודים וערבים שחולקים את אותו המבנה, אך בינם שוררת דריכות גדולה, ומעט מאוד תקווה.
ועדיין, יחד עם הקונים היהודים, מסתובבים גם לא מעט קונים ערבים. אוסמה מחיזמה מגיע לערוך את הקניות בשער בנימין באופן קבוע. "אם הייתי קונה אצל הערבים, היה עולה לי הרבה יותר יקר". לדבריו, "אותי באופן אישי לא מעניין מי ירוויח ממני, יהודי או ערבי. בסוף מעניין אותי החיסכון בכיס הפרטי שלי". אוסמה מספר שבעבר היה מגיע לקניות עם כל הילדים, "היום אני כבר לא רוצה. מעדיף שיישארו בבית. אמרו לי פה שאם מגיע מישהו ערבי מתחת לגיל 25 לא מכניסים אותו. אני חושב שזה טוב, הילדים עושים הרבה בעיות. שאלו אותי הרבה שאלות בכניסה, לפני ארבעה חודשים זה לא היה ככה".
(עדכון ראשון: 19:30)
