(ח"כ אורן חזן באולפן וואלה! NEWS, השבוע: "מתנגד להקמת קזינו בישראל")
יש להניח כי הדיון הסוער שהתעורר בימים האחרונים סביב הקמתו של קזינו באילת איננו האחרון בנושא זה. מה שבטוח הוא שזו לא הפעם הראשונה שמתפתח בישראל עיסוק ציבורי בשאלה אם לאפשר קיום חוקי של בתי הימורים בישראל.
מדי כמה שנים עולה שאלה זו, ועמה התקווה להיחלצות תעשיית התיירות בישראל מהמשבר שבו היא שרויה. ארכיוני העיתונים מספרים סיפור חוזר ונשנה: הנושא עולה לסדר היום, נימוקים מוסריים וכלכליים נשמעים, וכעבור זמן קצר הדיון גווע ומחכה לעלות מחדש כעבור מספר שנים.
עוד בוואלה! NEWS:
ח"כ חזן נגד הקזינו באילת: "אין לזה מקום בארץ, צריך לשמור על החלשים"
התנגדות עזה בקואליציה להקמת קזינו באילת: "ישראל אינה לאס וגאס"
"להמר, לאכול ולעשות סקס": מסלול ההימורים של התייר הישראלי
כך למשל לפני כמעט 30 שנה, בנובמבר 1986, זעקה כותרת בעיתון "דבר": "האם יקום קזינו באילת?" מתברר, על פי אותה ידיעה, כי "הצעה זו מונחת כיום על שולחן הממשלה - בעקבות המלצה של ועדה ציבורית בראשות רואה החשבון יחזקאל פלומין".
מדובר בוועדה שמונתה אז על ידי ממשלת ישראל כדי שתגיש המלצות לעידוד התיירות באילת, במסגרת אזור הסחר החופשי. המלצת הועדה היתה להקים באילת קזינו - אך לתיירים בלבד ולא לישראלים, בדומה למה שהציעה השבוע הממשלה. המלצה זו, כידוע, מעולם לא הגיעה לשלב היישום.
ב-1977 המערך והליכוד הפילו את יוזמת הקזינו התורנית
ויכוח זהה כמעט לחלוטין לזה שמתחולל היום נערך בכנסת לפני 39 שנה, בדצמבר 1977. נציגים מהקואליציה והאופוזיציה חברו אז יחד וסיכלו ניסיון להקמת בתי קזינו בישראל.
על פי "דבר", ח"כ משה עמאר מהמערך "סיפר בלגלוג כיצד עלה בבוקר לא עבות אחד בדעתו של שר התיירות, על פי עצת יועציו, לנקוט יוזמה לפתיחת בתי קזינו להימורים בארץ והוסיף כי הוא מניח שרעיון נשגב זה נבדק על ידם אישית בביצועו במוסדות אלה בחו"ל והמה ראו והתפעלו ממספר הצובאים על שולחנות הימורים והקוביה ומכמות כסף העוברת מיד ליד ואל כיסיהם של בעלי בתי הקוביה".
גם אהוד אולמרט, אז חבר כנסת בליכוד, תקף בחריפות את ההצעה "והטעים כי אין לו ספק שהתרומה המרכזית של בתי הימורים אלה תהיה בתחום של התבססות מערכת הפשע המאורגן בישראל".
12 שנים קודם לכן, בדצמבר 1974, כשישראל עדיין מלקקת את פצעי מלחמת יום הכיפורים, העלה שר התיירות, משה קול, את רצונו להקים קזינו במצפה רמון ובאילת.
"מקור מהימן בנגב" גילה זאת לכתב עיתון "דבר" וסיפר לו כי "השר קול רוצה כי ראש הממשלה יצחק רבין יסמוך ידיו על תכנית זו. הוא אומר,כי הקמת קזינו בשני המקומות האלה תזרז את התפתחותם, כי תיירים רבים וגם תושבי הארץ ינהרו שמה".
אותו מקור גם סיפר לכתב: "בוועדת השרים לענייני עיירות הפיתוח נשאל השר קול אם גם במקומות אחרים בארץ, בנהריה, לא ידרשו קזינו, בעקבות התקדים של ערי הדרום. השר אמר כי הוא מתכוון אך ורק למצפה רמון ולאילת, המשוועות לפיתוח תיירות".
כדי לחזק את התוקף המוסרי הוסיף "פקיד בכיר בנגב" כי "היעדר קזינו בארץ דומה באופיו לנושא הזנות,שכל אחד יודע שהיא קיימת ודרוש לעגנה במסגרת החוק. יש בארץ גם משחקי מזל לא חוקיים והקזינו יצמצם את העבירות על החוק".
אלא שהקמת קזינו לא הייתה על הפרק רק בדרום הארץ. במרץ 1976 הבטיח ראש העיר המיתולוגי של טבריה, משה צחר, תכנית אב שתזניק את העיר בשנות ה-80' לאוכלוסייה של 70 אלף תושבים. עוד הבטיח "הקמת 'סיטי' בעיר העתיקה וכן אתרי בידור על פי המקובל בערי אירופה שיכלול גם קזינו", כך לפי הכתבה.
ארבע שנים קודם לכן, ביוני 1972, היה אדם נוסף שהבטיח הקמת קזינו בצפון. "קזינו בנוסח בעל-בק - אתר הקיט המפורסם של לבנון - יוקם בגליל המערבי", הבטיחה כותרת בעיתון "דבר". על פי הידיעה, הקזינו יוקם על ידי ראש המועצה המקומית של הכפר הערבי מעיליה, מסעד קסים.
"זה יהיה הקזינו הראשון מסוגו בארץ", הבטיחה הידיעה שאף ציינה: "על פי התכנית יוקם הקזינו בוואדי קורן, בין הכפר מעיליה למבצר מונפורט. האורחים יוכלו לטבול את רגליהם במימי הוואדי, לדהור על סוסים ולערוך טיולים באיזור משופע הרים ונוף".
גם לבירת ישראל היתה יוזמה כזאת ובאפריל 1965 הבטיחה ידיעה במעריב את ה"קזינו הראשון כארץ שבו ייערכו משחקי מזל". "הקזינו יפעל אחרי פסח במלון 'גני יהודה'", בישר מעריב לקוראים, "והוא נמצא ממש ליד גדר הגבול עם ירדן, בשכונת תלפיות בירושלים".
מנהל המלון, מר חיים שיף, הסביר לסופר מעריב כי הקמת הקזינו "חיונית כדי לדאוג לבידור לתיירים, כפי שהורגלו במיוחד בעיר כירושלים". האולם הארוך, שיאכסן את הקזינו,,נמצא כבר בשלבי השלמתו האחרונים, סיפר. "השבוע עומדים להגיע שני שולחנות משהקים שהוזמנו במיוחד מצרפת והיכולים לשרת את כל משחקי המזל למיניהם - רולטה, באקארה, בלק ג'ק", הוסיף. אלא שגם ירושלים נותרה יתומה מקזינו.
רעיון הקזינו בארץ הקודש הצית גם את דמיונם של משקיעים זרים. מפיק סרטים הולנדי, בשם הרמן אילמר, ביקר כאן ארבע ימים רצופים בחודש פברואר 1963, ואחריהם אמר לעיתון "דבר" על רצונו להקים קזינו בישראל. "אני מתעתד, אם יאפשרו לי את הדבר, לבנות כאן קזינו על שפת הים במתכונת הקזינו בניצה (ניס, א"א), ואני מתכוון להשקיע לשם כך כמה מיליוני לירות".
הוא ציין כי לא נפגש עם גורמים ממשלתיים, אכל יחזור לארץ ביולי בקשר למשקיעים, לאחר ש"התאהב בישראל במבט ראשון". מה הוליד יוזמה זו? מתברר שזה היה מקרי בהחלט: "בשבוע שעבר היה ברומא ורגליו הובילוהו עד לקונסוליה הישראלית שם. הוא נכנס פנימה ושאל 'אם העתונים המדווחים על מזג האוויר אינם מגזימים כאשר הם מודיעים שמידות החום בישראל בחודש פברואר היא 20 מעלות מעל לאפס'. כשאישרו לו דבר זה בקונסוליה מיהר לרכוש כרטיס טיסה והגיע לארץ".
התשוקה למשחקי הימורים הקדימה את הקמת המדינה
הלהט להימורים, מתברר, מלווה את המדינה משך עשרות שנותיה. הוא אף קדם להקמתה, והחשש כי התחום יצור סביבו מעגלי פשיעה התברר כמבוסס לפחות בשנות ה-40.
כך, לדוגמה, במאי 1947, מצאו עשרות אנשים פנאי למשחקי הקלפים במועדון "גאולה קזינו" בתל אביב. אלא שערב ההימורים הפר לשוד אלים, כשסמוך לשעה 22:00 "נכנסו לפתע למועדון כ-18 צעירים ובהם צעירה אחת (צעיר אחד, כנראה המפקד, לבוש מסכה) ופקדו על עשרות האנשים שהיו במקום ושיחקו בברידג', שירימו את ידיהם ויתיצבו כשפניהם אל הקיר", סיפר עיתון "המשקיף". "הצעירה החזיקה שק, והאחרים עברו בין האנשים (בהם נשים) והוציאו מכיסם את כספם. כן שדדו הצעירים שתי מכונות משחק והוציאו את כל הכסף מתוכן".
העיתון הוסיף כי "מלבד הכסף שדדו מן המשחקים את תעודות - הזהות וכל מיני מסמכים, בהם רישיון לנהיגה ורישיון כניסה למחנה הצבאי בתל-נוף". העיתון ציין עוד כי "בעזבם אמרו הצעירים לאורחים שלא יזוזו מהמקום כי ליד הכניסה הונחו שתי פצצות. אולם כשהשוטרים הגיעו לשם כבר לא מצאו את המזוינים. עוד התברר ששתי 'הפצצות' שהונחו ליד הכניסה לא היו אלא קופסאות של שימורים".
הקזינו ביריחו: התגשמות החלום - שלא האריכה ימים
ימי הזוהר של ההימורים באזור הגיעו ב-1998, ודווקא בשטח הרשות הפלסטינית. ימי "עזה ויריחו תחילה" הולידו את קזינו "אואזיס" ביריחו, ומדי יום נהרו כ-3,000 ישראלים ופלסטינים למלון ולבית ההימורים שהוקם בהשקעת אנשי עסקים אוסטרים והימרו שם על מיטב כספים. זאת, עד שהעסק גווע שנתיים לאחר מכן, עם פרוץ האיניפאדה השנייה, מסיבות מובנות.
אוטובוסים הסיעו את המהמרים מרחבי הארץ וכל אורח אף קיבל ז'יטונים בשווי של 20 דולר כדי לפתוח את הערב. "הייתה שם אווירה מעולה", נזכר דניאל מתל אביב. "היו דילרים ערבים ומנהלים אוסטרים", מספר דניאל. "היינו מגיעים לשם באחת בלילה ועוזבים בחמש בבוקר. העסקים ביריחו שגשגו וכולם נהנו. היו שם אפילו אנשים שהתפרנסו מהשכרת עניבות וחליפות. יריחו היתה פנינה והייתה יכולה להפוך ולהיות סינגפור".
לדבריו, "הקזינו ביריחו היה ברמה גבוהה; היו שם בתי קפה, בארים, וויסקי. אפשר היה לאכול ארוחה בחמישה דולרים. זה היה מקום בילוי שאפשר היה להגיע אליו עם האשה פעם בחודשיים. ללון במלון, לבלות, להמר ולחזור הביתה. כולם נהנו. זה נתן עבודה וכסף והביא תיירות".
דניאל מתפלא על ההתנגדות להקמת קזינו דומה באילת. "למה מפעל פיס חוקי וקזינו לא חוקי? מפעל הפיס גרוע מקזינו", אמר. "מה הבעיה? מדוע שלא כל אחד ייהנה בדרכו שלו?".
