סמבה בקליק

תסלחו לי על האינטימיות, אבל אני מאוהב באינטרנט. אני לא ממש בטוח איזה תוכנת הגנה מותקנת לי במחשב, אבל אם הוא יחטוף איזה וירוס זה רק בגלל הנשיקה שהוא קיבל ממני לפני מספר דקות. לא, לא זכיתי בלוטו וגם לא במכרז הכפול, אבל אחרי 93 דקות של נגיסה בשולחן זה קרה- 0:1 לברזיל ואני רץ לקנות שיחון קוריאני-יפני.

איזה עולם נפלא! כמה החיים יפים! עזבו את המצב הביטחוני, תשכחו מהרעב באפריקה ומהסרחון הפוליטי אצלנו, ברזיל ניצחה את קולומביה והכל נראה ורוד ורוד, או בעצם צהוב-ירוק-כחול.

אחרי כמה דקות של צהלות ושמחה התגנבה לי המחשבה שאולי זה קצת פתטי. בסך הכל ניצחון ביתי קטן על קולומביה ובכלל, כל הקשר שיש לי לברזיל זה השלוש מילים שאני יודע בפורטוגזית והחודשיים שטיילתי שם לפני כמה שנים. חוץ מזה, מה השמחה? ברזיל הגדולה צריכה גול מקרן בתוספת זמן, נגד נבחרת בינונית כדי לשמור על המקום השני בבית המוקדמות הדרום אמריקאי?

לא קל היה להיות אוהד של נבחרת ברזיל בתקופה האחרונה. זה התחיל כבר בגמר של מונדיאל 98' (עליו לא ארחיב את הדיבור מסיבות ברורות), המשיך עם היכולת העלובה של הנבחרת לעומת ההצהרות השחצניות של המאמן לושמבורגו והגיע לשיא בהפסד לצ'ילה ובהדחה בסידני מרגלי קמרון. המוסדות שמנהלים את הכדורגל בברזיל, וזה לא חדש, מדיפים ריח של ריקבון ברמה שמסכנת את שכבת האוזון. לאורך השנים, כמות הכשרון העצומה שגדלה בכדורגל הברזילאי, חיפתה איכשהו על האימפוטנטיות והשחיתות של המושכים בחוטים. אבל מאז אותו יום בו רונאלדו לא הרגיש טוב, העניינים הידרדרו ונראה היה כי העסק עומד על סף פיצוץ.

ברזיל של לושמבורגו הזכירה כל דבר חוץ מאת ברזיל. הפחד שהנורא מכל, אי העפלה למונדיאל 2002, יתגשם, גרם לעוד כמה מאות מיליונים מלבדי כאב בטן מעיק. החזרה של רומאריו והשביעייה שכבש בשני המשחקים מול בוליביה וונצואלה (לא כוחות, אז מה) הזריקו קצת תקווה. אבל אז בא ההפסד לקמרון במשחקים האולימפיים והנבחרת קיבלה את המתנה הכי נפלאה שיכלה לבקש - לושמבורגו נשלח הביתה.

רומאריו הסביר בבהירות איפה נכשל המאמן המודח כשאמר כי "התפקיד של מאמן בנבחרת ברזיל הוא לא להפריע לשחקנים", פשוט, אבל אולי לא כל כך כמו שזה שנשמע. למשרת המושיע נבחר שוער העבר אמרסון ליאו, מינוי שהרים כמה גבות בברזיל, אך כולם ידעו שמה שצריך קודם כל, זה ניצחון על קולומביה, שייתן לליאו ולשחקנים קצת שקט ואפשרות להתחיל להכין את הנבחרת למשימה האמיתית שלה - החזרת הגביע העולמי למקום אותו הוא מכיר טוב יותר מכל מקום אחר.

ביררתי באיזה שעה המשחק הגורלי ושמחתי לגלות שהוא נפתח בשמונה בערב שעון ישראל. ניגשתי לבדוק איזה ערוץ טלוויזיה משדר אותו, אבל לא מצאתי. בדקתי שוב, בערוץ 5, ביורוספורט, ב-ESPN, בלווין, אפילו בערוץ המדע, כלום.
המחשבה הראשונית הייתה כמובן לארגן הפגנת ענק בכיכר רבין ולחסום את הצמתים המרכזיים, אבל אחרי חמש דקות נזכרתי: אינטרנט. במדינת העולם השלישי המדוברת (בניגוד לישראל ההיי-טקית) יש דבר שנקרא "האתר הרשמי של נבחרת ברזיל", שנותן עדכונים חיים מהמשחקים. כל המיליטנטיות שבי נעלמה מייד.

אני לא יודע אם יצא לכם פעם לשבת במשך משחק שלם מול מסך מחשב, לקרוא מה קורה כל דקה במגרש ולהרגיש אילו אתם במקום אחר, לי זה קרה הערב. במשך שעה וחצי נאלצתי לקרוא על הנבחרת הברזילאית שמתקיפה גלים גלים אך לא מצליחה להבקיע.
במחצית השניה גבר הלחץ, גם על השער הקולומביאני וגם במערכת הדם שלי. בדקה ה-88 קאסטיו מקולומביה מורחק. השעון ממשיך לרוץ, מסמן תוספת זמן ואין שום עדכון על מה שקורה. "אבל ברזיל הרי שוכבת עליהם", אני אומר לעצמי, "איך זה שאין דיווחים, משהו במערכת בטח לא בסדר!!!".
עוברות עוד שתי דקות ואין עדכון. "תעשה משהו", אני נוזף בעצמי. אני מחליט לקום רגע ולחזור, זה בטח יעזור. אני חוזר אחרי חצי דקה (7 שניות ליתר דיוק). הדבר הראשון שאני רואה זה: "TIME FULL". נהיה לי חושך בעיניים ואז בשבריר אור אחרון אני רואה את הספרה 1 ליד השם BRAZIL. ז'וניניו המחליף הרים קרן, רוקה ג'וניור נגח פנימה ועל הגורל הרטוב של המחשב שלי כבר שמעתם.

צרפת, היזהרי!

(הערה: בבוקר אמר לי העורך שהמשחק שודר בערוץ 24, ערוץ המזרח התיכון. אז אולי אני קצת לא מחובר, אבל האינטרנט עדיין נפלא)