רולטה קואליציונית: ברית האחים החדשה שנרקמת מאחורי גבו של נתניהו

סיפור עלייתו ונפילתו של הקזינו הישראלי בתוך פחות מ-24 שעות, מרתק ומרובה רבדים: ברובד שנמצא מעל פני השטח, יש ראש ממשלה שמעוניין להגדיל את הכנסות המדינה והזרמת תיירים לעיר הדרומית על ידי הקמת קזינו, תוך התנגדות ערכית של הסיעות הדתיות והחרדיות. ברובד המשני, מערכת היחסים ההדוקה של נתניהו ואיל ההימורים שלדון אדלסון, מול היריבות עם נפתלי בנט, שבוודאי נהנה מאוד להוציא לתקשורת את ההודעה "ישראל לא תהיה לאס וגאס", כשנימק את התנגדותו לתכנית. מיד בפתח הדיון השבוע, הצהיר ראש הממשלה כי אדלסון לא מעוניין להקים קזינו בישראל.

לא מעט חברים בקואליציה משוכנעים כי ההתנהלות הפזיזה של נתניהו ושל שר התיירות יריב לוין הביאה לכך שהרעיון לא יקודם עוד. בנט ודרעי, למשל, זעמו על כך ששמעו על הנושא בתקשורת, מה שאילץ אותם לטפס על עצים גבוהים ולהתחייב שלא יתמכו במהלך. עד כה, עיקרון הברזל בקואליציה הנוכחית היה שאת ההצעות הרגישות פותרים בפורום ראשי הקואליציה, וכך נמנעים ממחלוקת פומבית וממשבר מתוקשר.

מעבר להפתעה התקשורתית, ראשי ש"ס והבית היהודי גם הסבירו כי אינם מתלהבים בגלל העניין העקרוני. בנט, למשל, ביקר בווגאס בהיותו יזם היי טק, וסיפר כי נגעל מתרבות הפלסטיק והיחס הסקסיסטי לנשים, וכי הוא מתנגד לכך בתוקף שיקום קזינו בישראל. בסביבתו של לוין מכנים את ההסתייגות של בנט "פופוליזם טהור", ואמרים כי כבר היום נמצאת העיר אילת במצב של הנשמה מלאכותית: "אנחנו משלמים לחברות התעופה הזרות 45 יורו לכל תייר שמגיע לאילת, ולמרות הכול בקושי באות לפה 15 טיסות בינלאומיות בשבוע. מתוך 2.8 מיליון תיירים, בקושי 50 אלף איש באים לאילת. עמדת כל גורמי המקצוע, כולל שוטרים לשעבר, היא שהדרך להזרים חמצן לאילת היא קזינו", הם אומרים.

גם נתניהו וגם לוין לא אומרים נואש; הם מבינים שהחקיקה הסבוכה לאישור קזינו באילת לא תעבור בכנסת בשבוע הבא, וכנראה שגם לא במושב הבא. ובכל זאת, הם מתכוונים להמשיך ולקדם את המהלך, ולפעול להשלים במהרה את ניסוח החוק, כדי שיהיה מוכן לשעת פקודה. כיום, לאף אחד מראשי מפלגות הקואליציה אין אינטרס להעביר אותו, אבל מה יקרה ביום שבו ש"ס או יהדות התורה ירצו לקדם מהלך שלא מופיע בהסכמים הקואליציוניים וירצו את תמיכת נתניהו?

לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא מקרה שכזה: לפני פחות משנתיים, במרץ 2014, העבירה הממשלה חבילה של שלושה חוקים נפיצים ביותר בקריאה ראשונה, וזאת למרות שלא היה אפילו חוק אחד שלא היו לא מתנגדים בקואליציה. חוק השוויון בנטל, חוק משאל העם וחוק המשילות, עברו הודות לצירוף האינטרסים של ראשי הקואליציה, שהיו מעוניינים לצאת לפגרת כנס החורף עם הישג ממשי ביד. כך, תמיכה של לבני ולפיד בחוק משאל העם, שנראתה הזויה כמה חודשים מוקדם יותר, או תמיכה של ח"כים מסוימים בבית היהודי בחוק השוויון בנטל של לפיד, התקבלה ללא בעיה. האם זה מה שיקרה גם בנושא לקזינו, רעיון שעולה בישראל אחת לכמה שנים מאז שנות החמישים? נתניהו ולוין מקווים שהתשובה חיובית.

אגב ההתנגדות לקזינו, אחד הצירים המעניינים שנרקמים בחודשים האחרונים, בשקט ומתחת לרדאר, הוא בין נפתלי בנט לאריה דרעי. נהרות של דם רע זרמו בין שתי המפלגות שלהם בשנים האחרונות. הרב עובדיה יוסף המנוח כינה אותם בית של גויים מצד אחד, ובנט דחף פנימה לקואליציה את לפיד במקום את ש"ס ויהדות התורה מנגד. גם במשא ומתן הקואליציוני האחרון ניהלו שני הצדדים מלחמת עולם סביב תיק הדתות ועוד מאחזי כוח כאלו ואחרים.

בחודשים האחרונים משהו השתנה. השניים מרבים להתייעץ ולתאם יחד מהלכים טקטיים. זה התחיל בכך שדרעי החליף את בנט במשרד הכלכלה והמשיך רפורמות שבנט התחיל, כמו למשל בתחום המדען הראשי. בהמשך, החליט בנט לשלב בתכנית הלימודים בספרות משוררים בני עדות המזרח וזכה לתשבוחות מצדו של דרעי. גורמים המקורבים לשניים מספרים כי "גם ברמה האישית הם מחבבים האחד את השני". השבוע, חגג דרעי יומולדת בחדר הסיעה, ובנט הגיע לשם ודיבר עליו במילים חמות.

עבור בנט, יש בכך היגיון פוליטי לא מבוטל: על רקע מערכת היחסים העכורה מול נתניהו ויעלון, הוא זקוק לגב כלשהו בקואליציה כדי לקדם מהלכים. מה שתורם לקידום היחסים בין השניים הוא העובדה שהם לא משחקים על אותו מגרש ולא פונים לאותו קהל. "מי שגנב לבנט ארבעה מנדטים זה נתניהו, לא דרעי", מסביר גורם פוליטי. "לכן הוא ינסה לקחת אותם חזרה מהליכוד. עם דרעי אין לו סיבה לעימות". אז אמנם לסיעת הליכוד יש פי שניים חברים מהבית היהודי וש"ס יחד, ובכל זאת, לנתניהו לא כדאי להקל ראש בציר הפוליטי שמתרקם לנגד עיניו. אם נתניהו נוהג לומר שכשהוא רוצה משהו באמת הוא משיג אותו, מה נאמר על בנט ודרעי יחד?

ביום שלישי הקרוב תתכנס ועדת החוקה של הכנסת לדון בחוק ההשעיה. זאת, לאחר שיושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, ניאות להבהיר את עמדתו והחליט שהוא בעצם תומך בחוק שרק יממה קודם לכן אמר ש"לא יונח כל עוד אני בתפקיד". בנט החליט סופית כי למרות הסייגים וחוסר ההתלהבות, הסיעה לא תהווה מכשול בדרך לאישור החוק, שמידת נחיצותו מוטלת בספק לאור שלל הפתרונות הקיימים כיום בספר החוקים להתמודד עם חברי כנסת התומכים בטרור.

ההערכה בקואליציה היא כי בתוך שתי ישיבות – אחת בשבוע הקרוב ואחת בשבוע שלאחר מכן – החוק יוכל לעלות להצבעה בקריאה ראשונה. אבל התבוננות בהרכב ועדת החוקה מעלה את השאלה כמה פשוט זה יהיה; 13 חברי כנסת חברים בוועדת החוקה: שבעה מהם מהקואליציה ושישה מהאופוזיציה. אחד מאותם חברי קואליציה הוא בני בגין, שעמדתו בנוגע לחוק ההשעיה עדיין לא נשמעה, ובקואליציה מצפים בדריכות למוצא פיו תוך הערכה שיתנגד.

האם חבר הכנסת שמונה בתחילת הקדנציה לשר בלי תיק, פוטר אחרי שבועות ספורים, ומאז משמש ח"כ ללא תפקיד ביצועי, יתמוך בחוק מתוקף המשמעת הקואליציונית, או שמא יתנגד ויגרום למבוכה רבתי לנתניהו? ואולי בכלל יבקש ללכת בדרך של פתרון הביניים: לאפשר לאדם אחר להחליף אותו בישיבה ולהצביע במקומו? אם יש היום בקואליציה ספק או חשש אחד לקראת קידום החוק, הוא נעוץ בפינה הזו.

מאז שנשא נתניהו בשנת 2009 את נאום בר אילן, מתחולל ויכוח בליכוד אם עיקרון שתי המדינות מחייב את כלל חברי הכנסת של הליכוד או רק את ראש הממשלה. קשה מאוד למצוא מישהו בליכוד שיסכים לדבר בהתלהבות בעד הפתרון, בוודאי במציאות הנוכחית. לכן, הופתעו כמה ממאזיניו של יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ויו"ר הקואליציה, צחי הנגבי מהליכוד, כשנאם השבוע בפרלמנט האירופי בבריסל.

הנגבי דיבר ארוכות נגד זכות השיבה של הפלסטינים, נגד צעדים פלסטיניים חד צדדיים כמו פניה לבית הדין הבינלאומי בהאג, וקרא לאירופים שלא לסמן מוצרי התנחלויות כיוון ש"הדבר יעודד את הפלסטינים שלא לשבת אתנו ולהגיע לפשרה", כדבריו. אבל בין לבין, הוא גם אמר משפט מעניין: זה קרה כשהוא סיפר על הוריו, אסירי מחתרות לשעבר שנלחמו בבריטים והאמינו ברעיון ארץ ישראל השלמה. מאז חלו שינויים בישראל, הסביר, בין היתר בתפיסה שלו עצמו, והוסיף: "אנחנו לא יכולים לכפות עצמנו על מיליוני פלסטינים. ישראל תיסוג מרוב יהודה ושומרון, רובה תהיה מדינה פלסטינית. נחליט איפה יעבור הגבול בהתאם לצרכי הביטחון".

שאלתי את הנגבי, השוהה בבריסל, האם הוא סבור שדבריו אלה מקובלים על חבריו בליכוד. הוא השיב: "העמדה העקרונית של ראש הממשלה והממשלה היא נאום בר אילן, שתי מדינות. ברור שרוב השטח יהיה מדינת פלסטינית. הליכוד לא ייתן את ההצעה של אולמרט על 97%. אם הם יוותרו על לחלק את ירושלים, על בקעת הירדן כגבול הביטחון, על זכות השיבה, ויכירו בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ויישאר רק עניין השטח- גם אז הם לא יקבלו מנתניהו מה שאולמרט וברק הציעו".

על כך שאין אפילו עוד חבר כנסת אחד שמצהיר כיום במילים כה ברורות שהוא תומך בפתרון שתי המדינות, אמר: "זו עמדת רוב מצביעי הליכוד, ואני חושב שחברי כנסת שכחו שפייגלין ואנשיו לא בליכוד, ומפחדים ממחיר פוליטי, ואני יכול רק לחוש כאב על המצוקה שלהם, אבל כולם צריכים לתמוך בעמדת ראש הממשלה עם כל התנאים שהוא כלל בנאום בר אילן".