חבורת המייסדים של "תנועת הפריפריות" הצעירה מתכננת להגיע הכי רחוק שאפשר. הם בטוחים כי כוח אזרחי יכול לייצר שינוי, וכי התעוררות ציבורית שמגיעה מלמטה יכולה להפוך ויראלית למען מטרות חברתיות ראויות. ימין או שמאל, חילונים או דתיים, קיבוצניקים או עירוניים - חברי התנועה מבקשים להדגיש שהיא לא מפלגתית אבל הכי פוליטית שיש ובכך גם ימדד חוזקה בעתיד.
ממשלת ישראל הנוכחית מתגאה ללא הרף במידת ההשקעה שלה באזור הדרום - פרויקט קריית ההדרכה בנגב, תשתיות התחבורה והקמת יישובים חדשים. ואולם, ההישגים הללו רחוקים מלהשביע את רצונם של הפעילים בתנועה. אלה נודדים בשבועות האחרונים ברחבי הארץ כדי להפיץ את מצעם. אחת הפעילות היא ניבה ראם ממושב יד נתן, מנכ"לית עמותת "קולות בנגב" וחברה בגרעין המייסדים. לטענתה, תושבי הפריפריה חייבים להקים לובי פעולה משמעותי יותר לנוכח יחסה המזלזל של הממשלה כלפי מצוקותיהם.
"מטרתנו היא להקים כוח אזרחי גדול של אנשים שחיים בפריפריה, ואנחנו מדברים גם על הצפון והדרום וגם פריפריות חברתיות כמו הקטמונים, דרום תל אביב, לוד ורמלה", הסבירה ראם. "אחרי הבחירות ערכנו מפגשים בשדרות, בירוחם ובבאר שבע - ניסינו להבין איך זה שהפריפריה בוחרת בימין למרות ששוב ושוב, לכאורה, הימין הוא זה שמקבל כל מיני החלטות שמחלישות אותנו".
אבי דבוש, תושב קיבוץ ברור חיל, ואחד המייסדים מצטט אמרה אפריקאית ידועה שמתווה את דרכו כפעיל חברתי: "אם אתה רוצה להגיע מהר, לך לבד. אם אתה רוצה להגיע רחוק, לך ביחד". "אנחנו מדברים כרגע על ארבעה צירי פעילות עיקריים תשתיות, קהילות, מידע ומאבק פוליטי", הסביר דבוש. "אנחנו רוצים שינויים בנושאים כמו בריאות, חינוך, תעסוקה, תחבורה ציבורית, אבטלה, שכר ועוד. נושאים בוערים שנוגעים לחיי היומיום שלנו".