זה לא באמת יכול לקרות. אין שום סיכוי. חבל על הזמן שאתם מקדישים כעת לקריאת הכתבה הזו. הרי דונלד טראמפ לא באמת הולך להיות נשיא ארצות הברית. פשוט מאוד, אין סרט כזה. נכון?
עד לפני כמה חודשים, שתי השורות שנכתבו פה למעלה, היו בגדר קונצנזוס מוחלט בוושינגטון ומחוץ לה. המירוץ של המיליארדר עם הפה הגדול לעמדת המועמד הרפובליקני לנשיאות, נתפסה כקוריוז, שעשוע להמונים, "סיפור של קיץ", לא יותר. התזה הפופולרית ביותר הייתה שטראמפ בכלל לא רוצה להתמודד, בטח ובטח שאינו רוצה להיות נשיא. הוא בסך הכל מנסה ליצור לעצמו סיקור תקשורתי אוהד, הסבירו לנו רבים מהמומחים והפרשנים. לככב קצת בכותרות, להופיע כל ערב בחדשות, ואז להמשיך הלאה בחייו, עם תוספת של כמה חוזי פירסום שמנים ושתיים-שלוש תכניות טלוויזיה בכיכובו.
הפרשן הרפובליקני הבכיר ויליאם קריסטול, כתב בחודש יוני 2015, כאשר טראמפ החל להוביל בסקרים: "דונלד טראמפ, שים לב: אנחנו כבר אחרי נקודת השיא שלך! תאריך המכירה מתקרב. תכנן אסטרטגיית יציאה לפני ההצבעה באיווה! אדיוס, אמיגו!". קריסטול, שעומד בראש "ועד החירום למען ישראל", ארגון שהוקם כדי לסייע לראש הממשלה נתניהו במאבקיו נגד הנשיא אובמה, כתב חודש לאחר מכן בחשבון הטוויטר שלו: "אני עדיין משוכנע שאנחנו מעבר לשיא של טראמפ". באוגוסט הוא כבר פרסם שבעה ציוצים ברוח הזו, שכולם זכו למאות שיתופים ותגובות.
בחודש נובמבר, כשטראמפ עדיין היה במרוץ ועדיין הוביל בכל הסקרים, קריסטול הציע תיאוריה חדשה: "אני מודה שאולי הקדמתי קצת עם התחזיות שלי. נקודת השיא של טראמפ הייתה בספטמבר". כמובן ששום דבר לא השתנה - טראמפ המשיך להוביל.
כמה ימים לפני ההצבעה באיווה יצא קריסטול עם תיאוריה חדשה. אם טראמפ יסיים שני במדינה זו, אחרי טד קרוז, המומנטום שלו יסתיים בבת-אחת. "הוא יהפוך לסתם עוד מועמד", קבע בנחרצות.
טראמפ אכן סיים שני באיווה. קריסטול חגג: הנה מגיעה הנפילה של האיש שכל כך מפחיד את הממסד הרפובליקני, שמדיניות החוץ שלו אינה כבולה לתורמים העשירים שמנהלים את המפלגה הזו בשני העשורים האחרונים, שסירב לרקוד לפי החליל של קריסטול וחבריו, אלה שגררו את ארצות הברית למלחמה בעיראק לפני 13 שנה. חמישה ימים לפני ההצבעה בניו-המפשייר, קריסטול כבר חזה את התוצאה הבאה: "25% לטד קרוז, 22% למרקו רוביו, 19% לטראמפ".
המצביעים בניו המפשייר חשבו אחרת. הפער בו ניצח טראמפ במדינה הזו שלשום, היה הגדול ביותר שמועמד רפובליקני כלשהו השיג שם מאז שנת 2000. 35% מהמצביעים בחרו בו, לעומת 10% בלבד שתמכו במועמד המועדף על קריסטול ושותפיו באליטה של הממסד הרפובליקני - מרקו רוביו. טראמפ מסומן כרגע כמועמד המוביל לנצח גם במדינות הבאות שיצביעו, דרום קרוליינה ונוואדה. הוא השקיע עד כה פחות מעשרים מיליון דולר בקמפיין הבחירות שלו, הרבה פחות מרוב המתחרים, ויש לו עוד מאות מיליונים שמחכים בבנק.
הוא מוביל גם בסקרים בפלורידה, המדינה ממנה מגיעים רוביו וג'ב בוש, שני המועמדים המועדפים על הממסד. אלא אם אחד מהם יפרוש מהמירוץ עד להצבעה במדינה הזו, ההתמודדות ביניהם עשויה לשחק לידיו של טראמפ. הם יחלקו ביניהם את קולות המצביעים המתונים יותר, הוא וטד קרוז יגרפו את כל השאר. כאשר אף מועמד לא מקבל יותר מ-40% מהקולות, הסיכוי של טראמפ לנצח שם מסתמן כלא רע בכלל. אם ינצח בפלורידה, יהיה קשה מאוד לעצור אותו אחר כך. בשלב הזה, קריסטול בהחלט יוכל לכתוב ש"אנחנו בנקודת השיא של טראמפ" כי האיש יהיה למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, וכמו כל מועמד רפבוליקני לנשיאות, סיכוייו יהיו לפחות 45% להפוך לנשיא ארצות הברית.
ועדיין, שתי השורות שנכתבו בתחילת הכתבה הזו רלוונטיות היום בדיוק כמו שהיו לפני חצי שנה. לרובנו קשה לדמיין מצב בו טראמפ, שאמר כל כך הרבה שטויות ושקרים בששת החודשים האחרונים, יתיישב בעוד שנה מהיום בבית הלבן, בחדר בו ישבו בעבר רונלד רייגן, לינדון ג'ונסון ופרנקלין רוזוולט. נכון, בחדר הזה ישב במשך קדנציה וחצי גם ריצ'ארד ניקסון, אבל אפילו הנשיא הזה, שעלה לשלטון כשהוא רוכב על גלי הפחדה ופילוג, ואחר כך הודח בבושת פנים בעקבות פרשת ווטרגייט, נראה לרובנו "נשיאותי" הרבה יותר מטראמפ. ניקסון לא היה מציע לאסור על מוסלמים להיכנס לארצות הברית, כפי שעשה טראמפ, או לגרש מתחומי המדינה 11 מיליון מהגרים בלתי-חוקיים.
"זה פשוט לא מרגיש מציאותי"
צריך להתייחס לאפשרות שטראמפ יהיה אי-פעם נשיא ארצות הברית בזהירות גדולה. מבין המועמדים הרפובליקנים, הוא מסתמן כרגע כאחד החלשים ביותר בהתמודדות ראש-בראש מול הדמוקרטים. גם אם יצליח לכבוש את המועמדות, תרחיש שכלל אינו ודאי, זה עדיין לא אומר שהוא יכול לנצח בבחירות הכלליות שייערכו בנובמבר. המון דברים יכולים לקרות עד אז. מועמדים שהוכרזו "גמורים", יכולים לצאת מהקבר. אנשים שכרגע שבכלל לא נתפסים עוד כמועמדים לנשיאות, יכולים לנצל את רעידת האדמה שהפוליטיקה האמריקנית עוברת כרגע ולהכריז שהם מצטרפים למירוץ כדי להציל את האומה. הכל פתוח.
ובכל זאת, אחרי הניצחון הגדול בניו-המפשייר, התוצאה המכובדת מאוד באיווה, ההיחלשות הברורה של רוביו, ושמונה חודשים של הובלה רצופה בסקרים הארציים, אפשר לרגע לעצום את העיניים ולדמיין: איך ייראה העולם כשדונלד טראמפ הוא נשיא ארצות הברית?
הפניתי את השאלה הזו לג'סיקה שולברג, כתבת לענייני מדיניות חוץ באתר "האפינגטון פוסט". אתר החדשות הענק הזה התייחס לטראמפ במשך חודשים רבים כקוריוז, עד כדי כך שדיווחים לגביו לא הופיעו תחת קטגוריית החדשות של האתר, אלא דווקא בערוצי הבידור. כיום, זה כבר לא המצב. טראמפ נלקח שם מאוד ברצינות.
"תנסי לדמיין את זה שנייה, כתרגיל תיאורטי. סתם, בשביל הכיף", הפצרתי בה. "אולי לך זה נראה כיף", היא השיבה, "הרי אתה לא תצטרך לחיות במדינה שהוא הנשיא שלה". טוב, עניתי. אבל ידוע שאם יש מדינה אחת בעולם שזהותו של נשיא ארצות הברית היא ממש סוגיה קריטית עבורה, זו ישראל. "וואו, באמת שקשה לחשוב על זה", הסבירה. "אני יכולה לדמיין כמעט את כל המועמדים האחרים, משתי המפלגות, בתפקיד הזה. אבל טראמפ? זה פשוט מרגיש לא מציאותי".
בתחום מדיניות החוץ, אומרת שולברג, השאלה הגדולה ביותר לגבי טראמפ תהיה - האם הוא מתכוון למה שהוא אומר. "הייתה לו אמירה במהלך הקמפיין שצריך לאסור על מוסלמים להיכנס לתחומי ארצות הברית. ברור לחלוטין שאם זו תהיה עמדתו כנשיא, אנחנו נמצא את עצמנו מהר מאוד במשבר ענק עם המון בעלות ברית שלנו: סעודיה, טורקיה, ירדן, מצרים, וגם מדינות באירופה שיש בהן אוכלוסייה מוסלמית (ואולי גם עם ישראל, ש-20% מאזרחיה מוסלמים א"ת). הוא באמת רוצה לאבד את הקשרים עם כל המדינות האלה? אני לא חושבת. אבל אז השאלה היא, האם הוא יכול להתיישב בחדר הסגלגל ופשוט להשאיר מאחור את האמירות האלה?"
"אני מנסה לדמיין פגישה שלו עם נשיא מקסיקו. זו אחת המדינות הכי חשובות כיום באמריקה הלטינית, שכנה שלנו, שיש הרבה שיתופי פעולה כלכליים חשובים בינה לבין ארצות הברית. טראמפ קרא לאנשים שבאים משם אנסים ורוצחים, והכריז שהוא יכריח את מקסיקו לשלם על הקמת חומה בגבול בין שתי המדינות. איך נראית פגישה ראשונה שלו עם הנשיא שלהם? מה, טראמפ פוגש אותו ושניהם פשוט מעמידים פנים שכל זה מעולם לא נאמר?".
"גם על רייגן אמרו שהוא לא יכול להיות נשיא"
פרופ' איתמר רבינוביץ', שכיהן בשנים 1992-1995 כשגריר ישראל בארצות הברית, חושב שטראמפ מסוגל להתנער מהאמירות של עצמו. "שאלו אותי באיזשהו פורום שהופעתי בפניו לאחרונה, האם אני מסוגל לדמיין כזה דבר. ולמרות שאני עדיין חושב שזה תסריט לא סביר במיוחד, עניתי בחיוב - כלומר, כן, אני מסוגל לדמיין מצב שהוא מתיישב בחדר הסגלגל והעולם ממשיך לתפקד. הדוגמה שנתתי היא של רונלד רייגן. בזמנו אנשים אמרו - מה, בן אדם כזה, שהיה שחקן בינוני בהוליווד, הוא יהיה עכשיו נשיא ארצות הברית? הוא ייאבק בסובייטים ובאיראנים?
"לרייגן היה ניסיון כמושל קליפורניה. תפקיד לא קל. למרות זאת, כשהוא התחיל את ההתמודדות שלו בתוך המפלגה הרפובליקנית, היה הרבה זילזול כלפיו. בסופו של דבר התברר שהוא היה נשיא מאוד אפקטיבי. הוא לא שלט היטב בפרטים, וזה יצר לפעמים מבוכות והיו צריכים להתנצל על כל מיני דברים שהוא אמר, אבל הוא ידע לבחור עוזרים טובים ולהאציל סמכויות. בנוסף, הוא היה איש תקשורת מעולה, שידע לדבר אל העם האמריקני. קח את שני הגורמים האלה - יכולת לבחור אנשים מעולים שיעבדו בשבילך, ויכולת להסביר את עצמך היטב לציבור - וקיבלת נשיא שרבים זוכרים אותו היום באור מאוד חיובי".
ומה לגבי טראמפ? רבינוביץ' מציע לא לזלזל בניסיון העסקי שלו. "יש לו ניסיון לא מבוטל בעולם העסקים, ואני בטוח שכדי להצליח בעולם הזה הוא היה צריך, לא פעם ולא פעמיים, לרסן את הצדדים הפרועים והבוטים יותר באישיות שלו. הוא ניהל עד כה קמפיין מתוחכם מאוד לנשיאות. לא קמפיין יפה, לא קמפיין נעים, אבל קמפיין אפקטיבי. אם נתעורר בעוד עשרה חודשים למציאות שבה הוא הנשיא, אני מאמין שהוא יוכל לתפקד. אני לא אומר שהוא יהיה נשיא מוצלח, או שאני באופן אישי רוצה שייבחר, אבל אני מאמין שהוא יוכל לתפקד".
אתה לא מוטרד מהאפקט של האמירות שלו במהלך הבחירות?
"יש הבדל בין אמירות לבין הבטחות. זה אחד ההבדלים החשובים בפוליטיקה. על אמירות אפשר לעבור לסדר היום, על הבטחות קשה יותר. יצחק רבין הבטיח לא לרדת מרמת הגולן, לכן כאשר הוא ניהל משא ומתן עם הסורים היה ברור לו שאם ישיג הסכם, הוא יצטרך לעשות משאל עם אבל הוא אמר, 'אין לי מנדט לזה'. מה שצריך לשאול בהקשר של טראמפ זה כמה מהדברים השערורייתיים האלה נוסחו כהבטחה לבוחריו, וכמה נוסחו כאיזו אמירה שהוא שיחרר לאוויר העולם, והוא יוכל בעוד שנה מהיום להגיד תראו, אז אמרתי, הנסיבות בינתיים השתנו קצת, עכשיו אני נוהג אחרת, תסמכו עליי שזה מה שהכי טוב לארצות הברית".
"דברים שרואים מפה לא רואים משם"
יש משהו מרגיע בדברים האלה. הרי גם בנימין נתניהו הבטיח לפני בחירות 2009 להפיל את שלטון החמאס. אז מה, זה קרה? הוא גם הבטיח שהנאום שלו בפני הקונגרס האמריקני במרץ 2015, שבועיים לפני הבחירות, יסייע למאבק נגד הסכם הגרעין עם איראן. בינתיים ההסכם הזה בתוקף כבר כמה חודשים, ואילו הנאום של נתניהו יוזכר בהערת שוליים בשלהי האוטוביוגרפיה של אובמה. אז אולי ככה אנחנו צריכים להתייחס גם לאמירות של טראמפ?
"לפני שאני מתייחס לשאר השאלות שלך, צריך לומר בבירור דונלד טראמפ הוא בדיחה", אומר אלון פנקס, ששירת כקונסול הכללי של ישראל בניו יורק וכיועץ מדיניות חוץ לראש הממשלה אהוד ברק. "אבל אחרי שאמרנו את זה, בוא ננסה רגע לדמיין את העולם על פי טראמפ".
פנקס אומר ש"הדבר הראשון שקורה, ביום שהוא מנצח בבחירות, זה מה שאריק שרון אמר בזמנו. דברים שרואים מכאן, לא רואים משם. במערכת האמריקנית יש תקופה של חודשיים בין הבחירות לבין השבעת הנשיא החדש לתפקידו. בתקופה הזו הוא יהיה חייב באופן מיידי לשלוח מסרי הרגעה רציניים מאוד לעולם. התגובות בעולם יהיו הרסניות. הוא נתפס בעולם כמוקיון, והוא יהיה חייב לתקן את זה. להבהיר שהוא לא הולך לנהל את ארצות הברית כמו מועמד בקמפיין.
"הוא יהיה חייב כמובן למנות תחתיו אנשים: ראש סגל, יועץ לביטחון לאומי, שר הגנה, מזכיר מדינה. כשאתה מסתכל על רוב המועמדים כיום, בשתי המפלגות, אתה יכול לדמיין פחות או יותר את מי הם ממנים לתפקידים האלה בהתאם לקו מדיניות החוץ שלהם. אבל לטראמפ אין מדיניות חוץ, לפחות לא כזו שאנחנו יודעים עליה, וחמור מכך, אין לו בכלל צוות ויועצים. הוא מנהל את הקמפיין שלו פחות או יותר בעצמו. כשנתחיל לראות מי האנשים שמתאספים סביבו, מייעצים לו, מכוונים אותו - רק אז התמונה תתבהר קצת".
פנקס צדק בעניין היועצים. אתמול פורסם ב"וושינגטון פוסט" מאמר שעסק בשאלה הבאה: אם וכאשר יתברר שדונלד טראמפ הופך למועמד רציני לנשיאות, האם מומחי מדיניות חוץ, כלכלה וביטחון מוושינגטון, באמת יתחילו להתחרות על משבצות ייעוץ סביבו? בדרך כלל, ככל שמועמד מסוים הולך ומתחזק בשנות בחירות בארצות הברית, גדלה גם התחרות להתקרב אליו, לייעץ לו ולסייע לו בזמן הקמפיין. זאת מתוך תקווה לקבל משרה יוקרתית בממשל בבוקר שאחרי הבחירות. אצל טראמפ, התופעה הזו עדיין לא הופיעה, אבל היא מתקרבת.
אבל נניח שהוא באמת בונה לעצמו צוות. שאנשים רציניים מאוד, הכי רציניים בעולם, שלעגו לו ובזו לו וזילזלו בו, מבינים שאין ברירה ומתייצבים לעבוד אצלו. איך נראית ישיבת המדיניות הראשונה שלו, בהשתתפות מזכיר המדינה, ראש ה-CIA, ומפקד המטות המשולבים של צבא ארצות הברית? פנקס מצליח לשער. "אני מדמיין מצב שהם באים ואומרים לו, בצורה הכי אמריקנית ומנומסת וזהירה שאפשר: אדוני הנשיא הנבחר, אנחנו חושבים שחלק מההתבטאויות שלך בנושאים האלה עשויות לגרום לבעיות. כל דבר שאמרת בזמן הקמפיין נשכח החל מהיום, אבל כל מילה שתגיד מעכשיו, כשאתה נשיא ארצות הברית, יכולה לרסק את הבורסה. יש לנו בעלי ברית רגישים, יש שווקים פיננסיים, יש ולדימיר פוטין שמנסה להתחרות בנו. צריך להיות זהירים.
"השאלה היא, מה התשובה שלו אליהם. האם הוא מוכיח את עצמו כמעין אביגדור ליברמן, כלומר בן אדם שהוא לא באמת קיצוני ומשוגע כמו שחושבים שהוא? בן אדם שאוהב כוח, אבל רחוק מלהיות טיפש? ואז הוא אומר להם - חברים, הבנתי. אני באתי עכשיו לנהל פה את המדינה, לא לעשות קמפיין. או שקורה ההיפך. הוא אומר להם - הגישה שלכם, הזהירות המחושבת הזו, היא טעות. אני רוצה שהעולם יפחד מאיתנו. אני רוצה שיחשבו שאני מטורף. אני רוצה שיחששו שאני מסוגל להשתמש בנשק גרעיני אם צריך. אני רוצה שנשיא מקסיקו באמת יאמין שאם לא נפתור את נושא המהגרים, אני מסוגל לבנות חומה ולזרוק מיליוני אנשים לצד השני שלה".
מה קורה במצב כזה? נראה גל התפטרויות מחאה של בכירי המערכת?
"האמריקנים הם אנשים מסודרים מאוד. אני לא חושב שנראה כזה דבר כל כך מהר. הם יהיו שקטים בהתחלה. אבל אם לאורך זמן זה ייצור נזקים בלתי נסבלים, אז לך תדע מה יקרה. צריך לזכור שאדם כמוהו מעולם לא הגיע לשלב כזה של התמודדות לנשיאות. הוא בור, גס רוח, ניהליסט ונרקיסיסט. וניצחון שלו בבחירות לא ימתן את עניין הנרקיסיזם, אלא להפך, רק יגדיל אותו. אנחנו מכירים את זה היטב הרי. בן אדם שניצח בחירות בלי יועצים, בלי אסטרטגיה ברורה, למה לו עכשיו, כשצריך לנהל את המדינה, להקשיב לראשי זרועות הביטחון של ולדיפלומטים הבכירים שלו?"
זה בעצם הסיוט הגדול של וושינגטון. עד כה, הדמוקרטים צפו בהנאה בעלייה המטאורית של טראמפ, מתוך הבנה שמועמדותו היא "כדור בין העיניים" לממסד הרפובליקני. אבל מתחת לשמחה לאיד הזו, מתחילים לנבוט גם החששות. גם מטראמפ עצמו, למרות כל הספקות לגבי יכולתו לנצח בנובמבר; ויותר מכך, מהאפקט של המועמדות שלו על הפוליטיקה האמריקנית בשנים הבאות.
"כשאני מדברת עם המקורות שלי במחלקת המדינה, אף אחד שם לא מעלה על דעתו את האפשרות שטראמפ יהיה הבוס שלהם בעוד שנה", אומרת ג'סיקה שולברג. "אבל כן מדברים על הנזק שהוא גורם כבר עכשיו לתדמית של ארצות הברית בעולם וליחסים שלנו עם מדינות רבות. גם אם הוא בסופו של דבר יפסיד בבחירות הכלליות, או יפסיד עוד קודם לכן בתוך המפלגה הרפבולקינית, יש כנראה עשרות מיליוני אנשים במדינה שתומכים ברעיונות שלו. הם לא הולכים להיעלם".
(עדכון ראשון: 21:06)