דעה: הסדרי טיעון - כלכלה שחורה או צורך?

אהוד אולמרט יקסוס ציפורניים, כך יש להניח, עד לרגעי הכרעתו של נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט אביטל חן, בהסדר הטיעון המונח לאישורו במסגרתו הודה אולמרט בשתי עבירות של שיבוש הליכי משפט. על הסדר הטיעון עתרה התביעה הכללית להשית על אולמרט 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, אשר יחפפו את 18 חודשי המאסר אשר הושתו עליו בפרשת הולילינד. על פי הפרסומים בכלי התקשורת הקשה השופט על התביעה הכללית באומרו שאולמרט יוצא פטור בלא כלום.

עוד על פי ההסדר, אולמרט ייקנס ב-50,000 ש"ח. האם בדברי השופט יש משום רמז למורת רוח מההסדר או שמא ניסיון לתהות על קנקנו של ההסדר? זאת נדע בעוד מספר ימים. אגב, זו הפעם הראשונה בה אולמרט מודה בביצוע עבירה.

על פניו, לא נראה כי הסדר הטיעון חורג באופיו. כל הסדר טיעון מאופיין בקושי מובנה של התביעה הכללית להביא לידי הרשעת נאשם. כך יוצא שכל צד להסדר קונה סיכון. האם ראוי למערכת משפט לנהוג כך? התשובה היא כן. האם אין מדובר בכלכלה שחורה של מערכת המשפט? לא, האם לצד האפל של הסדרי טיעון יש גם צד מואר? כן.

בציבור, כך עושה רושם, עלתה טרוניה האם "האזרח בוזגלו" היה זוכה להקלה מופלגת לה זכה אולמרט, אילו פעל פעמיים להכשיל ולשבש מהלכי משפט, על כך כבר השבתי לעיל ובחיוב.

מוסד הסדרי הטיעון קנה לעצמו מעמד בכורה בפלח המשפט הפלילי. עד לפני מספר שנים נהגו לכנות הסדר טיעון "עסקת טיעון", אך ומאחר והקונוטציה למשמע המילה "עסקה" הייתה שלילית ולא הלמה את הדרו של עולם המשפט, הומר המונח במילה "הסדר". ככלל, שופט אינו כבול להסדר טיעון וחלה עליו החובה להזהיר נאשם שבפניו כי הסכמותיו עם התביעה הכללית אינן מחייבות אותו. נטיית הציבור לחשוב כי שופט רשאי להחמיר עם נאשם שהגיע להסדר, אך לא היא, שופט רשאי להקל עם נאשם במקום שההסדר נראה לו כמחמיר מדי עמו.

משום העומס הכבד והבלתי רציונלי המוטל על כתפי השופטים, (42,000 תיקים פליליים מוגשים בשנה), עבר מוסד הסדרי טיעון מטמורפוזה ממשית עד כדי כך שהדבר מקומם לא אחת חלקים רבים בציבור, הס מלהזכיר את קורבנות העבירה.

אין זה סוד כי אין מספיק שופטים כדי לעמוד בעומס התיקים הקיים ואם יאלצו לשמוע כל תיק ותיק לאשורו מערכת המשפט תקרוס. מוסד הסדרי הטיעון אם כן הוא בבחינת ווסת לחץ המאפשר לה להתמודד עם הנטל שעל שכמה. ישאל השואל האם די בכך כדי ליתן בכורה למוסד הסדרי הטיעון, אך בל נשכח כל נאשם זכאי לממש את זכות החפות העומדת לו ולדרוש משפט, בבחינת ייקוב הדין את ההר, ורצונו יכובד.

בתי המשפט מעודדים הסדרי הטיעון. מרבית הסדרי הטיעון זוכים לאישור הערכאות הדיוניות ובמקרים בהם חרגה הערכאה הדיונית מההסדר אושר זה בערכאת הערעור. בית המשפט העליון נדרש לא אחת להכריע בסוגיית הסדרי הטיעון ופסיקתו הייתה מובהקת לטובת הסדרי הטיעון.

בשנים האחרונות ולאור המגמה המוצהרת של בית המשפט העליון הנהיגו בתי המשפט גישור בהליך הפלילי ומקום בו נאשם והתביעה הכללית לא הצליחו להגיע לכדי הסכמות מנסה שופט את כוחו בכך. יש לציין כי מוסד שופט מגשר פועל במלוא האון ומביא להסכמות במקום בו נכשלו קודם לכן התביעה הכללית ונאשם.פרקטיקת הגישור הנקוטה בבתי משפט שלום לבתי משפט מחוזיים שונה במעט אך לא במהות.

ריבוי הסדרי הטיעון הביא את הכנסת לחקיקת החוק "לנפגעי עבירה". הרציונל העומד בבסיס החוק הינו שקיפות התביעה הכללית בהסדרי טיעון, על פיו יש לדווח לנפגעי העבירה על הסדר טיעון שמתרקם. קורבנות העבירה רשאים לעתור לבג"צ כנגד הסדר טיעון, להשמיע את דברם בפני הערכאה שאמורה לכבד את ההסדר, רשויות הרווחה רשאים להציג תסקיר של קורבן עבירה ועוד.

"הצד המואר" בהסדרי טיעון - נטילת אחריות של נאשמים למעשיהם, פריסה רחבה יותר של אכיפת החוק בה טמונה אלמנט הרתעת הציבור, קיצור עינוי דינם של נאשמים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט, שופטים שמתפנים לתיקים אחרים שעליהם לנהל ועוד.

כל האמור לעיל מוביל למסקנה כי הסדר הטיעון עם אולמרט יכובד ואם לאו סלולה דרכו לערכאת הערעור.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן.

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.