פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דעה: ואם נפנה את השטחים, העולם יאהב אותנו?

      מדינה שפניה הושחרו ע"י אזרחיה שלה, תהפוך לאהודה אחרי שתפנה את השטחים? פתאום יאהבו אותה? ואם ימשיך הטרור – הפלסטינים יהפכו כך פתאום לשנואים וללא לגיטימיים?

      חיילים בבידוק ביטחוני בשכם. נובמבר 2015 (רויטרס)
      (צילום רויטרס)

      מודעה שהסתובבה השבוע בפייסבוק, מבשרת על "הכנס הבינלאומי השלישי לשיבת הפליטים הפלסטינים", שמתוכנן להתקיים במוזיאון ארץ ישראל, או יותר נכון: "על אדמת אלשיח' מונס, כיום מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב". אפשר למצמץ אלף פעם, אבל הכיתוב יישאר אותו כיתוב: "אלשיח' מונס" - כיום מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב. מה עובר למנהלי המוזיאון בראש שהם מקיימים אירוע כזה, עומד האדם הממוצע ושואל את עצמו. במקרה הגרוע, התשובה שהם מוכנים לתת במה אפילו למי שרוצה להעיף אותם משם. במקרה היותר גרוע, התשובה היא שהם פשוט מסכימים איתם. כן, מנהלי המוזיאון מאמינים שגם אדמת תל אביב היא אדמה גזולה, ויום יבוא ונצטרך להחזיר להם אותה.

      נניח בצד את העניין התמוה שבו אדם מנהל את מערכת חייו במקום שמבחינתו אינו מגיע לו, וניגש לענייננו: האנשים האלה, כנראה חושבים שצריך למסור את השטח הזה – וממילא את כל ארץ ישראל – לטובת מדינה ערבית. אנשים כאלה, בעיניי עצמם לפחות, מונעים מתוך תחושת מוסר וצדק. אם כן, לא ברור איך הם מדמיינים את אותה פלסטין השבה לגבולותיה. האם תהיה זו מדינה דמוקרטית? האם יינתנו זכויות שוות לנשים וגברים? ומה לגבי הומואים? האם אנשים שרוצחים את אחיהם על ענייני כבוד המשפחה יקבלו עונש הולם? האם לא תהפוך מדינת פלסטין למקלט עבור טרוריסטים שמוכנים לעשות הכל כדי לחרב את העולם המערבי?

      הטרור זוכה לצידוקים אבסורדיים והאנטישמיות גואה

      נדמה שהתשובה לשאלות האלה די ברורה. אבל בסדר, קבוצת הישראלים שבאמת חושבים שמדינת ישראל צריכה להימחק, היא עדיין שולית מאוד. אבל מה שלא מובן הוא העובדה שאחוז לא מבוטל מהחברה הישראלית, שהדמוקרטיה והליברליזם הם, לכאורה, נר לרגליהם, מעוניינים שתקום לצד ישראל – גם אם לא במקומה – מדינה פלסטינית. מדינה שבה המושג זכויות אדם לא מתפקד, אפילו לא כמסכה. מדינה שמנהיגה האופציונאלי כתב ספר שעוסק בהכחשת שואה, ושצוטט כאומר שהוא מברך כל טיפת דם שנשפכת בדרך לשחרור אל-אקצא.

      הרי כולנו ודאי נסכים שדקירת אדם תמים ברחוב היא מעשה שנמצא רחוק מהדמוקרטיה שנות אור. אם כן, כיצד יתכן שמי שאכפת לו מזכויות אדם, יעודד ויחזק שלטון שפועל בדרכים כאלו? כיצד שלטון כזה ינהג בנתיניו? האם צפויים לאזרחיה של מדינה כזו חיים יפים ורגועים, או דווקא חיי עוני, שחיתות וטרור? כיצד יכול אדם לנופף בדגל הדאגה לחלשים ולנדכאים, תוך ידיעה שבמעשה זה הוא דווקא מרחיק עצמו מן המטרה?

      ויש גם צד נוסף למטבע. קריאות של יותר מדי אנשים פה, שמכריזות על קצה של דמוקרטיה שממשמש ובא, בעצם קיומן דווקא מפרידות את ישראל מהדמוקרטיה יותר ויותר. תחשבו על זה: מדינה שאזרחיה מייצרים שנאה הולכת וגוברת כלפיה, מדינה שארגונים הצומחים מתוכה גורמים לאמנים לא להופיע בשטחה, מדינה שבניה תומכים בחרם עליה – מדינה כזאת הולכת ומתרחקת מהעולם הליברלי, המתקדם והנאור, ונסוגה אחורה מאות שנים. אפשר להגיד שוב ושוב שזה לא נגד ישראל, ושזה רק אותו "כיבוש" הידוע לשמצה. אבל העובדה היא שבשטח, השיח הוא נגד ישראל, הטרור המוסלמי אצלנו זוכה לצידוקים אבסורדיים, והאנטישמיות גואה.

      הכנס הבינלאומי השלישי לשיבת הפליטים הפלסטינים (אתר רשמי , פייסבוק)
      (צילום: פייסבוק)

      גם כאן לא ברור למה בדיוק מצפים הפעילים מהשמאל הקיצוני. למה נועדו אמירות בלתי פוסקות על כך שישראל היא מדינה כובשת, שהצבא שלה מתעלל בפלסטינים ושחיילי אותו צבא אונסים נערות ערביות? המדינה שהושחרו פניה כל כך, על ידי אזרחיה שלה, האם תהפוך לאהודה, לשווה בין שוות, ברגע שהיא תפנה את יהודה ושומרון? מה יהיה מעמדה בעולם? פתאום יאהבו אותה? ואם ימשיך הטרור, והוא כנראה ימשיך – הפלסטינים יהפכו כך פתאום לשנואים וללא לגיטימיים? האיחוד האירופי יהפוך את עורו ויקרא "תחי מדינת ישראל" ו"מוות לערבים"?

      מדינה מוחרמת ושנואה – בגלל אותם אלה שדואגים לכך, באופן לא מאוד דמוקרטי, אגב – לא תהיה דמוקרטית יותר ככל שצעקות נוסח "די לפאשיזם" יישמעו בקול רם יותר. אנחנו הרי יודעים שזה לא יקרה. כעת מה שנותר לברר הוא, אם כן, מה באמת עובר לחבר'ה האלה בראש.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן.

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.