פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עיר מקלט- אילו פתרונות מוצעים לנשים בדואיות שחוות אלימות?

      נשים מוכות מהמגזר הבדואי בדרום איבדו את אמונן ברשויות המדינה. כ80% מהן לא מגיעות למחלקות הרווחה לקבלת סיוע, ובחלק מהמקרים, אותם מקלטים שנועדו לתת להן מחסה ראשוני זמני אחרי אירוע האלימות כלל אינם ערוכים לקבלתן

      עיר מקלט- אילו פתרונות מוצעים לנשים בדואיות שחוות אלימות?
      צילום: בני בן סימון. עורך ווידאו: מיכאל ברגמן

      הפתרונות המוצעים לנשים בדואיות שחוות אלימות בתוך המשפחה ומבקשות לעזוב את הבית לא תמיד מתאימים לצרכיהן. המקלטים לנשים מוכות אינם ערוכים בחלק מהמקרים לטפל בהן והפנייה למשפחות ש?ייח'ים שתחת חסותן הן אמורות לשהות במקלט או לחזור לחיק החמולה - גם היא בגדר פתרון חלקי וזמני בלבד.

      שש שנים עברו מאז שפ' נאלצה לעזוב את ביתה אחרי שספגה אלימות קשה מצד אחיה והוריה, ומאז היה חיה בבדידות ובכאב. בגיל 19 החליטה לברוח מביתה לרחוב ללא ליווי ותמיכה. בהתחלה נאלצה לדאוג לעצמה בכוחות עצמה, עד שמצאה מ?ח?ס?ה במקלט לנשים ערביות בצפון שבמשך שנתיים שימש לה בית. פ' היא רק אחת ממאות נשים בדואיות בדרום שנאלצו להימלט מבתיהן כדי להציל את חייהן בשנים האחרונות . המחסור במקלטים זמינים לנשים מוכות במגזר הבדואי, מחזק ככל הנראה את קשר השתיקה סביב תופעת האלימות במשפחה ואף מחמיר את מצבן של הנשים.

      "ברגע שיש מקלט מיוחד לנשים הבדויות, זה מאוד יעזור", אומרת פ'. "אם יהיה צוות ואנשי טיפול בדואים שמכירים את התרבות שלנו אני בטוחה שהם יעשו הכול על מנת לסדר את המצב. במצב היום, קשה לי להגיד את זה, אבל הנשים מדרדרות לדברים ממש קשים. אני מכירה נשים שהתדרדרו לזנות וזה כואב לי, כואב לי מאוד. גם אני הייתי אצל שיח' וזה רק הזיק לי. השייח' בכלל יצר קשר עם המשפחה שלי, ונתן להם לבוא אלי ללא הגנה", כך היא מספרת.

      הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ברשות ח"כ עאידה תומא סולימאן קיימה בתחילת החודש דיון בנושא שירותי הרווחה לנשים הבדואיות בנגב , ונושא המחסור במקלטים עמד במרכזו. במהלך הדיון הוצגו נתונים שממחישים את אובדן האמון של הנשים באיכות הסיוע של רשויות המדינה. 80% מהן לא מגיעות למחלקות הרווחה לקבלת סיוע. במרבית המקרים , כך נתגלה, הפתרון המוצע על ידי עובדים סוציאליים הוא העברת הנשים הנפגעות לחסותם של שיח'ים ומכובדים במגזר הבדואי כדי להשאיר אותן בתוך החמולה.

      אינסאף אבו שארב מנכ'לית עמותת 'איתך',משפטניות למען צדק חברתי ממחישה מניסיונה המקצועי את אבדן האמון במערכת. "הנשים נאלצות כדי להגן על עצמן לבדן", היא טוענת. "פשוט להעלם בתוך המדינה בכל מיני מקומות, וזאת אומר שהמחיר הוא מאוד מאוד קשה עבור האישה. כדי להיות מוגנת היא צריכה להסתובב בזהות בדויה . מקלט מחסה בשביל אישה הבדואית זה לא פתרון, והרבה נשים מעדיפות לחזור לסכנה האמתית ולהתמודד בשארית הכוח שיש לה מחוץ לחמולה ולא ללכת למקלט".

      הנשים הבדואיות המוכות לא מודעות לרמות הסיכון שבהן הן חיות, טוענת ג'ולי קייט, מנהלת מקלט לנשים נפגעות אלימות וילדיהן ב'עמותת יחדיו' . "סביבת החיים שלהן לא חינכה אותן לתגובה נכונה מול רמות הסיכון. הייתה שם אלימות בתוך המשפחה ואף אחד לא עשה כלום בנידון – למה שאני אהיה שונה ?". המקלט בניהולה עומד בפני התרחבות השנה, על ידי הקמת אגף חירום נוסף שעיקר תכליתו קליטת נשים מהמגזר הבדואי. הזוועות שראתה ג'ולי במהלך עבודתה בשנתיים האחרונות בלתי נתפסות במידת אכזריותן. "נשים מגיעות עם כפות רגליים שרופות, אחרי שרצו וברחו קילומטרים מפני האימה. גפיים שבורות. נשים שמגיעות עם עובר מת בבטן", היא מספרת.

      "יש סטיגמה גדולה על מקלטים במגזר הבדואי, בענייהם זה נתפס כזרוע של רשויות המדינה. יש חוסר אמון ברשויות ומקלטים לנשים מוכות נקראים 'בתי בושת' – מקומות לא צנועים שבהם יש עירוב אוכ'. המקלט, למרות שהוא מקום סגור , נחשב כמקום פתוח ופרוץ מבחינה תרבותית", כך טוענת ג'ולי.