"ציון מספיק בקושי": מה נזכור מתקופת כהונתו של וינשטיין?

בשקט בשקט צפוי ביום שני הקרוב חילופי אישים בתפקיד האיש הכי חזק במדינה. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, יסיים קדנציה של שש שנים וישוב לביתו שבהרצליה פיתוח. "אפורה, מרחנית ושותקת", מגדיר משפטן בכיר את התקופה שבה עמד וינשטיין בראש התביעה הכללית. בטקס שייערך בבניין לשכת עורכי הדין בתל אביב ייכנס לנעליו של וינשטיין מזכיר הממשלה הנוכחי, אביחי מנדלבליט. הרבה אהבה אין בין השניים, אבל וינשטיין, שהגן על מינוי מחליפו בבג"ץ, יחרוק שיניים ויחזור לעשות לביתו.

"ציון מספיק בקושי", "קנדציה בינונית" ו"אלוף פיקוד סחבת" הם רק חלק מהביטויים שנקטו משפטנים בכירים שהתראיינו לכתבה, חלקם עבדו לצדו של וינשטיין, מרביתם ביקשו שלא להתראיין בשמם. בצד הפלילי, החזק יותר של וינשטיין לכאורה, ניתן להסתכל על התמונה המלאה. מצד אחד, ניתן לראות בכהונה סוג של הצלחה מבחינת המאבק בשחיתות: העמדת ראשי ערים לדין בגין עבירות שחיתות והרשעתם, תיק הרב הראשי לשעבר יונה מצגר, תיק בנימין בן אליעזר, תיקי ניצבי המשטרה השונים ופרשת "ישראל ביתנו".

מצד שני, סגירת תיקי ליברמן ללא העמדתו לדין והמכה שספגה הפרקליטות בזיכויו בתיק השגריר, ההסדר המקל עם הרב יאשיהו פינטו בפרשת "הרב והניצב" לצד גרירת הרגליים בפרשת הרפז. אפילו הרשעתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בתיק הולילנד ופרשת השיבוש עם שולה זקן לא תירשם לזכותו של וינשטיין, שהדיר עצמו מהתיק בשל יחסיו הקרובים עם ראש הממשלה לשעבר. בסופו של יום, אם כל יועץ משפטי לממשלה יכול היה להביט לאחור ולהצביע בגאווה על תיק כלשהו, קשה להצביע על הצלחה יוצאת דופן בכהונתו של זה האחרון בכל הקשור למאבק בשחיתות הציבורית.

"ברמת המאבק בשחיתות השלטונית ובעד השוויון בפני החוק, אפשר לרשום לו ציון 'מספיק'", אומרת עו"ד אביה אלף, מנהלת המחלקה הפלילית לשעבר בפרקליטות המדינה שעבדה בצמוד לווינשטיין עד לפני כשנה. אלף, שהובילה בתוך הפרקליטות את המאבק להעמדתו של ליברמן לדין בפרשת חברות הקש, נאלצה לראות שלאחר 11 שנות חקירה מסתפק וינשטיין בהעמדת שר החוץ לשעבר לדין בתיק זניח ושולי, שגם בו זוכה. מי שהובילה את הדגל נגד השחיתות הציבורית ראתה איך בסופו של יום פוליטיקאים בכירים זוכים לדבריה להקלות, דווקא מכיוון שומר הסף מספר 1.

"הקדנציה האחרונה לא היטיבה עם שלטון החוק", היא אומרת, "תיקים רבים לא טופלו או לכל הפחות לא קיבלו טיפול נכון: ליברמן כמובן, תיק 'ביביטורס', תיק הרפז. דרך דחיות חוזרות ונשנות, יחס מועדף לכל מיני פרקליטי צמרת ופגישות עמם בשעות מוזרות. בסופו של יום התמונה היא לא טובה".

אלף מדברת על רוח פסיבית שנשבה מכיוונו של וינשטיין בכל הקשור למאבק בשחיתות. "וינשטיין הגיע מעריכת דין במגזר הפרטי וכשאתה נכנס לנעלי ראש התביעה הכללית זה אומר בעצם לשנות את המחשבה: לוח זמנים צפוף, חשיבה אקטיבית ולא רק איך מוציאים את הלבנה העיקרית מהתשתית הראייתית. הוא צריך להיות מנהיג אבל רוח המפקד הייתה של מישהו שמגיב, שחושב בדפוסי חשיבה של סנגור, סוג של פסיביות. מי שמינה אותו, ידע כנראה את מי הוא ממנה".

הרמיזה של אלף ברורה: הקרבה של וינשטיין לראש הממשלה וגם לרעייתו עלתה לא אחת. העיכובים בפרשת "ביביטורס" והחקירה הדלה אותה הגדיר בעבר פרקליט המדינה לשעבר משה לדור "חקירה מעטה מדי ומאוחרת מדי", דרישתו המפתיעה של וינשטיין להתקדם עם חקירתה הנוכחית של אשת ראש הממשלה שרה נתניהו והיחסים הקרובים בין השניים, גרמו לא אחת להרמת גבה במערכת המשפטית והפוליטית.

למרות הטענות על מאבק פושר בשחיתות הציבורית, בסביבתו של היועץ דווקא רואים את הכהונה האחרונה כהצלחה דווקא בהיבט הזה: ההצלחה בתיק ישראל ביתנו הייתה עבורם הצלחה משמעותית לצד החלטה פורצת דרך כהגדרתם בבג"ץ בעניינו של ראש עיריית רמת גן צבי בר, שנשלח בעצמו לעונש מאסר ממושך, שקבע כי על ראש עיר לעזוב את תפקידו אם מוגש נגדו כתב אישום. בנוסף לכך, המאבק נגד הדרת נשים, כולל כתבי אישום שהוגשו בעניין, מסומנת כמאבק אישי של היועץ.

אישיותו של וינשטיין, בן 71 ואב לשלושה, גם היא לא אחת הייתה שנויה במחלוקת. לצד תפיסת תפקידו, רבים מדברים על יהירות ורדיפת כבוד מצדו במהלך הכהונה. במהלך כנס הפרקליטים האחרון שנערך באילת סיפר וינשטיין בשיחה על במת האירוע על ויכוח שהיה לו עם ראש הממשלה - תפקידו של מי יותר חשוב. הדברים אולי נאמרו כהלצה אבל יש מי שרואים בו דוגמה לסגנונו של היועץ המשפטי. לא אחת גרמו אמירותיו לרבים לנוע באי נוחות בכיסאותיהם ממבוכה.

בטקס השנתי של לשכת עורכי הדין שנערך במלון בתל אביב הוא פנה אל שרת המשפטים איילת שקד בלגלוג בתואר "אשת השנה" ולא בשמה, לאחר שדקות קודם לכן קיבלה את התואר מעיתון "גלובס". "הוא תמיד חיפש את גינוני הכבוד", מספר אדם שעבד עמו, שנזכר ברצונו של וינשטיין לשפץ את לשכתו ולרכוש ספה יוקרתית. בין היתר הוא מספר שלפני כשנה וחצי ביקש וינשטיין לשים על רכבו צ'קלקה שכן לדבריו עליו להגיע בזמן לישיבות חשובות. לדבריו, התחושה הייתה שהדבר נועד לשדר לציבור את חשיבות האישיות שנוסעת ברכב.

בשיחה שערך השבוע עם ד"ר מאיה פרומן מהמכון לרפואה משפטית, שהפרקליטות התנגדה למינויה בשל חוות דעת שהגישה בפרשת רומן זדורוב, צוטט וינשטיין ברשת ב' כמי שאמר לה בפגישה: "אני יכול להחליט לכל עובד מדינה מה הוא יגיד, גם לראש הממשלה". הרצון של וינשטיין להגיע בזמן לישיבות מתנגשת עם תכונה אחרת עליה מספרים משפטנים שעבדו עמו. "אם רצית להשיג אותו על הבוקר - פשוט לא יכולת. עד עשר בבוקר אין עם מי לדבר כי הוא לא היה מגיע למשרד, וזה במקרה הטוב", מספר גורם משפטי שעבד עם וינשטיין.

גורם אחר מספר על כך שנהג לעזוב מוקדם את משרדו במשרד המשפטים שברחוב סאלח א-דין בירושלים ועל העדפה לעבוד בלשכה בתל אביב, בקרבה לביתו. אנשים שעבדו עמו נזכרים לא אחת שהיה מגיע למשרד ומספר על קרב אגרוף שבו צפה בלילה, תחביב וענף הספורט האהוב עליו, לצד אהבתו הבלתי מתפשרת לכלבים.

אולם כיועץ משפטי לממשלה התעסק וינשטיין לא רק במשפט הפלילי, אלא גם במשפט המנהלי ובייעוץ המשפטי - שני צדדים שהיו חלשים יותר, דבר שגרם להסתמכות על ששת המשנים שלו, שלטענת רבים הגדיל את כוחם. "היה חסר מבוגר אחראי", אומר ד"ר אביעד בקשי, מנהל המחלקה המשפטית בפורום קהלת ומרצה למשפט חוקתי. "בתקופתו כל משנה ניהל סדר יום עצמאי כאשר יכולת השליטה של וינשטיין הייתה חלשה וכתוצאה מזה ראינו אקטיביזם מוגזם".

"בפועל", הוא מוסיף, "בכל הקשור לתחום של חקיקה וייעוץ, המשנים של היועץ הפכו לשחקן וטו שבלעדיהם לא ניתן לקדם חוקים: החמרת הענישה על מיידי אבנים, חוק המסתננים. בסוף עומדים המשנים של וינשטיין ומטילים וטו".

לדברי גורם משפטי אחר, "וינשטיין היה חלש מאוד מול המשנים שלו, שתמיד נתנו את המילה האחרונה". עיקר האש מכוונת כלפי המשנה לענייני ייעוץ, עו"ד דינה זילבר, שעמדה בלב פרשות שונות, כדוגמת עמידתה נגד מתכונתה הנוכחי של החטיבה להתיישבות, הנחשבת למקור תקציבי להתנחלויות. זילבר סומנה על ידי פוליטיקאים מהימין כבעיה המרכזית וכבעלת בריתו של וינשטיין. על פי הערכות שונות, היא לא תמשיך בתפקידה לצדו של היועץ החדש מנדלבליט.

משפטן בכיר אחר דווקא דוחה את הביקורת. "זו מן אשליה אופטית כאילו וינשטיין חותם על כל עמדה של המשנים", הוא אומר. "בדברים העקרוניים הוא היה מעורב מאוד והכול עבר דרכו. אני יודע שלפעמים יש דימוי של אנשים עם המון עוצמה, נו אז חושבים ככה. זה יותר מיתוס".

הדבר שכנראה ייזכר יותר מכל בתקופתו של וינשטיין הוא הסחבת המשפטית והזמן הרב שעובר עד שקיבל החלטה בתיקים גדולים. תיק ליברמן הוא דוגמה בולטת לכך. אמנם התיק נמשך בעיקר בתקופת קודמו, מני מזוז, אבל עד לקבלת ההחלטה הסופית חלף זמן רב. כך גם בתיקים אחרים: תיק הרפז שנמשך יותר מחמש שנים, שבסופן יוגש כתב אישום בודד נגד מזייף המסמך בלבד; התמשכות ההליכים בתיק ישראל ביתנו; פרשת נמל אשדוד; ותיק הרב יונה מצגר, שעד כה לא נוהל ולו דיון אחד.

"זה ישיבות על גבי ישיבות שבסופן הוא לא מקבל החלטה", אומר גורם שעבד עם וינשטיין. "לצערי התקוות שתלו בווינשטיין לא התממשו. אחת הסיבות היא חוסר היכולת להחליט", אומר פרופ' אביעד הכהן, דיקן המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט. "כיועץ אתה חייב להחליט לפעמים מעכשיו לעכשיו, אבל בשונה מיועצים אחרים הוא היה מאוד הססן. אמנם מתינות ושיקול דעת זה דבר חשוב, אבל מתישהו צריך להחליט.

"ליברמן זו דוגמה מובהקת כמובן אבל הבעיה המרכזית היא שבכל דבר עושים ישיבות עם 30-20 אנשים שמטבע הדברים לא מגיעים למסקנה אחת ובמקום לפשט את הדברים, הדברים לוקחים לעיתים חודשים ארוכים", הוסיף. גורם אחר מספר שההסננות של וינשטיין בקבלת החלטות נמשכה גם לאחר שכבר הכריע בסוגיה. "הייתה תחושה תמיד שאם תשב איתו לעוד ישיבה – הוא יהפוך את ההחלטה שקיבל רק יום קודם לכן".

לצד הדברים, נזכר הכהן בהתערבותו של וינשטיין בבחירת הרב הראשי, שם ניסה למנוע את מועמדותו של הרב שמואל אליהו מצפת, שאסר על השכרת דירות לערבים, לתפקיד. "מצד אחד אתה רואה הססנות בהחלטות, אבל מצד שני התערבות בדברים שאינם בסמכותו. כך למשל בסיפור של הרב אליהו, הוא החליט שלא להעמידו לדין אבל פנה במכתב לכל אחד מחברי הוועדה הבוחרת כדי שלא יצביעו עבורו. היועץ המשפטי לא אמור להיות שומר המוסר של המדינה", הוא אומר.

"מעבר לכך, כל עיכוב בתיק זה עינוי דין לחשוד. תיק מצגר למשל, עד היום מי שהיה רב ראשי מסתובב בכל מיני קהילות ונותן הרצאות. איפה היועץ שיאיץ את הדברים? בין מתינות לבין למרוח דבר במשך שנים יש פער. הוא כמובן לא בעד שחיתות אבל קולו לא נשמע בכלל. שלא יהיה לך ספק, הוא אדם מאוד נחמד והגון שעבד ללא לאות, אבל לצערי הוא לא התאים לתפקיד".

כיצד לדעתך הוא ייזכר?
"אני חושב שהוא ייזכר כיועץ נחמד שעשה את תפקידו ולא מעבר לזה. הוא לא בין היועצים ששמם ייזכר לעד בתולדות היועצים המשפטיים. אני גם לא חושב שנכון יהיה להגדיר אותו כמו שעושים כ'יועץ המשפחתי לממשלה' (רמז על קרבתו למשפחת נתניהו, י"ב). פשוט באופן כללי הוא לא היה אקטיבי היכן שהיה אמור להיות, הוא לא היה נחרץ במידה שווה לכולם. במה הטביע את חותמו? אי אפשר לשים את האצבע. הוא שימר את הגחלת אבל לא קידם את המערכת".

מי שמגבה את וינשטיין הוא שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, שחושב שווינשטיין דווקא הרגיע את המערכת לאחר תקופת מזוז, שנחשבה לסוערת במיוחד. "באופן כללי תקופת הכהונה של היועץ הייתה בהחלט חיובית", הוא אומר, "בוודאי טובה ורגועה יותר מהקודמת. וינשטיין הבין שתפקידו אינו להיאבק בממשל ולא לערער אותו. לא היו אצלו תביעות בלתי סבירות לחלוטין כדוגמת כתב האישום שהוגש בזמנו נגד חיים רמון. הוא נהג נכון בדרך כלל כשהגן על הממשלה, גם כשלא התלהב מפעולותיה. כך למשל כעת, בהגנה על מינוי הבחירה במנדלבליט כמחליפו. וינשטיין הסתייג מהבחירה, הסתייגות שאינה מוצדקת בעיניי, אבל כשהשאלה עלתה לבג"ץ הוא החליט להגן עליה. הוא גם סגר בצדק את תיקי החקירה נגד גבי אשכנזי ואבי בניהו אבל לא הייתה הצדקה שהחקירה תימשך שנים".

כיצד אתה מסביר את הסחבת בקבלת החלטות בתיקים גדולים?
"תיק ליברמן היה פתוח במשך כל התקופה הקודמת כך שהוא לא המציא את הסחבת. זה לא להצדקתו אבל הסחבת עצמה כמובן לא רצויה. הוא עשה צעד חיובי בכך שקבע סד זמנים לחקירות אבל הצד הפחות חיובי הוא משך הזמן עד שהתקבלו החלטות. כשמסתכלים על הסך הכול, התקופה שלו הייתה רגועה ללא מאבק נגד הממשלה והוא איפשר לממשלה לעבוד".

ביקורת משמעותית נוספת על התנהלותו של וינשטיין נגעה להתערבותו בסוגיית מינויי בכירים בשירות המדינה. ההתערבות המשמעותית הייתה בפרשת מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל ב-2011. וינשטיין הודיע לראש הממשלה כי יהיה קושי משפטי משמעותי להגן על המינוי בבג"ץ, זאת לאור התנהלותו של גלנט בפרשת הקרקעות במושב עמיקם, והביע ספקות על ערכיות המינוי. בעקבות כך החליטו נתניהו וברק לסגת מהמינוי.

התערבות אחרת הייתה בהחלטה של השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, למנות את תת אלוף (במיל') גל הירש למפכ"ל. וינשטיין הקים צוות מיוחד שבדק את התנהלות החברות בבעלות הירש שפעלו בגרוזיה ובקזחסטן בחשד לביצוע עבירות פליליות. בעקבות הימשכות ההליך, נאלץ ארדן למשוך את מועדותו של הירש לתפקיד.

"זהו אקטיביזם יתר בזמן שהיועץ אמור להגן על החלטות הממשלה ולא למנוע אותן", קובע ד"ר בקשי. פרופ' פרידמן מטיל את האשם דווקא על בג"ץ. "שורש הבעיה היא התערבות בג"ץ במינויים מטעמי בהירות וזה דבר שגרם לשיבוש מערכות".

משפטן בכיר שהיה מעורב במינויי בכירים דוחה את הביקורת. "לא מדובר במשהו יזום אלא בצורך שכן ברור שהמינויים יגיעו לבג"ץ", הוא אומר, "אתה אמור לתת לאותו אדם, רמטכ"ל או נגיד בנק ישראל, הרבה סמכויות ואתה רוצה להבטיח שאתה נותן אותם לאדם ישר. בארצות הברית אותם מינויים עוברים שימוע פומבי שטוחן ומשפיל אותם. למרות הבעייתיות, ההתערבות המשפטית היא מוגבלת. מה האלטרנטיבה, להתעלם מתלונות ומידע פלילי שמגיע?".

למרות הביקורת הנוקבת הנמתחת על וינשטיין, כמעט על המשפטנים מגבים אותו על הקמת נציבות הביקורת על הפרקליטות. הקמת הגוף שמעורר תרעומת קשה בקרב הפרקליטים בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל נתפס בעיניי רבים כצורך ממשי לאור טענות על כוח בלתי מרוסן הקיים בפרקליטות המדינה. על אף שהביקורת עצמה לא חלה על וינשטיין עצמו, עצם הקמת הגוף מקנה לווינשטיין נקודות זכות רבות בעולם המשפט.

מעבר להקמת גוף הביקורת, לכהונתו של וינשטיין היו צדדים חיוביים נוספים: קידום סוגיית זכויות בעלי החיים, נושא הקרוב מאוד אל לבו של היועץ, לצד עמידתו האיתנה מול הפוליטיקאים בסוגיית חוק המסתננים. בעוד שחברי הכנסת דרשו תקופות שהייה ממושכות במתקן חולות, וינשטיין עמד על רגליו האחוריות.

מעבר לכך, בניגוד למשטרה שמיהרה לא אחת למנוע הפגנות מעוררות מחלוקת ואף לעתים להגיש כתבי אישום בעניין, הרי שרוח חופש הביטוי שנשבה מכיוונו של היועץ תמכה לא אחת בהפגנות. כך למשל במהלך "צוק איתן". בין היתר, היה זה וינשטיין בעצמו שהורה להפסיק את ההליכים המשפטיים נגד אחת ממובילות המחאה החברתית, דפני ליף, זאת לאחר שהמשטרה הגישה נגדה כתב אישום בעקבות הפגנה ברחוב רוטשילד בתל אביב ב-2012.

"הוא ממש עמד בפתח ומנע מהפוליטיקאים לעשות במסתננים כרצונם", נזכר משפטן בכיר. "האריתראים והסודנים הם החוליה הכי חלשה בחברה ווינשטיין דאג לשמור גם על הזכויות שלהם. זו מלחמה לא פשוטה לנהל באווירה הציבורית הקיימת".

"הם בני אדם כמונו, אני רק מזכיר לכם", עקץ וינשטיין באחת מישיבות בהשתתפות שרים בכירים באחד מגלגוליו של חוק המסתננים. מאבק חשוב עוד יותר שניהל וינשטיין היה על חופש הביטוי. הוא פעל למנוע את סגירת ערוץ 10, נמנע מלהעמיד לדין על עבירות הסתה ומתח את גבולות חופש הביטוי עד לקצה. בהחלטותיו האחרונות בעניין הדלפות מסמכים ושיחות עם עיתונאים שגלשו לדברים סודיים נגע בחשיבות חופש העיתונות ועמד על חשיבות חופש הביטוי בחברה הישראלית. כך גם בפרשת האסיר איקס בן זיגייר, שבו בין היתר הודיע למרות הפרות צנזורה שונות, אין בכוונתו להעמיד לדין עיתונאים. "הלב שלו נמצא במקום הנכון גם אם קולו לא נשמע", אומר המשפטן.