סכסוך שכנים - מחלוקת בין תושבי שכונת ההרחבה ותושבי קיבוץ כרמיה

המקום שאולי הכי ידוע בזכות תחושת הקהילתיות שבו, הוא הקיבוץ. עם השנים, עולה גילם הממוצע של התושבים, וצעירים רבים 'נקראים לדגל', לבוא ולהתיישב בשכונות ההרחבה ברחבי הארץ. גם לקיבוץ כרמיה שבעוטף עזה הגיעו משפחות צעירות לפני יותר מעשור, אך חלום חיי הקהילה המחבקים ותשתיות מחייה איכותיות התנפץ מול עיניהם.

שכונת ההרחבה נבנתה תוך 3 חודשים בלבד, זאת כדי לתת מענה יעיל ומהיר למפוני גוש קטיף. כשעזבו המפונים, הוקמה אגודה שיתופית שמטרתה לאחד את חברי הקיבוץ והמשתכנים החדשים ותפקידה - להפעיל את השירותים הקהילתיים הנדרשים. עם השנים, התגלו פעם אחר פעם שורת מחדלי תשתית חמורים בשטח השכונה. מיסי הקהילה שנגבו הוכפלו, נוצר מחסור במבני ציבור, גני שעשועים שאליהם הוצמדו ארונות חשמל נהפכו מסוכנים לשהייה. כמות המיגוניות שנפרשה בשטח, כאמצעי הגנה מרכזי מפני מתקפות הטילים מעזה אינה עונה על גודל האוכלוסייה ואינה נגישה מבחינת מרחק.

כאב ליבם של התושבים החדשים, ניכר בכל משפט מעיד – על חלום הקיבוץ שהתנפץ. רובם החליטו לפרוש מהאגודה הקהילתית. הן קיוו ליהנות ממגורים באווירה כפרית ורגועה בקיבוץ ובמקום זאת , מוצאים עצמם מוסרים דיווחים אינספור על המחדלים בפני וועדה מיוחדת שהקדים משרד הפנים לצורך טיפול בבעיות. תרצה טייב, תושבת ההרחבה, טוענת כי הדיירים החדשים-ישנים דווקא ניסו בכל כוחם להשתלב בחיי הקהילה. "כשאנחנו הגענו לפה אנחנו באנו במטרה לחיות חיי קהילה מלאים רצינו להשתלב בכל מה שאפשר להשתלב . אפילו הצענו את עצמנו לתורנות ערב בימי שישי כשיש ארוחה נחמדה בחדר אוכל", היא מספרת.

"עם הזמן ראינו שיש דברים שמאפשרים לנו להצטרך אליהם כמו ועדת תרבות, נחמד וקליל .. וועדות אחרות רציניות - אנחנו לא כל כך יכולים להיות חלק בהן... הדברים החמירו עד כדי כך ש75 אחוז מהתושבים בהרחבה פרשו מהאגודה הקהילתית מתוך תחושה שהאגודה היא סוג של בלוף", מספרת תרצה. אפי אילוז, שכנה של תרצה, טוען כי מקור הבעיות הוא בהנהלת הקיבוץ ולא בתושבים. "אני יכול להגיד ש80% מהחברי קיבוץ מאוד מעוניינים בנו, אבל ההנהלה שלהם לא. הכול פה מסתכם כאן בחור של הגרוש. אין בעיה, אנחנו מוכנים לשלם ושילמנו השנה. רצינו לדעת על מה שילמנו ?ביקשנו מההנהלה פירוט ולא קיבלנו", כך לדבריו.

מעוזיה סגל, מנהל אגף השירותים החברתיים במ.א חוף אשקלון, מנסה להירתם לעזרת המתלוננים ולגשר בין הניצים. עד כה, ללא הצלחה. "אותם מתלוננים באו מתוך רצון אמתי להשתלב בחיי הקיבוץ", הוא מספר. " ניסינו לערוך ישיבות גישור ובסופו של דבר, אחרי אסיפת קיבוץ, הנהלת הקיבוץ החליטה בניגוד להסכם הגישור ואז הכול התפוצץ. יש פה מאבק מאוד גדול של שני צדדים שעל פי הבנתי אם הם היו קצת מתגמשים פה ושם היו פותרים.. נוצר פה מצב מאוד עצוב שיש פה קיבוץ והרחבה עם תחושות מאוד קשות מצד ההרחבה כלפי הקיבוץ ולהיפך. הם מרגישים כאילו הקיבוץ הביא אותם לפה כדי להיות איזה גוף שנותן כסף לכל מיני פעילויות שהקיבוץ עושה והם רוצים להיות חלק מהמקום כמו הקיבוץ לא להיות אזרח שני", אומר סגל.

מנציגי האגודה הקהילתית בקיבוץ כרמיה נמסר בתגובה לטענות כי "הבעיות שהוצגו בכתבה כגון מדרכות, מטופלות בימים אלה מתקציב שהוקצה להשבחת תשתיות הקיבוץ בנות החמישים. מבני ציבור לא הוקמו מתוך ראיה כי חברי שכונת ההרחבה יהיו חלק בלתי נפרד מהקהילה וישתתפו בכל הפעילויות במבנים ובתשתיות הקיימות. באשר למיגוניות, מיקום הצבתן נשקל בכובד ראש , וחיי הילדים וההורים חשובים יותר מנוחיות ההמתנה לאוטובוס".
"לגבי עלויות השירותים הקהילתיים הכוללים בריכה, פעילות תרבות, נוי, ספריה ועוד נמסר כי הוסברו לכל תושבי היישוב טרם ההצבעה והתברר כי תושב קיבוץ שילם עבורם 650 שקלים לחודש בעוד תושב ההרחבה שילם מאה שקלים. הוחלט כי המחיר צריך להיות שווה לכל תושבי היישוב על סך 199 שקלים. כל התקציבים מוצגים במסגרת אסיפת המתיישבים וכל אחד יכול להעלות שאלות או הסתייגויות בנושא. במהלך השנתיים האחרונות בוצעו ביקורות של המועצה האזורית ורשם האגודות השיתופיות ובימים אלו מתבצעת בדיקה של משרד הפנים– ובכל אלה לא נמצאו פגמים, ודאי לא מהותיים, בהתנהלות רשויות הנהלת היישוב".

ממשרד הפנים נמסר כי "במסגרת ביקורת שוטפת ברשויות המקומיות, משרד הפנים עורך ביקורת בועד המקומי כרמיה".