בראי ההיסטוריה עצותיו של אחיתופל הגילוני, לאבשלום בן דוד לא היו עצות גרועות (גם אם יש מי שיראו פגם מוסרי בעצה שתכליתה לשלוח את בנו של דוד להתעלס בפומבי עם פלגשיו של אביו), אך בפועל התקבע המושג "עצת אחיתופל", כדרך לבטא עצה גרועה במיוחד. כל ההקדמה הזו מיועדת להסביר שעצותיהם של יועציו של יו"ר האופוזיציה הרצוג, שהציעו לו לעשות פניה חזקה ימינה בהתבטאויותיו, היו "עצות אחיתופל" במובנן השלילי.
מקורן של העצות ברור. הציבור בישראל חש חוסר ביטחון אישי וגם לאומי. אינתיפאדת הסכינים והדריסות, הטפטוף השבועי של קסאמים מהרצועה, כולם יוצרים מציאות של לחץ ופחד תמידיים. צודקים היועצים גם בכך שהם מזהים את חולשתו של נתניהו דווקא בתחום הביטחון. רוב הציבור לא מרוצה מתפקודו של נתניהו בכל הקשור לגל הטרור הבלתי פוסק ורובו לא סומך על נתניהו שידע להתמודד עם הטרור ובעיות הביטחון המתמשכות.
הרצוג הוא לא רבין ואפילו לא ברק
יתרה מכך, בעבר היו אלו מנהיגי מפלגת העבודה שידעו לדבר בשפה ביטחונית - ימנית שנבחרו לראשות הממשלה, גם יצחק רבין וגם אהוד ברק. אז היכן הטעות? הטעות היא שפוליטיקאי לא יכול לעטות על עצמו מדי כמה חודשים דמות שונה. אביגדור ליברמן זוכה היום לאחוזי תמיכה גבוהים כמי ש"יכול לטפל בטרור", בגלל שהוא לא מנסה להשתנות, אלא רק מקצין את עמדותיו מימים ימימה. גם ליברמן עצמו הבין כי הציבור "לא קונה" שינויים דרמטיים בעמדותיהם של פוליטיקאים, ומיהר לנטוש את דמות המתון מדינית אשר ניסה לאמץ לעצמו למספר רגעים לפני שנה וחצי, אז יצא בהצהרות דוגמת "אפשר להגיע להסדר כולל" או "אין מנוס מויתור על רעיון ארץ ישראל השלמה".
היום מנסה הרצוג לעשות את מה שליברמן עשה לפני שנה וחצי, רק ההיפך ומנסה להיכנס לדמות שאיננה מתאימה לו. "הניסיון לחתור למדינה פלסטינית כעת לא יחזיק מים", אמר יו"ר האופוזיציה הרצוג בפגישתו עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד, ובכך המשיך קו ימני שהוא מנסה לאמץ בשבועות האחרונים. לאחר דברי הביקורת עליו של שלי יחימוביץ ענה לה הרצוג במשפט שלא היה מבייש גם את נתניהו: "את חושבת שאם מחר תגידי לפלסטינים 'היי, זאת שלי, בואו נעשה שלום' הם ילחצו את ידך בחום? את לא מאמינה בזה. הכל דיבורים". מה שהרצוג ויועציו לא מבינים הוא שהרצוג הוא לא רבין ואפילו לא ברק. הציבור אמנם לא מרוצה מאופן ההתמודדות של נתניהו עם הבעיות הביטחוניות, אבל חיזוקו של השיח הביטחוני, רק יזיק למעמדו של הרצוג. הפרסונה הציבורית של הרצוג, לא תמשוך אליו את מי שמחפש איש ביטחון נוקשה, תמיד יהיו מועמדים טובים יותר ממנו בשדה הזה ולראיה 5% אחוזי התמיכה שהוא מקבל בממוצע בסקרים בהם מבקשים הנשאלים לציין מי הכי ראוי בעיניהם לטפל בבעיות הביטחון של ישראל.
אם הרצוג רוצה לחזק את מנהיגותו הוא לא צריך להידחק לשדה הימני ביטחוני בו אין לו באמת מקום, אלא לנסות להמציא שדה חדש. שדה של שיח מדיני, של תקווה במקום הפחדה. בשדה הזה, הוא יוכל לשכנע ובסופו של דבר אולי, גם לנצח. נכון, זה קשה. בישראל 2016, השיח הדומיננטי הוא שיח ימני מובהק, שיח של כוח, אבל פוליטיקאי טוב נמדד ביכולתו לבנות סדר יום חדש ולא רק לרכב על שיח קיים, שיח שבמקרה הנוכחי לא יוביל את הרצוג ואת מפלגת העבודה / המחנה הציוני לשום הישג.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.