סבב ההסלמה הנוכחי ביחסי בנט-נתניהו, כמו אלה שקדמו לו, עומד נכון לעכשיו על תיקו רב-שערים. יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט נתן מכה בבטן הרכה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאשר העלה את הטענה שישראל "נגררת ולא יוזמת", והפנה במרומז כלפיו וכלפי יעלון האשמות על "מאובנות מחשבתית" תוך אנלוגיות מעניינות בין חברות "נוקיה" ו"אפל" שלא השאירו הרבה מקום לדמיון לגבי המשל והנמשל. נתניהו ויעלון, מצידם, האשימו את בנט שהוא "טוקבקיסט" ו"ילדותי". אתמול בלילה כבר היה נראה שהסיפור הזה מאחורינו, אבל אז בא פינוי הבית בחברון הבוקר, חידש את העימות והחריף את הטונים פי כמה, כאשר בבית היהודי מאשימים בהודעה רשמית את יעלון כי הוא "פועל בנחישות לזריקת יהודים מבתיהם", מה שנענה על ידי שר הביטחון כי "מדובר בהפקרות".
מבחינת בנט, לא הייתה לו כל כוונה לפתוח חזית השבוע מול נתניהו ויעלון. בתור אחד שנכנס לפוליטיקה בעקבות החוויות הקשות שעברו עליו במלחמת לבנון השנייה, מדובר היה בנאום כללי, רעיוני, שביקש לבחון את הנחות היסוד הביטחוניות של ישראל בשלל תחומים; בין היתר כלפי דוח לוקר, וכן בנוגע לאופן שבו ישראל צריכה להתמודד עם הBDS. כך, למשל, סבור שר החינוך כי ישראל צריכה להשקיע כמיליארד שקלים בשלל פעולות כמו יצירת שותפויות עם מדינות באמריקה הלטינית, בהקמת לובי יהודי מקביל לאיפא"ק באירופה, ובצעדים נוספים שיקלו על ההתמודדות של ישראל עם הקריאה לחרם בזירה הבינלאומית. הוא מתעקש שהביקורת היא עקרונית ולא אישית, וכי לא היה חישוב פוליטי בצידה.
בליכוד לא ממש קונים את ההסברים האלה. במפלגת השלטון יש מי שסבורים כי החלטתו של בנט להתעמת עם נתניהו ויעלון היא החלטה מודעת, שנובעת מחישוב פוליטי קר: כל עוד גל הטרור מתמשך והממשלה לא מצליחה לסיים אותו, בנט צריך להתבדל מנתניהו ויעלון. להיות חלק מהממשלה מחד, אבל להבהיר שהוא לא מרוצה מן ההתנהלות מאידך. למי ששאל את עצמו למה דווקא עכשיו החליט בנט לשאת נאום שכזה, כדאי לשים לב לעיתוי הריבים המשמעותיים האחרונים בין בנט ונתניהו: בזמן מבצע "צוק איתן", בזמן גל פיגועי הדריסה בירושלים לפני שנה, כשאמר "לממשלת בטונדות אין זכות קיום", וגם בתחילת גל הטרור הנוכחי כאשר קרא לנתניהו ויעלון "לתת יותר גיבוי לכוחות בשטח". ישנם בליכוד מי שסבורים שהחוט המקשר בין עיתוי המשברים אינו מקרי, וכי בכל פעם שתהיה חלילה מתיחות ביטחונית, בנט ינסה להציג אלטרנטיבה למדיניות הממשלה ולמצב את עצמו בתור זה שדוחף לפעולה נחושה והחלטית יותר מזו של שר הביטחון וראש הממשלה, כחלק מהמאבק על קולות הימין. כך או אחרת, בהיעדר קואליציה חלופית ובהינתן שהבחירות אינן באופק, נגזר על השניים לנסות ולהסתדר יחד. לשניהם, אין כרגע אופציות טובות יותר.
הדבר היחיד שיכול להשפיע בעת הזו על יציבות הקואליציה הוא הקפאת הבנייה בהתנחלויות. מהבחינה הזו, פינוי המבנים בחברון מהבוקר מביא את היחסים בתוך הקואליציה לנקודת רתיחה, כאשר גם בבית היהודי וגם בליכוד נמצאו לא מעט חברי כנסת שאיימו כי לא יצביעו עם הקואליציה ביום שני הקרוב. כמה מהם, כמו יו"ר סיעת הבית היהודי שולי מועלם רפאלי, ויו"ר ועדת חוקה ניסן סלומינסקי, ציינו כי ההתנהלות הזו, של פינוי ללא הידברות, היא מסוג הדברים שמובילים בסוף לבחירות. מסתמן כי יום שני הקרוב בכנסת יהיה יום מעניין במיוחד, ובו נדע האם המתיחות הנוכחית הגיעה לסיומה, או שמא מתהווה כאן משבר קואליציוני של ממש.
כל הסיבות של אשכנזי לחכות עם ההצטרפות לפוליטיקה
מזנון הח"כים היה מלא מקצה לקצה ביום רביעי בצהריים, כשהתפרסמה ההחלטה על סגירת החקירה נגד הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, וקשה לומר שהיא התקבלה שם בהתרגשות. לא מעט חברי כנסת הרימו לרגע את המכשירים הרוטטים, התבוננו בהודעה על ההחלטה שפותחת פתח לכניסתו של אשכנזי לפוליטיקה, וחזרו לענייניהם מבלי להתעכב על כך.
לפני שנה, טרם הבחירות לכנסת ה-20, היו במפלגת העבודה וב"יש עתיד" מי שפיללו לכניסתו של אשכנזי לפוליטיקה ולהצטרפותו למפלגתם משל היה מדובר לכל הפחות במשיח. אבל כעת, בשתי המפלגות הגיבו באיפוק משולב באדישות להסרת העננה הפלילית מעל הרמטכ"ל לשעבר. הסיבה לכך פשוטה למדי: השנה הקרובה היא לא שנת בחירות, ומבחינת היגיון פוליטי, לאשכנזי אין כל סיבה להצטרף כעת לפוליטיקה. רבים לפניו שעשו את הטעות הזו הפכו ללא רלוונטיים עוד לפני שזכו להתמודד לכנסת, ולא פעם אחת. אשכנזי בוודאי יודע שזה בדיוק מה שקרה לרמטכ"ל אחר לשעבר, דן חלוץ, שהספיק להתפקד למפלגת קדימה ולפרוש ממנה עוד בטרם נערכו בחירות.
ולמרות זאת, יש משהו מסקרן בהצטרפות האפשרית של אשכנזי לפוליטיקה. יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג פועל מזה חודשים ארוכים לדחות ככל הניתן את הבחירות לראשות המפלגה לתאריך בשאיפה לקיים אותן בנובמבר 2017. לאור החלטת היועץ המשפטי לממשלה מהשבוע, יש סיכוי לא מבוטל שהרצוג עוד יתחרט שלא בחר לקיים את הפריימריז במועדם. לפי חוקת המפלגה, הבחירות היו אמורות להיערך במאי השנה, תאריך שהיה משאיר את אשכנזי עם זמן התארגנות אפסי ומבלי שהספיק לפקוד אנשים מטעמו למפלגה. כעת יהיה על הרצוג להחליט האם לעשות פניית פרסה ולשוב לאופציית הפריימריז המהירים שיחסמו את אשכנזי, או להמשיך ולקדם מאחורי הקלעים החלטה על דחייתם, באופן שיאפשר לרמטכ"ל לשעבר לשקול, להרהר ולהיערך.
כך ינסה נתניהו למנוע מבוכה גדולה על ידי מבוכה אחרת
בשבוע שעבר נכתב כאן כי על ראש הממשלה נתניהו להחליט עד ה-1 בפברואר את מי הוא מעוניין למנות לתפקיד שר הכלכלה, אחרת יפקע המינוי הזמני בן 90 הימים בעטיו הוא משמש כיום בתפקיד לאחר התפטרות דרעי ומעברו למשרד הפנים. אחרת, יהיה עליו לקבל את אמון הממשלה והכנסת בשתי הצבעות שונות, ולאחריהן יתמנה באופן קבוע לשר הכלכלה עד שיחליט למי מחברי סיעתו הוא מעוניין למסור את התיק.
השבוע הלכו והתחזקו הסיכויים כי נתניהו, למרות המבוכה הכרוכה בכך והמרמור שהצעד צפוי לעורר בסיעתו, יחליט להתייצב בעוד שבוע בפני הממשלה ולבקש כי תאשר את מינויו לשר הכלכלה דרך קבע. הסיבה הנוכחית בגינה נתניהו לא מעוניין לחלק את אחד מארבעת התיקים שבהם הוא מחזיק היא העתירה נגד מינויו של דרעי לשר פנים שעדיין לא התבררה בבג"ץ. נתניהו חושש כי במקרה שבית המשפט יחליט כי דרעי לא יכול לשמש שר הפנים, יהיה צריך לחלק שוב את כל התיקים מחדש, מה שיעורר עוד מתיחות ועוד מבוכה.
בינתיים, בליכוד מעבירים את הזמן בספקולציות. ההערכה המובילה היא כי נתניהו יחליט לפצל את משרד הכלכלה, לתת לשר הרווחה ויו"ר מרכז הליכוד, חיים כץ, את האחריות על תחום העבודה ומעונות היום, ולהקים בכך מחדש את משרד העבודה והרווחה במתכונת שבה עבד שנים רבות בעבר. בכך, יתפוס נתניהו כמה ציפורים במכה: הוא גם ישפר את יחסיו עם יו"ר מרכז הליכוד, לו הוא זקוק כדי לוודא שהזירה המפלגתית שקטה ולא תוססת, וגם יהפוך את התיק שנותר, משרד הכלכלה החסר והמדולל, לפחות אטרקטיבי בעיני בכירי הליכוד שלוטשים אליו עיניים. אופציה נוספת היא טרייד: נתניהו יציע את משרד הכלכלה, שיהפוך למעשה למשרד התעשייה והמסחר, לשר להגנת הסביבה אבי גבאי, שזוכה להערכה רבה סביב שולחן הממשלה, ובתמורה ימנה נתניהו מישהו משרי הליכוד לתפקידו של גבאי.
ומתי כל זה יקרה? בליכוד כבר הפסיקו להתעצבן על הדחיות החוזרות ונשנות ועברו להתמודד עם זה בהומור: חבר כנסת אחד מהליכוד נשמע השבוע במסדרון מתבדח עם חברו: "מתי הוא יחלק את התיקים? אוטוטו, יש לו רק עוד כמה סידורים פעוטים כמו להשכין שלום בין דרום לצפון קוריאה והוא מיד ניגש לזה".
הכנסת אמנם לא מתפקדת, אבל התעקשה לחגוג
הכנסת חגגה השבוע יום הולדת. לא מעט חברי כנסת יצאו מגדרם כדי להוכיח שהפרלמנט המושמץ הוא מקום שיש להתגאות בו, והעבירו סדנאות חווייתיות של קראטה, ג'ודו, ספינינג ואפילו הכנת ריבות. הכל טוב וראוי, ולמארגנים ולמשתתפים מגיעה הערכה על היוזמה והפעילות שהביאה למשכן אלפי אזרחים, ובכל זאת, קשה היה שלא לחוש שאין הרבה סיבות לחגיגה.
מעמדה של הכנסת בעיני הציבור רחוק מלהשביע רצון, ובצדק. לא מדובר רק בסגנון הדיבור ובתרבות הדיון, אלא בנוכחות העלובה בדיוני המליאה והוועדות - רק 55 חברי כנסת הטריחו עצמם לדיון ה"חגיגי" בהשתתפות הנשיא, ראש הממשלה, יו"ר הכנסת ויו"ר האופוזיציה - זה ממשיך בכך שחברי כנסת מעלים לעצמם את המשכורת ושרים "שומרים" את הנאומים החשובים שלהם לבמות פרטיות כמו מכוני מחקר או שבתות תרבות, וממעטים לנאום בפני הכנסת. כך, למשל, הנאום הפוליטי החשוב של השבוע, זה של נפתלי בנט, נישא במכון למחקרי ביטחון לאומי, והתשובה של שר הביטחון יעלון לאותו הנאום ניתנה מעל אותה במה בדיוק - וכל זה קרה באותו היום שבו הכנסת חגגה יום הולדת.
אבל מעל כל אלה, הכנסת לא מבצעת באופן ענייני וראוי את התפקיד הבסיסי ביותר שלה, חקיקת חוקים, בעיקר בגלל הגוף הדרקוני המתקרא "ועדת שרים לחקיקה", ולמעשה מייתר ומחליף את עבודת הכנסת. מדי יום ראשון מתכנסים שרים מכל מפלגות הקואליציה, דנים בהצעות החוק שיעלו באותו שבוע, ומגבשים לגבי כל הצעה עמדה שמחייבת את כל רכיבי הקואליציה במשמעת סיעתית. מתן חופש הצבעה הוא נדיר ביותר. לפיכך, לחברי הכנסת לא נותר אלא להיכנס למליאה בימים שני ורביעי ולהצביע, כמו בתיאטרון בובות, באופן שמוכתב מראש כאשר לפני כל הצבעה צועקים להם ראשי הסיעות "בעד" או "נגד". לעיתים, וזה קורה לא מעט, חברי כנסת מהקואליציה נאלצים להצביע נגד הצעות שהם עצמם הגישו, כיוון שההצעה לא זכתה לגיבוי רחב מוועדת השרים.
מי שהיטיב לתאר זאת כבר בשנת 1999 הוא מאיר אריאל, שדקלם בהופעתו האחרונה את "קטע על פוליטיקה". "מפלגות מונעות הידברות בין בני אדם. למה על כל אחד מרוח על המצח 'לא תשכנעו אותי'? על כל אחד, יהא מאיזה מפלגה שיהיה, אותו לא תשכנעו. רק קו המפלגה - ותו לא. הידברות אין, ושמתי לב שלחברי כנסת, לפעמים, יש רשות להצביע לפי מצפון. לפעמים. זאת אומרת שברוב הזמן חבר כנסת מצביע בניגוד למצפונו. ואני שואל אם זה הייצוג ההולם אותי. אמא שלי הייתה אומרת לי, 'מאיר, זה לא הולם אותך, אתה איש מצפוני. אתה צריך שמישהו יצביע אך ורק לפי מצפון, לא לשום דבר אחר".
לחברי הכנסת הייתה השבוע הזדמנות לקחת את כל הבעיות האלה שבגינן בית הנבחרים הופך משנה לשנה לפחות רלוונטי בעיני הציבור, ולהעלות אותן לדיון ביום ההולדת של הכנסת. במקום זה, הם בחרו להדגים קראטה או לבנות מגדל מלגו. לא ברור במה זה משפר את תדמית הכנסת, שאם יש דבר אחד שלא חסר בה, זה עוד גימיקים.