וואלה, הבנתי: עד כמה מנהלים דואגים לעצמם כשהחברה קורסת?

אנשים עשירים מאוד שבבעלותם כמה חברות ענק משלמים למנכ"לים משכורות עתק. אחת החברות קורסת, בין היתר בגלל כישלון ניהולי, ואחרי שכמעט כל העולם צופה שזה מה שיקרה - חוץ מהבעלים וההנהלה. אלה המשיכו להשתכר יפה ולקבל הטבות גם כשהעסק נקלע לקשיים. העובדים ה"קטנים", שלא השתכרו הרבה, מיטלטלים חודשים באי ודאות, יוצאים להפגין, לגלות נוכחות בבתי המשפט שעוסקים בהקפאת ההליכים או בפירוק, וחלקם מוצאים עצמם גם מובטלים. גם הספקים של החברה והנושים נפגעים. הבעלים והנהלת החברה, לעומת זאת, ממשיכים די מהר להרפתקה חדשה.

התסריט הזה, שמזכיר במידה מסוימת מה שקרה בשבוע האחרון ברשת מגה, מזכיר גם מה שקרה לפני עשור ברשת סופרים אחרת, קלאבמרקט.

מהם המאפיינים הדומים שמוצאים כשסוקרים את שני המקרים? אילו דוגמאות מפורסמות נוספות יש לחברות שקרסו בעבר? ולמי בדיוק דואגים ראשי הדירקטוריון והמנהלים כשהם מקבלים החלטות: להצלחתה המצרפית, לרווחת העובדים, ולהבראתה כשהיא נכנסת לקשיים - או בעיקר לכיסם?
צפו ותוכלו לומר: וואלה, הבנתי.

לכל פרקי וואלה, הבנתי