מוסדות האיחוד האירופי מסמנים מוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק, ומגנים בנייה יהודית בהתנחלויות, כיוון שלטענתם הם עשויים לפגוע בפתרון שתי המדינות. בד בבד, הם תומכים במיסודה של ההתיישבות הבדואית הצעירה בשטחי E1 והפיכתה ליישובי קבע.
כיצד יכולים מנהיגי הציבור הערבי והאיחוד האירופי להתייחס להתיישבות הבדואית במונחים של "צומוד" (היאחזות בקרקע), "פתח" (שחרור קרקעות אבותינו) ו-"צבר" (סבלנות בדרך למנוחה ולנחלה), בזמן שהם מגנים התנחלות יהודית? הקיים הבדל בין האוכלוסייה הבדואית שהיגרה בעשורים האחרונים מירדן לבקעה ולשטחי E1 לבין המתנחלים? מדוע היישובים "עומר" ו"להבים" בתוככי הקו הירוק לגיטימיים פחות מאשר יישובי הפזורה הבדואית שהוקמו על ידי שבטים נודדים זה לא מכבר?
איזה קשר "לאומי" יש בין בדואי לאדמה עליה השתלט?
מאז ומעולם בז הבדואי בן המדבר להתיישבות קבע. אך בעשרות השנים האחרונות, אימצו לעצמם יושבי ההתנחלויות הבדואיות זהות שתקבע אותם לאדמה. הם כבר לא שומעים את הקול הקורא "לנדוד לנדוד", אלא מבקשים את המנוחה והנחלה. מי שרוצה עדות לכך, יכול לראות את הבנייה הבלתי חוקית של הווילות.
כשהבנייה בלתי חוקית אם זה כיוון שהנגב הפך לשטח הפקר שהמדינה הזניחה, ואם מכיוון שהחברה הישראלית לא הטמיעה אותו בקרבה, או לחילופין, חוסר רצונם של הבדואים להיטמע בקרבה, אזי ההשתלטות על אדמות וההיצמדות לקרקע, נעשים תוך חיזוק הזהות האלטרנטיבית: פלסטינית-אסלאמיסטית.
החיבור "בדואי פלסטיני-אסלאמיסטי", הפך אותם לחלוצים השומרים על אדמת המולדת מציפורני ההתנחלות הישראלית. לא לחינם, נשמעים ביטויים כגון "צבר" ו- "צומוד" בכל ניסיון פינוי או הריסה של בתים, חרף העובדה שהבדואים הינם "חדשים זה מקרוב באו".
תמיכת האיחוד בהתיישבות הבדואית החדשה בסוסיא בו בזמן שהיא מגנה התיישבות יהודים היא גזענית, שעיקריה: לערבים יש זכות ילידית בשעה שהיהודים זרים. הרי המתנחלים והבדואים כאחד, אינם בני המקום, אזי מדוע לערבי מותר וליהודי אסור? איזה קשר "לאומי" יש בין בדואי לאדמה עליה השתלט בהדרגה - הקים אוהל, שהפך לפחון, שהוסב לווילה מפוארת?!
הזיקה היהודית לסוסיא משתקפת בשרידי בית כנסת קדום שבתוכו מנורת שבעת קנים. יישוב ששרד עד שהוכרע בידי הפולש הערבי-מוסלמי שהכביד עולו על נוצרים ויהודים עד שאלה בחרו להגר ממקומם או להתאסלם.
בדומה לכך, גם כיום, המתיישבים היהודים מוקעים כזרים, בשעה שהמתיישבים הבדואים הצעירים נתפשים בעיני האיחוד, כילידים הזכאים לסיוע. האיחוד בפעולותיו מקבע את ההתיישבות הבדואית בשטחי C המפרידים בין שטחי A בגדה, במטרה ליצור רצף טריטוריאלי יישובי אשר יחבר בין המובלעות הפלסטיניות.
עדיין לא מאוחר לפתור את שני הנושאים הללו: האחד, על המדינה להקים יישובים בדואים מבוססי תשתית כלכלית וחברתית בנגב ורק היא זו שצריכה להחליט היכן ימוקמו היישובים שיקבצו את תושבי הפזורה, ולמרות שרבים מהם הינם בנים לאימהות מעזה ומחברון, על המדינה לגבות את חובת הנאמנות מתושביה ולפתח בקרבם את הזהות הישראלית.
והמבחן השני, הוא העמידה מול ניסיונות האיחוד לשנות את הסטטוס בשטחי C. על ישראל להבהיר כי היא הריבון הבלעדי בשטחים אלה, ולתמוך בהתיישבות הבדואית במקומות שרק היא תבחר. אין ולא יהיה הקשר לאומי-פלסטיני להתיישבות זו, ולכן אל לה להתבסס בשטחים שנועדו להשיג אחיזה בנקודות אסטרטגיות שבין שטחי A או B לשטחי C. שהרי מדובר על התיישבות חדשה בת פחות מעשרות שנים, וכשם שההתיישבות היהודית בשטחים אינה לגיטימית בעיני האיחוד, מדוע שההתיישבות הבדואית תהיה שונה?
אולי כי הסיבה היחידה היא לאומית/גזענית.
טוב עשה המינהל האזרחי שהרס אתמול שישה מבנים שכאלה באזור יריחו, בכך ישראל הבהירה לאיחוד, פה אנחנו הריבון.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.