"אם אחזור יגמרו עליי": הוועדה החשאית שמצילה את חיי הסייענים

הם משתפים פעולה עם ישראל, מוכרים קרקעות ליהודים, וכשהם חשים שחייהם בסכנה הם פונים לעזרה. מי יקבל מקלט, ומי יישלח אל הלא נודע? רק בודדים זוכים להגנה. הצצה ל"וועדת המאוימים" - גוף חשאי במערכת הביטחון שפלסטינים מתחננים לחסדיו. "השלב הבא זה רק החבל במרכז שכם"

צילום: רוני כנפו עריכה: ניר חן

כדי לקיים את הריאיון עמו, מתרחק דאוד מהפועלים שלידו. "תאמין לי אח שלי, זרקו אותי כמו כלב", הוא אומר בייאוש. אחרי שבמשך שנים ארוכות הופעל על ידי רכז השב"כ "אורן" באיזור שכם, ישב בכלא בשל שיתוף פעולה עם ישראל ואף נורה על ידי פלסטינים, דחתה ועדה מיוחדת של מערכת הביטחון את בקשתו להכיר בו כסייען של ישראל. בשבוע שעבר הגיש עתירה לבג"ץ, ניסיון אחרון לפני שיישלח לשטחים, אולי אל מותו. "באינתיפאדה הראשונה הייתי מסייע לצה"ל ולשב"כ באיתור מבנים לצורך מוצבים", הוא משחזר, "הייתי נותן מידע על מי שיש לו נשק, מי שיכול לעשות בעיות, אפילו הבאתי מידע על מי שיצא לבצע פיגוע במרכז הארץ". בשנות ה-90 ישב לדבריו בכלא הפלסטיני על שיתוף פעולה עם ישראל וב-2003 נורה בביתו על ידי אלמונים, לטענתו על רקע העובדה שהיה משת"פ. מאז הוא בישראל, שמסרבת להכיר בו.

"אמרו לי 'לא מכירים אותך'", אומר דאוד, "אני נתתי להם את כל החיים שלי ובסוף זרקו אותי, לא אכפת להם ממני. כל מה שנשאר לי זה אולי בית המשפט העליון. אם יחזירו אותי לכפר, גומרים עליי על המקום. כבר הייתי בכלא, ירו בי. השלב הבא זה רק החבל במרכז שכם".

בעוד פחות מחודש, אמור ג'אמל (שם בדוי), פלסטיני בשנותה -40 לחייו, לשוב לשטחי הרשות הפלסטינית. לג'מאל, שהיה כלוא במשך שנתיים בגין מכירת קרקעות ליהודים באיזור ההתנחלות עתניאל והצליח להימלט ב-2012 לישראל, אין ספק: ברגע שישוב לאיזור חברון, חייו בסכנה. למרות זאת, בישראל לא הכירו בו כמאוים. "ועדת המאוימים" של מערכת הביטחון, מי שאמורה להיות מפלטו האחרון מפני סכנת מוות, דחתה את בקשתו וקבעה כי "אין אינדיקציה עדכנית למאוימות".

לפני שבועיים גם בג"ץ דחה את בקשתו וקבע כי לא יתערב בממצאי מערכת הביטחון. "החוק הפלסטיני קובע עונש מוות למי שמוכר קרקעות לגורמים זרים, כשהכוונה היא ליהודים", אומר עורך דינו רונן כהן, "נכון שהעונש הזה לא ממומש אבל בהחלט צפוי לו מאסר ארוך, וכמובן - עינויים".

מהי בעצם ועדת האיומים? למה היא פועלת במחשכים? למה אחוזים בודדים מתוך הפונים אכן מקבלים? וואלה! NEWS עם הצצה לוועדה החשאית במערכת הביטחון, שהפלסטינים מתחננים לחסדיה.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

על-ידי WE SURE חברה לביטוח
לכתבה המלאה
"החוק הפלסטיני קובע עונש מוות למי שמוכר קרקעות לגורמים זרים, כשהכוונה היא ליהודים". אנשי חמאס מוציאים להורג פלסטינים בעזה (צילום: רויטרס)
בשנת 2015 דנה הועדה בעניינם של 222 טוענים למאוימות. 213 מהבקשות סורבו. המשמעות ברורה: רק 3% מהפונים מוכרים כמאוימים

ועדת המאוימים, או בשמה הרשמי יותר "הועדה לבחינת הטענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל", הוקמה ב-99' בעקבות הנחית היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין על הצורך בטיפול בפלסטינים תושבי רצועת עזה או הגדה המערבית שסייעו לכוחות הביטחון הישראליים או אפילו נחשדו בכך - וחייהם נתונים בסכנה של ממש. סמכות הוועדה מצומצמת מאוד: הענקת 'עזרה ראשונה' למי שמתדפק על מחסומיה ומבקש שהמדינה לה סייע תעזור לו בהצלת חייו. בפועל, מרבית הבקשות מוגשות לאחר שהפלסטיני הצליח להגיע לישראל, שם הוא מגיש בקשה ישירה. בסופו של דבר, הוועדה יכולה להעניק היתרי שהייה זמניים בלבד, בני מספר שבועות עד מספר חודשים ולא יותר מכך.

בתום התקופה, מקיימת הוועדה בקרה על מי שמבקש הנפקה מחודשת ובוחנת את המידע המעודכן והאם עדיין קיים איום על חייהם. כמה באמת זוכים להיות מוכרים כמאוימים על ידי הוועדה? אחוזים בודדים. מנתוני מתאם פעולות הממשלה בשטחים עולה כי בשנת 2014 הוגשו לועדה 139 בקשות של 'טוענים למאוימות מתוכן סורבו 136 ורק שלושה נושאים כיום היתר שהייה בישראל בתוקף. בשנת 2015 דנה הועדה בעניינם של 222 טוענים למאוימות. 213 מהבקשות סורבו. המשמעות ברורה: רק 3% מהפונים מוכרים כמאוימים.

החלום הרטוב של כל סייען הוא כניסה ל'מנהלת הביטחונית לשיקום' של מערכת הביטחון: מערכת מסודרת תחת השב"כ, הדואגת כלכלית לחייו ולמשפחתו של הסייען, כולל סיוע בדיור, מציאת עבודה וסיוע נוסף. הקריטריונים חכניסה למנהלת חסויים, כך שבפועל רק סיוע ממשי ולאורך שנים לטובת גוף ביטחוני מוכר המפעיל את הפלסטיני באופן רשמי יזכה להיכנס למנהלת. פלסטינים שהופעלו במשך שנים על ידי רכז שב"כ מוכר שדאג לכל צרכיהם. היתר, פונים לוועדת המאוימים.

לעתים דחיית בקשה מצד הוועדה מסתיימת במוות. "הוא היה פלסטיני בן 35 שגר בשכם וכמה פעמים שיתף פעולה עם משטרת ישראל", מספר עורך דין מיכאל טפלו שטיפל במקרה, "ב-2012 הצליח לברוח מישראל אבל הועדה קבעה שאין אינדיקציה למאוימות, לא נשקפת סכנה לחייו ושמתן היתר שהייה בישראל עלול לסכן את שלום הציבור. הוא חזר לשכם. אחרי חודשיים האיש חוסל. באופן רשמי הרשות הפלסטינית לא הייתה מעורבת אבל רעולי פנים ביצעו את זה. אלמונים. אתה צריך להבין: הוועדה הזו עושה עבודת קודש. היא בעלת סמכות להציל חיים של אנשים, חד משמעית. הבעיה היא שהלחץ על המערכת הוא כה חזק שזה גורם להם לפספס אנשים וכשהם טועים – זה עולה בדמים".

החלום הרטוב של כל סייען הוא כניסה ל'מנהלת הביטחונית לשיקום' של מערכת הביטחון. פועלים פלסטיניים (צילום: רויטרס)
ההשב"כ מזרים מידע ממקורותיהם לגבי הפלסטיני בו דנים, המשטרה מעבירה את עברו הפלילי ובוחנת את מסוכנותו והמשפטנים מגבשים עמדה באשר להשלכות המשפטיות הבינלאומיות

עד שהועדה מתכנסת, עומדות בפני הפלסטיני החושש לחייו אפשרות אחרת: כל ראש מנהלת תיאום וקישור באזורו יכול להחליט האם הפלסטיני שהגיע לשעריו אכן מאוים, זאת בכפוף להמלצה של 'קצין מאוימים' המצוי בכל יחידה. בפועל, טוענים גורמים שמסיעים לסייענים פלסטיניים, קציני האיומים הם עלה תאנה. "חריג שמישהו באמת מגיע למת"ק ומבקש עזרה וגם נותנים לו אותה", אומר עו"ד כהן, "המקסימום שקצין האיומים עושה הוא להתקשר לרכז השב"כ באזור ולשאול אותו על הבן אדם שבדרך כלל יגיד לו שאין מקום לתת לו היתר".

נהלי עבודת הוועדה נחשפו בשנה שעברה בעקבות פניה של עמותת 'גישה' למתאם פעולות הממשלה בשטחים. "ועדת המאוימים" מתכנסת אחת לחודש בבסיס הקריה בתל אביב. מי שעומד בראשה של קצין האג"ם של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, כיום אל"ם שרון ביטון, לצד נציגים של שירות הביטחון הכללי, המשטרה, שב"ס (אם מדובר באסיר) היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות הצבאית. הוועדה מקבלת חומרים חסויים מכלל הגורמים ובוחנת עד כמה האיום כלפי הפלסטיני ממשי: רכזי השב"כ מזרימים מידיעים ממקורותיהם השונים, משטרת ישראל מעבירה את עברו הפלילי לצד המודיעין הקיים וכן בוחנת את המסוכנות הקיימת לאזרחי ישראל אם אותו פלסטיני הינו בעל רקע פלילי ואנשי המשפט מגבשים את עמדתם באשר להשלכות המשפטיות הבינלאומיות של החזרת הפלסטיני לאיזורו. מהם הקריטריונים המדויקים של סכנה לחייו של הפלסטיני הטוען למאוימות? אלה נותרו עדיין חסויים.

הוועדה מתכנסת אחת לחודש בבסיס הקריה שבתל אביב (צילום: דרור עינב)
הוועדה החליטה שבקשה על רקע נטייה מינית לא תזכה להגנה מישראל. הסיבה: "אין ברשות הפלסטינית רדיפה שיטתית על בסיס נטייה מינית"

גם הפונים לוועדה מגוונים: לעיתים מדובר בפלסטיני שמתחנן על חייו ביחידת התיאום והקישור בבית אל או בשכם, לעיתים מדובר בפלסטיני העומד בפני שחרור מהכלא הישראלי וחושש כי אם ישוב לשטחי הרשות הפלסטינית חייו בסכנה, לעיתים מדובר בפניה אישית כדוגמת חשש לפגיעה על רקע הומוסקסואלי. הכול מגיע לפתחה של הוועדה החשאית. הנימוקים מדוע לא מאושרות חלק גדול מהבקשות - חסויים. "יש לגלות רגישות מקצועית ואישית לנוכח הטיפול במאויימים ולהימנע מנקיטת צעדים אשר תוביל לפגיעה במאוימים", קובע הנוהל שהונפק בפברואר 2015. הסיבה ברורה: כל גילוי על מקום הימצאו של הפלסטיני עלול להוביל לפגיעה בו.

גם הליך קבלת האישור איננו מידי: רק לאחר בחינה מעמיקה של החומר בעניינו, קבלת חוות דעת של כללי גורמי הביטחון והמשפט ולאחר חתימה על תצהיר, יקבל המאוים אשרת שהייה זמנית בלבד. לעיתים עד שפלסטיני שנמלט זוכה להתייחסות הוועדה, הדבר לוקח כחצי שנה. "היתר השהייה מותנה בהתחייבותי להימנע מליטול חלק בכל פעילות אשר תפגע בביטחון מדינת ישראל או בשלום הציבור כמו גם התחייבותי להימנע מליטול חלק בכל פעילות פלילית", חותם המאוים. לא במקרה הבדיקה מדוקדקת: מדי שנה נרשמים כמה עשרות מקרים שבהם אנשים מתחזים למאוימים כדי לקבל אשרת כניסה לישראל. היתר הכניסה יכול להיות מנוצל למטרות טרור ועל כן במערכת הביטחון נזהרים מאוד במתן האישורים.

בעיה אחרת בעבודת הוועדה היא הביקורת השיפוטית עליה. האפשרות היחידה לערער על החלטותיה היא רק על ידי פנייה ישירה לבג"ץ. בפועל, בדומה למרבית המקרים בהם ישנה עתירה נגד מערכת הביטחון, השופטים נוטים באופן מובהק לקבל את עמדת צה"ל והשב"כ והעתירות נדחות ברובן המכריע.

בשנת 2014, בעקבות עתירה של הומו פלסטיני שטען למאוימות, כונסה ועדה מיוחדת בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר הראל לוקר כדי לנסות לגבש פרמטרים בענייני מאוימות שלא על רקע ביטחוני. בוועדה ישבו נציגי כלל המערכת הביטחונית והמשפטית: שב"כ, צה"ל, פרקליטות צבאית, משרד המשפטים והמועצה לביטחון לאומי. בין היתר הכריעו כי נטייה מינית לא תזכה להגנה מישראל. הסיבה: "אין ברשות הפלסטינית רדיפה שיטתית על בסיס נטייה מינית. הבקשה לשהות בישראל מונעת מהרצון ליהנות מאורח חיים ליברלי ולא יהיה נכון להתייחס אליהם כאל קבוצה נרדפת".

הנימוקים מדוע לא מאושרות חלק גדול מהבקשות חסויים (צילום: דובר צה"ל)
על פניו, הניסיון לייחס כל עסקת מקרקעין בשטחים להיבט ביטחוני נראה מאולץ. למרות זאת, הוועדה עשויה לספק הגנה גם לכאלה זאת מכיוון ש"פעילות זו נתפסת, ככלל, כמעוררת חשד לשיתוף פעולה עם רשויות הביטחון של מדינת ישראל"

עוד נקבע כי מכירת קרקעות ליהודים תידון על ידי ועדת המאוימים, כלומר, תוגדר כשיתוף פעולה. "יחסה של החברה הפלסטינית למוכרי קרקעות ליהודים הוא יחס מחמיר ומשפיל", קבעה הוועדה, "הרשות הפלסטינית חוקרת ומביאה למשפט חשודים בדבר כשהענישה המקובלת היא בדרך כלל מאסר ממושך, כאשר העונש המקסימלי הקבוע בחוק הוא עונש מוות, אך מימושו מותנה באישור יו"ר הרשות ובפועל", מדגישה הוועדה, "על פי המידע שנמסר לצוות הוא אינו מיושם".

בישראל כאמור, רואים בסוחרי קרקעות כמשתפי פעולה עם ישראל, על אף שבפועל לא מדובר בקשר על רקע ביטחוני או עם גורם רשמי. העוסקים בסחר קרקעות בשטחי הגדה המערבית עם בעיקר מתנחלים, שעושים זאת פחות על רקע כלכלי ויותר על רקע אידיאולוגי למטרות של הרחבת התנחלויות קיימות. למעשה, כבר בשנותיה הראשונות של הוועדה הוכרו גם סוחרי קרקעות, מה שמעלה תהיה האם מדובר בהרחבת ההגדרה לצרכים פוליטיים. במסמך הועדה מצוין כי ההחלטה כי הועדה תדון גם בסוחרי קרקעות פלסטיניים הינה "בשל הפן הביטחוני הנובע מטענות לשיתוף פעולה עם גורם ישראלי", ומציינים כי בכל מקרה של סוחרי אדמות "נבדק בהיבטים ביטחוניים".

על פניו, הניסיון לייחס כל עסקת מקרקעין בשטחים להיבט ביטחוני נראה מאולץ. למרות זאת, הוועדה עשויה לספק הגנה גם לכאלה זאת מכיוון ש"פעילות זו נתפסת, ככלל, כמעוררת חשד לשיתוף פעולה עם רשויות הביטחון של מדינת ישראל ומטופלת על ידי ועדת המאוימים".

בדומה להומואים, נקבע כי גם בקשות להגנה מפני חשש לפגיעה על רקע מה שמוגדר 'חילול כבוד המשפחה' – יידחה על ידי ועדת המאוימים. "יש לטפל במקרי הקיצון במציאת פתרונות מול הגורמים השונים הפועלים בתחומים הסוציאליים בשטחי הרשות", נקבע.

"יחסה של החברה הפלסטינית למוכרי קרקעות ליהודים הוא יחס מחמיר ומשפיל" (צילום: יותם רונן)

עיקר הטענות נגד הוועדה היא הסודיות והלקוניות של החלטותיה: לא מפורסמים פרוטוקולים מסודרים, לא ברור האם מתקיים דיון מהותי בטענות שמעלה המאוים וחשוב מכך – הטוען למאוימות אינו מופיע בפני חברי הוועדה. הדברים נקבעים על סמך חומר כתוב בלבד.

"להגיד לך את האמת", אומר עו"ד טפלו, "הגשתי כבר מאות ואלפי בקשות לוועדה אך אין לי מושג איך נראה מי שעומד בראשה". כך למשל נראית החלטה של הוועדה, לגבי בקשה של שלושה פלסטיניים בני משפחה אחת מאיזור טול כרם שטוענים כי נשקפת להם סכנה בעקבות חשד לשיתוף פעולה עם גורמי ביטחון בישראל. "להלן עיקרי העמדות שהוצגו בפני הוועדה אשר ניתן לציינם באופן גלוי", נכתב בפתיחה. תחילה מובאית הערכה לקונית של השב"כ בת שלוש שורות בה נכתב כי "מהמידע המצוי ברשותנו, אין בסיס לקביעה כי הפונים 'מאוימים' ואין ברשותנו מידע המלמד על סיכון משהותם בישראל".

לאחר מכן מובאת עמדת המשטרה המספרת על עברם הפלילי של הפונים וכן קביעה כי "לא קיימת אינדיקציה למסוכנות, אנו לא ממליצים על מתן היתרי שהייה". בהמשך מובאים פרטים כלליים על הפונה כפי שקיימים במאגרי המנהל האזרחי. הוועדה דחתה את הבקשה. מי שחתום על ההחלטה הוא אל"ם ביטון על נייר הנושא את הכיתוב "מחלקת אג"ם – בחזית העשייה".

עברם של הפונים לוועדה נבדק בדקדקנות (צילום: ענבל מרמרי)

"הוועדה מאוד זהירה בהיתרים שהיא מנפיקה", אומר עו"ד כהן, "אתה לא לגמרי יודע מה כל השיקולים אבל עם השנים את רואה שינוי במדיניות: היד יותר קפוצה. אדם שנמלט מהשטח צריך להביא הוכחות שהוא מאוים שם, זה לא עניין פשוט. הדברים נעשים במחשכים ולכן קשה לתקוף את זה בבג"ץ כי הנימוקים סודיים. בפועל, אין עליהם ביקורת ולכן הם לא מרגישים צורך לבסס את ההחלטה".

מהי ההגדרה לשיתוף פעולה עם ישראל?

עו"ד טפלו: "זו אחת הבעיות שאני מציין תמיד, אין הגדרה. זה לא מופיע בחוק, לא בנוהל ולא בשום מקום אחר. בפועל הם משתמשים בשלושה ביטויים: סייען, שזה הבכיר ביותר, משתף פעולה ומקור. חלק מהאנשים הללו היו שותפי סוד גדולים למבצעים מאוד מסובכים כוחות מיוחדים. יש מקרה שאחד ממשתפי הפעולה אפילו קיבל נשק צה"לי אבל לא הכירו בו לא כסייען ולא כמאויים. למה? כי מדי פעם היה חוזר בלילות לאשתו ובגלל שהיעז להיכנס לשטחי יהודה ושומרון, זה מוכיח שהוא לא בסכנת חיים".

ממתאם פעולות הממשלה בשטחים טרם הקבלה תגובה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully