מהעיקול החד שמוביל לרחבת הכניסה למערכת המכפלה הגיחו בריצה ארבעה לוחמי חטיבת גבעתי שערכו ריצת כושר גופני עם בגדים אזרחיים ללא נשק. שעת צהריים, יום רביעי השבוע, שגרה שקטה בעיר חברון. אחד מהחיילים לבש שכפ"צ. ספק חשש מדקירה, ספק חשש מצלף פלסטיני שמשוטט כבר למעלה משנתיים בעיר חברון. דפוס הפעולה שלו - יוצא ממקום המסתור, יורה משכונת אבו סנינה לעבר הכניסה למערת המכפלה, ונמלט כאילו בלעה אותו האדמה. אלוף פיקוד מרכז רוני נומה ומפקד אוגדת יו"ש ליאור כרמלי התעמקו יחד עם בכירים בשב"כ בדרך הפעולה ללכוד אותו, אך הוא עדיין מסתובב חופשי, ממשיך לאיים על אזרחים וחיילים.
הצעירים הפלסטינים מכנים אותו ברשתות החברתיות "הצלף מחברון", למרות שלאף אחד כרגע אין מושג האם הוא בן העיר העתיקה, או שמא אחד שמגיע מכפרים או ערים בגדה כדי לבצע את זממו ולהיעלם. הפלסטינים בעיקר מהללים ומשבחים את הפיגועים שהוא מבצע נגד "המתנחלים". בצה"ל ובשב"כ הדעות חלוקות. האם הוא משתמש בנשק צלפים תקני ומקצועי המאפשר לו לדייק לפלג הגוף התחתון מטווח של למעלה מ-500 מטר או שמא מדובר במומחה לאמצעי לחימה שייצר נשק מאולתר, וכתוצאה מכך בחצי השנה האחרונה הוא רק פוצע אזרחים וחיילים בגזרת חברון. על דבר אחד כולם מסכימים את הצלף מחברון יש ללכוד.
הסיפור סביב הצלף מחברון מתחיל בחודש ספטמבר 2013. לוחם בחטיבת גבעתי, סמל ראשון גל קובי ז"ל, נהרג מירי סמוך למערת המכפלה. א', שהגיש בשטח עזרה ראשונה לקובי, סיפר השבוע כי מיד לאחר הפציעה האנושה קובי היה מחוסר הכרה, והצוות הרפואי ביצע בו החייאה. מטרת הכוח בשטח הייתה להעבירו לאמבולנס ממוגן ירי ולפנותו במהירות מהמקום. מאוחר יותר קובי נפטר מפצעיו. כל כיווני החקירה נבדקו אך העלו חרס, וכשהם מגיעים למבוי סתום יוצאת בדרך כלל ההודעה "החקירה עברה למישור המודיעיני".
עד היום אין בסיס לאף השערה: האם בוצעה פליטת כדור במרחב או שמא מדובר בירי צלף משכונת אבו סנינה, מעוז חמאס ידוע. תיק מותו של גל קובי, שפעל ברגעיו האחרונים בסמטה המרוחקת מאות מטרים ממערת המכפלה, הונח לאחרונה שוב על השולחן של בכירי פיקוד מרכז לאחר סדרת פיגועים ביישוב היהודי.
בתחילת חודש נובמבר בשנת 2015 התקיימו אירועי 'שבת חיי שרה' ביישוב היהודי בחברון, בהם השתתפו אלפי אזרחים ישראלים שהגיעו מכל רחבי הארץ. בשעת אחר הצהריים של אותו יום שישי נפתחה באש מדויקת לעבר שני אזרחים ישראלים שעמדו ברחבת הכניסה למערת המכפלה. אחד מהם נפצע באורח קל והשני באורח בינוני. היישוב היהודי תוגבר בכוחות ולוחמים עלו על גגות בשכונת אבו סנינה כדי להגדיל את השליטה והתצפיות על המרחב, ואולי גם למנוע מהצלף לחזור אל עמדתו. לא הרחק מחורבות מבנה שזכה לכינוי "בית הצלף" ממנו ירה צלף פלסטיני והרג בשנת 2001 את הפעוטה שלהבת פס ז"ל.
אירועי שבת "חיי שרה" הסתיימו ללא אירועים נוספים, הלוחמים ירדו מהגגות והאזור חזר לשגרת פיגועי הדקירה, שאולי השכיחו במעט את העובדה שיש פלסטיני שיורה בחשאי ונמלט. השקט שוב הופר לפני חודש וחצי. ישראלי שחזר מתפילה במערת המכפלה גילה שרכבו נורה. גורמי צבא ושב"כ שהוקפצו אל המקום העריכו כי הירי בוצע שוב משכונת אבו סנינה שמשקיפה על רחבת הכניסה של מערת המכפלה. הערכות של גורמי ביטחון היו שמדובר באותו צלף פלסטיני. האיום נותר בעינו.
פעיל הימין הקיצוני ברוך ברזל, שמקיים משמרת מחאה בכניסה למערה על רקע רציחתו של גינאדי קופמן ז"ל בדקירות סכין על ידי מחבל פלסטיני, סיפר השבוע: "השעה הייתה שבע בבוקר. בדרך כלל יש יותר ממניין לתפילה במערת המכפלה. כולם ממהרים. הוא (הצלף, א.ב) כנראה ניצל את הכניסה של המתפללים לבצע ירי ולא הצליח. אחרי שהמתפלל חזר למכונית שלו הוא הבין שניסו להרוג אותו באמצעות שני כדורים". תוך כדי השיחה חולף במקום ה"ספארון", מעין מיניבוס ממוגן ירי, באמצעותו מעבירים לוחמים ממקום למקום בתוך העיר חברון.
הצלף הפלסטיני התגלה שוב לפני כשבועיים. בזמן שצוערי בה"ד 1 עמדו ברחבת הכניסה למערכת המכפלה נפתחה לעברם אש וצוערת נפגעה באגן. דניאל ביבי, שמתגורר בקרית ארבע הגיש עזרה ראשונית לחיילת. "הצוערת עמדה במרחק של 30 מטר בערך מהמקום שבו נפגעה המכונית מירי", הוא משחזר. "היא הייתה בהכרה ואמרה: 'ירו בי, ירו בי'. הדבר הראשון שעשינו זה לקחת אותה למקום מחסה. אחר כך היא פונתה על ידי הצוות הרפואי. אני סייעתי לפצועים בשבת 'חיי שרה' וגם לצוערת, וראיתי את המכונית שנפגעה בירי. אני חושב שהוא לא פועל ממקום אחד. הוא כל הזמן משנה זווית. להערכתי מדובר באותו אחד".
צוער של בה"ד 1 שמאבטח את שער הכניסה והיציאה מקרית ארבע לחברון, סיפר כי הסיור של הצוערים בשטח המשיך למרות פציעתה של הצוערת. "אני לא יודע אם זה אומץ או טיפשות. המרחק ביניהם תמיד קצר. דיברנו על המקרה אחר כך, והעריכו שמדובר בנשק מאולתר. לא נראה למפקדים שזה נשק מקצועי. אם אנחנו מפחדים? ואם כן, מה זה משנה? איזה ברירה יש לך פה".
תושבי היישוב היהודי בחברון טוענים כי הצלף הרחיב את גזרת הפעולה שלו ומספר שעות אחרי פיגוע הירי בו נפצעה החיילת, התבצע ירי לעבר "צומת הכבשים" ממנה ניתן לפגוע בירי מאותו מרחב פעולה והם משוכנעים שמדובר באותו צלף. בחודשים האחרונים בוצעו שלושה פיגועים בצומת ובכולם התבצע ירי מרחוק.
אזור מערת המכפלה מאובטח על ידי שני סוגים של כוחות. משמר הגבול שאחראי על מספר טבעות אבטחה קרובות, וגדוד צבר של גבעתי בפיקודו של סא"ל קובי בראל, שאחראי על אבטחת המרחב. כל פלסטיני שנע באזור עובר מספר עיניים בוחנות של לוחמי מג"ב ומצלמות אבטחה שהוצבו בשטח. כשמתרחשים אירועים גדולים באזור, יפעלו צלפים של צה"ל ויוצבו אמצעים טכנולוגיים לשפר את מלאכת איסוף המודיעין נגד גורמים עונים כמו הצלף הפלסטיני.
אחד מלוחמי מג"ב שעמד סמוך למשמרת המחאה של ברוך ברזל נע לכל כיוון כשאצבע אחת על ההדק, ואצבע נוספת מוכנה לפתוח את הנצרה. "אני מכיר פה את רוב הפלסטינים. הם גם מכירים אותנו. אני תמיד אומר לעצמי 'וואלה לך תדע אם לא עובר פה הצלף הזה, מסתכל לנו בעיניים, בודק אותנו ומחייך'", שיתף הלוחם במחשבות. כשמתקרבים לרחבת הכניסה למערה החיוכים נעלמים. האווירה היא של דריכות. הרבה מבקרים, מרביתם חיילים וקצינים. אחד הלוחמים במקום מסביר כי הקבוצות שנכנסות לאתר מתבקשות לא להתקהל זמן ממושך בכניסה. "לא חוששים, אבל דרוכים", סיכם לוחם מג"ב.
חניכי קורס רבי-סרנים יוצאים מסיור במערה וממתינים ליד עמדת משמר הגבול עד שיבואו האוטובוסים. אני שואל מה דעתם על ההערכות שיש צלף פלסטיני בשטח. אלה שלא ידעו כלל על האירועים השונים חטפו מקלחת של הערות מחבריו. אחד מהם העריך כי "היורה" לא יורה על אנשים בודדים אלא על קהל כדי לפגוע בכמה שיותר, "לכן אני לא מאמין שזה צלף. הוא מנסה. יורה. פוגע במה שפוגע".
השיחות על עקבותיו של הצלף הפלסטיני מעלות שאלות רבות על אופן הפעולה של צה"ל בחודשים האחרונים. הצבא מנסה להכיל את האירועים, לנטרל את האווירה האלימה ולהפחית את המתח בשטח. האם המערכת הביטחונית מנסה לייצר "מחיר הפסד" לרחוב הפלסטיני כמו צמצום היקף המשאיות העמוסות בסחורות שיוצאות לרצועת עזה או אלפי הפועלים שיוצאים מהעיר לעבודה בישראל, לבל ימשיך לעודד מחבלים? אם אכן החרב מונחת על צוואר שההנהגה הבכירה באזור אז כיצד זה שחברון, שידועה כמעוז חמאס וכמעט בלתי נשלטת על ידי מנגנוני הביטחון הפלסטינים, משחזרת את גדולה מימי האינתיפאדה השנייה העקובה מדם ומאז תחילת אינתיפאדת הסכינים הפכה ליצואנית מספר אחת של מחבלים? מצד שני, תמיד ניתן לומר שהמצב הביטחוני יכול היה להיות גרוע יותר.
לא פשוט לשלוט בגובה הלהבות של העיר חברון, ולמרות זאת האזרחים ביישוב היהודי משוכנעים שאם היו משתמשים ולו במעט מהיכולות שהופעלו לאיתור נשאת מלחם, שביצע פיגוע ברחוב דיזינגוף, היה הצלף מחברון נתפס מזמן.
כשנעים בין הסמטאות ניתן לראות זוגות של לוחמים חמושים מסיירים, מביטים לצדדים, דרוכים. בעוד מספר שבועות הם יסיימו כחצי שנה של פעילות מבצעית בגזרה ויצאו לאימון מפרך. חלקם חי עם תחושה של החמצה על כך שלא הצליחו לאתר את הצלף. "אני בכלל חושב שהוא לא רוצה להרוג, הוא רוצה להעניש", אמר לוחם גבעתי שהחזיק ביחד אחת משקה קל וביד השנייה את רובה התבור, "מי שרוצה להרוג לא פוגע פעם אחרי פעם ברגליים. אם הוא היה רוצה להרוג אז הירי היה למסת גוף (פלג גוף עליון, א.ב). אני חושב שהוא פועל לבד ובגלל זה אני נותן לו ציון גבוה".
