פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לומדים ביחד- שילוב בין תלמידי החינוך הרגיל והמיוחד מניב תוצאות

      שני בתי ספר פורצי דרך בבאר שבע מוכיחים כי ההשקעה בתכניות לימוד מתקדמות שמשלבות בין תלמידי החינוך הרגיל והמיוחד משתלמת בכל מובן. תכנים מקצועיים וחברתיים שהותאמו לתכנית מחייבים את התלמידים והמורים לתמיכה הדדית ועבודה משותפת, תוך קבלת האחר והשונה

      לומדים ביחד- שילוב בין תלמידי החינוך הרגיל והמיוחד מניב תוצאות
      צילום: בני בן סימון, עורך ווידאו: מיכאל ברגמן

      שיתוף הפעולה יוצא הדופן שמתקיים בבאר שבע במהלך השנים האחרונות בין בית הספר 'מאיר' לבין בית הספר לחינוך מיוחד 'רעים', מייצר קשרים חברתיים איתנים בין שתי אוכלוסיות ילדים שנוטות לשמור מרחק סביר זו מזו בשגרה. הילדים מביה"ס 'רעים' בגילאי א'-ו', חלקם על הרצף האוטיסטי, חלקם בעלי לקות – נטמעים בתוך המארג החברתי פדגוגי של 'מאיר' ובהמשך, כתף אל הכתף, ממשיכים הילדים לפעילות התנדבותית בקהילה.

      אינה קוזנץ, מנהלת בית הספר 'מאיר' טוענת כי שילוב הידיים במסגרת התכנית יוצר בסופו של דבר תלמידים בוגרים ואחראים יותר. "אנחנו נותנים הזדמנות לבית ספר רעים להשתלב אצלנו ורואים את הפוטנציאל שלהם ומאפשרים להם להשתלב בכל התחומים. מה שהתלמידים שלי בבית ספר מאיר מרוויחים מהשילוב זה בעצם כשמדברים על חינוך לערכים וזה החינוך לערכים. הם יודעים לקבל את השונה יודעים לקחת אחריות הם מגלים את עצמם מעלה להם את המוטיבציה ללמידה".
      "התכנית הזו הופכת את התלמידים שלי למבוגרים, אכפתיים סבלנים, סובלניים, אחראים שזה אני חושבת שזה דרך חיים. ברגע שתלמיד מגלה אחריות יודע לשלוט בעצמו מגלה סבלנות וסובלנות, השמיים הם הגבול", כך קוזניץ.

      השילוב שנוצר בין שני בתי הספר וצוות המורים מביא אתו, כאמור, כוח מיוחד שתורם לשני הצדדים. ילדי החינוך המיוחד משתלבים בפרויקטים בקהילה וילדי החינוך הרגיל לומדים לגדול לצדם של בעלי הלקות ועוזרים להם להשתלב בחברה. לתמיכה ההדדית הזו במסגרת הלימודית יש השפעה נכרת מחוץ לכותלי בית הספר. סיגל מזרחי, מנהלת בית הספר לחינוך מיוחד 'רעים' מזהה רווח פדגוגי אדיר עבור תלמידיה, פועל יוצא של האינטראקציה עם התלמידים מביה"ס 'מאיר'. "השילוב הוא בבתי הספר, וגם שילוב בקהילה. יש לנו תכניות של שילוב של ילדים שיוצאים לאתרים בב"ש כמו החווה החקלאית, מוזיאון סורוקה או מרכז טניס כדי להיפגש עם הקהילה. להיפגש עם ה'רגיל' . לרכוש כלים ומיומנויות כדי שמחר ההורים שלהם יוכלו לקחת אותם ולשבת איתם בבית קפה וליהנות מארוחה כי הם נחשפו לסביבה ולאחר".
      "בבסיס של הכול עומדת האמונה שזה אפשרי, כי אם לא מאמינים אז גם אם אתה תעשה, אתה לא תעשה את זה מכל הלב ובמקצועיות שהיא נכונה. אנשים פה מאמינים שזה אפשרי והמציאות פה מוכיחה שכן הילדים מתקדמים", מספרת סיגל.

      קרן חלפון, אמו של אבי - תלמיד בבית הספר לחינוך מיוחד 'רעים', מספרת כי בנה לא רצה לבוא לבית הספר בעבר. הוא היה מרחק נגיעה מכניסה לעולם הפשע, ולא רצה ללמוד כי זה שיעמם אותו. כבר במהלך התכנית, היא מוסיפה, חל שיפור אדיר בגישתו לדברים. "ניסינו להסביר לאבי כמה שזה חשוב ללמוד, ושככה מתקדמים ומוצאים עבודה ומרוויחים כסף. הוא לא הסכים עם זה והחליט שהוא רוצה להיות סוחר סמים. כמובן שנכנסו ללחץ, שיתפנו את הצוות בתכנית, הורדנו אותו מזה ואז הוא החליט שיש עוד דרך, להיות מוכר לימונדה, העיקר לא ללמוד"
      "השקט הזה בתכנית, שאנחנו יודעים שמהשעה 7:30 בבוקר עד 17:00 הילד נמצא במסגרת שאנחנו יודעים שהוא מקבל את כל הטיפול המקסימלי, את כל האהבה , התמיכה והרצון הזה להוציא מתוכו את כל מה שהוא מסוגל ויכול להוציא, זה נותן לך את השקט . אני יכולה לצאת ולממש את עצמי בתור אישה עם קריירה ולעשות את העבודה שלי בצורה הכי טובה. אני לא מתעסקת כל היום במה קורה לאבי", מספרת קרן בהתרגשות.