ילדים זה שמחה- מדוע קטן מספר הילדים במשפחות הבדואיות?

עבור השיח' אברהים אלטורי מרהט האמירה "ילדים זה שמחה" היא לא רק שורה משיר, אלא עובדת חיים של ממש . 17 ילדים לטורי, ועל פי הצהרותיו- היד עוד נטויה. הוא אינו מצטער על הבחירה להביא לעולם הרבה ילדים , אולם יחד עם זאת, הוא לא ממליץ לילדיו ללכת בדרכו בעיקר בשל המשמעויות הכלכליות האדירות. "תאמינו לי קצבת הילדים לא הזיזה כלום - אבל מה, רמת החיים ירדה וזה השפיע קצת. זה לא מנע ממני להביא ילדים . אני לא מצטער על הילדים, אבל אני אומר לילדים שלי שלא יעשו מה שאני עשיתי. אין צורך, בשביל מה ? אני לא אומר שלא להביא ילדים לעולם. כל אחד , איך שהוא רוצה. אבל אם אתה מביא ילדים צריך לדאוג לה יא עומרי".

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והביטוח הלאומי חל שינוי תפיסתי משמעותי בקרב הצעירים הבדואים. במהלך השנים האחרונות מתועדת ירידה מתמשכת ברמת הפריון של האוכלוסייה הבדואית בדרום. בשנת 2002 משפחה ממוצעת הביאה 6.76 ילדים וב2014 רק 4.77. ירידה משוערת של יותר מ20%.

ההסבר המקובל לירידה, הוא מעברן של משפחות רבות ליישובי קבע והשינויים שמתחוללים בתוך החברה המסורתית. פאהד אלקרנאוי מרהט, טוען כי משפחה קטנה היא מזמן לא דבר שיש להתבייש בו. "הזמן של ההורים הוא לא כמו הזמן שלנו. אני חושב שהיום אפשר להסתפק ב 3-4 ילדים וזה לא בושה. למרות שהחברה והמנטליות והתרבות היא להביא המון ילדים והרבה ילדים". אברהים אלהוזייל מחזק את דבריו של פאהד אך טוען גם כי מדובר בעיקר בעניין כלכלי ופחות תרבותי. "לפני עידן חלוקת הקצבאות לילדים, האנשים היו מתחתנים גם שלוש פעמים על מנת להביא ילדים ולצבור הכנסה מביטוח לאומי. בזמני, לא קניתי בית אלא גרתי בצריף ובאוהל. לא היו לי את כל העלויות שיש היום כמו מיסים מים חשמל וארנונה"