"ישו הזבל, נוצרים מנאייק, טפו עליכם", אלו חלק מהקללות שכמרים ואנשי הכנסייה הארמנית סופגים מצעירים חרדיים ואנשי הישיבות בעיר העתיקה למעלה מעשרים שנה, רק בשל היותם נוצרים. הם סופגים השפלות קשות מצדם של אברכים חרדיים, שמקללים אותם, יורקים למראה גלימותיהם ולעיתים גם תוקפים אותם. והמשטרה? מבחינתם של אנשי הכמורה, קהילה קטנה ושקטנה שמנסה לחיות בסובלנות עם שכניה, היא אינה מתעניינת בשלומם של הכמרים. "אנחנו פונים למשטרה והשוטרים כל הזמן אומרים 'לא ראינו ולא זיהינו' וגם כשרואים, התיק נגמר בהרחקה של חודש או חודשיים מהעיר העתיקה, אז הם לא לומדים כלום", אומר האב נורייל, מנהל בית הספר המיוחד של הרובע הארמני. וואלה! NEWS פותח את תיקי החקירה בסכסוכי דת הכי מכוערים בישראל. המסקנה של אנשי הכמורה היא אחת ויחידה: המשטרה לא עושה מספיק כדי למגר את התופעה המכוערת, המסכנת מאוד את יחסיה התקינים בין יהדות לנצרות בירושלים.
הקהילה הארמנית הקטנה השתכנה כמעט כולה במאה ה-4 לספירה בירושלים. מאז ועד היום, משמרים אנשי הכנסייה את הקהילה הקטנה בבירה, ועושים כל שביכולתם להמשיך את השושלת המפוארת. לדברי אנשי הכמורה, במשך שנים ארוכות הם חיו בהרמוניה עם כל שלושת הדתות. בכניסה למנזר, שבדרך כלל סגור לכניסה למצלמות, מקבל את פנינו מזכיר המנזר. "הם בתפילה עכשיו, אבל עוד מעט הם יקבלו אתכם", אמר לנו בדרך הכי מנומסת ובאנגלית קורקטית להפליא. הכנסייה הקטנה היא אולי הכי יעילה ויפהפייה בעיר העתיקה. בסמוך אליה מצוי אותו בית הספר המכשיר צעירים להפוך לכמרים מן המניין. בסמוך לבית הספר מצוי מגרש משחקים נקי להפליא, בו משחקים ילדי הכמרים, לקראת שילובם בבית הספר.
לדברי אנשי הכמורה, תחילה הם לא ייחסו חשיבות יתרה לתופעה, כיוון שהיו מקרים בודדים בלבד. אך בשנים האחרונות נאלצים הכמרים לספוג יריקות על בסיס יומי בכל פעם שרגלם דורכת מחוץ למנזר. ההתפלגות של היורקים היא כמעט זהה. עם זאת, אם בעבר התופעה אפיינה בעיקר אברכים חרדים, כעת גם חלקים של צעירים מהציונות הדתית יורקים לעבר הכמרים. הכמרים מעידים כי ישנם מקרים בהם הם נאלצים לספוג יריקות גם מחיילי צה"ל חובשי כיפות, פשוט כי הם לא נראים להם טוב בעין.
לפי בדיקה של וואלה! NEWS, רוב מוחלט של המעצרים שמבצעת המשטרה בהקשר של תופעת היריקות, מסתיימת בשלב המעצרים, כאשר החשודים בעיקר מורחקים מן העיר העתיקה, זאת מבלי להגיש כתב אישום נגדם. כאשר התיקים כבר מגיעים לכדי אישום בבית המשפט, מרביתם מסתיימים ללא הרשעה, או ביטול כתב אישום. בדרך כלל תפיסת החשודים נעשית על ידי הכמרים עצמם ולא על ידי כחולי המדים. אחת הדוגמאות הבולטות התרחשה לפני כשבועיים. במהלך תהלוכה נוספת של אנשי הכמורה, הגיע אדם דתי וירק לעברם. "יצאנו לעשות מיסה והייתי אחראי על התהלוכה", מספר האב קוריון, האחראי על הכנסייה. "אני אישית דאגתי לתלונה במשטרה ולשמחתי יש גם מצלמות אבטחה שקלטו שהוא יורק".
אחת הדוגמאות לאוזלת היד בהקשר לטיפול המשטרתי היא במקרה של י', תלמיד ישיבה שלטענת הכמרים הארמניים ירק לעבר שלושה מהם, בעת שעשה דרכו לישיבה. יחידת התביעות של המשטרה החליטה לבטל כתב אישום נגד י'. הסיבה הרשמית: עדות של אזרח שהיה במקום, שהבחין בהתרחשות וקעקע שלוש עדויות של כמרים שהעידו כי י' ירק עליהם. "הוא ירק עד כדי כך חזק ומשפיל שאפילו שמעו את קולות היריקה, וגם ירק הרבה מאוד", העיד במשטרה סרוגה בדרוסיאן, אחד הסטודנטים הלומדים לכמורה, שספג את היריקות. "זה היה בחג 'אלענסרה' של האורתודוקסים. במהלך תהלוכה שלנו מהפטריארכיה לכנסייה שליד קבר דוד, כאשר עברנו ליד קבר דוד, עבר בינינו צעיר יהודי דתי עם כיפה גדולה על הראש ופאות עבות, ופשוט ירק על הכמרים וגם עליי ירק עליי. הוא פגע בגלימה למטה, באזור רגל שמאל".
בעקבות אותה מסכת היריקות, כך מעידים הכמרים, הופסקה התהלוכה לחלוטין. "בתהלוכה השתתפו בערך 100 איש", ממשיך בדרוסיאן. "הייתה שירה דתית, השירה הופסקה כי כולם התבלבלו ולא ידעו מה לעשות. כולנו פשוט עמדנו והסתכלנו עליו ואז פנינו לשוטרים".
אחד העדים הנוספים באירוע היה ארתור סובריאן, שטען: "הוא ירק על איזה שישה-שבעה אנשים, ואחד מהם הוא כומר מבוגר. אני ידעתי קצת עברית ואמרתי לו 'בוא לפה', ואז הכומר שהיה איתנו אמר לנו לא לדבר איתו וקראנו לשוטרים". לדבריו של סובריאן, י' לא הסתפק רק ביריקות על הגלימות, כי אם גם על פניהם של הכמרים. "הוא ירק על הימין ועל השמאל, וגם על הפנים הוא ירק", הוסיף סובריאן.
כאמור, במקרה של י', המשטרה החליטה כן להגיש כתב אישום. עם זאת, באמצעות עורך דינו, יצחק בם, הצליח י' להביא עד הגנה שטען כי ראה את הכמרים דוחפים אותו, ודווקא הם אלו שנהגו באלימות, זאת על אף שהעיד כי היה מרוחק כ-20 מטרים מרוחק מהאירוע. "הלכתי לישיבה שלמדתי בה", מספר י' ל"וואלה" חדשות. "לא ירקתי על אף אחד. באותו הזמן עברה תהלוכה של 100 נוצרים ומסלול ההליכה שלהם חסם את המעבר, אז החלטתי לעבור ביניהם. כשהתחלתי לעבור ביניהם, הרגשתי שדוחפים אותי. עצרתי, היה חיכוך והיו צעקות, אמרו לי 'לך מפה ו'לך תזדיין'. הבנתי שלא יתפתח משהו טוב מהסיטואציה הזו ורצתי משם". בהמשך, למקום הגיע שוטר שעצר את י', מה שהוביל באופן חריג להגשת כתב אישום כנגדו, תוך שהוא גם מורחק מהרובע הארמני. "אמרתי לשוטר שהם תקפו אותי ולא עשיתי כלום", ממשיך י', "לא ממש הבנתי מה הם רוצים בסיטואציה הזו. לצערי לא חקרו את הכמרים על תקיפה, אלא רק אותי על יריקה".
"הם אנטישמיים אמיתיים", אומר ק', צעיר בוגר ישיבה שהתגורר בעבר ברובע היהודי וצפה בתופעת היריקות. "צריך לגרש אותם מישראל, הם מטמאים את ארץ הקודש, אין להם מה לעשות כאן, ישו זו המצאה מגעילה, בגלל זה אין זה פלא שיורקים עליהם או בסמוך אליהם, כדי להסיר את הטומאה". גורמים מודיעיניים ברשויות אכיפת החוק מעריכים כי דבריו של הצעיר, כמו גם התגברות תופעת היריקות המשפילות על הכמרים, הם פועל יוצא של הקצנה דתית שעוברים נערי ישיבות מסוימות, שאינם ששים לקבל את השונה, ובעיקר את הסממנים הנוצריים. "זו תופעה לא מנומסת, שפוגעת מאוד בנצרות", מודה האב נורייל. "הם יודעים שאנחנו נוצרים ואנשי דת, ובגלל שאנחנו שונים אז הם יורקים".
אחד התיקים שהסעירו במיוחד את הרחוב הנוצרי היה זה שהסתיים בין כותלי בית משפט השלום בירושלים בשלהי 2011. באותה העת, החליט השופט דב פולוק לזכות כומר המשתייך לפלג היווני בעיר העתיקה מאישום של תקיפה של צעיר דתי, שירק בפניו. הצעיר, בחור ישיבה חרדי, העיד במשטרה: "הייתי רחוק ממנו, ירקתי על הרצפה, יש לי בעיה רפואית של הצטברות ליחה, אז אני יורק". במקרה זה, באופן אבסורדי, החליטה המשטרה להגיש כתב אישום דווקא נגד הכומר בגין תקיפה, ולא נגד היורק, דבר שהביא להתרעמות קשה בקרב הכמרים.
הזיכוי שקבע פולוק ניתן כחלק מן ההגנה מן הצדק, כשהשופט קובע: "אין לסבול שאיש דת נוצרי יבוזה בשל דתו, בדיוק כפי בלתי נסבל שיהודי יבוזה מהיותו יהודי. לעם יהודי היסטוריה ארוכה של אנטישמיות נוצרית שהביאה סבל רב ליהדות וליהודים. הדברים ידועים ואין צורך לפרטם". מבחינת קהילת הכמורה בעיר העתיקה, היו דברים אלה קרן אור קטנה שיכולה לגרום למשטרה לפקח יותר על הנעשה. כבר אז מתח פולוק ביקורת קשה על המשטרה, כשהוא כותב: "רשויות האכיפה אינן מצליחות לעקור את התופעה. היורקים לא רק עוברים על החוק, לא רק פוגעים בקורבנותיהם - אלא פוגעים בכולנו, בתדמיתנו, בתיירות ובערכינו".
למרות ההערה והביקורת הקשה שהפנה השופט פולוק לפני ארבע שנים, התופעה, כך נראה, רק הלכה וגדלה, ולא רק נגד אנשי הכמורה הארמניים. לפי המידע המודיעיני, תופעה זו מכוונת גם כלפי כמרים מהכנסייה היוונית וגם בכנסיית הקבר. "כל יום יש יריקות", ממשיך האב נורייל. "בכל פעם שאנחנו יוצאים מחוץ למנזר, אנחנו מפחדים שמישהו יירק עלינו. בדרך כלל זה תלמידי ישיבה, או יהודים אולטרה אורתודוקסים. הם יורקים עלינו ועל הרצפה". לדבריו, מאז אותו האירוע של היריקה, המשטרה החליטה לתגבר אמנם את התהלוכות, אולם זה לא מספיק.
"כשיורקים עלינו, לעיתים המשטרה עוצרת, אבל הרבה פעמים אומרים 'לא ראינו שיורקים'. התופעה הולכת וגדלה. אבל העונש על היריקה הוא בדרך כלל הרחקה של חודש מהעיר העתיקה. זה משהו שלא יכול ללמד אותם להפסיק להתנהג ככה. הם מקללים את ישו, מקללים את הנצרות, אבל כל זה בגלל שהם לא מכירים אותנו". לדבריו של האב נורייל, מדובר בעיקר בתופעה שנולדה כתוצאה של חינוך לא טוב. "אם החינוך היה טוב יותר, אולי היו ממגרים את התופעה הזו בצורה טובה יותר", הוא מעיד. "חבל שהחינוך הוא לא כל כך טוב".
לפני מספר שנים, הכמרים, שבדרך כלל מעדיפים להתעלם מהאלימות כלפיהם, החליטו שהם עושים מעשה. הם פנו לרשויות, כמו גם לרב הראשי, וביקשו לעשות משהו שימגר את התופעה. "לפני כמה שנים הדביקו פוסטרים בעיר העתיקה בדרישה להפסיק את התופעה", ממשיך האב נורייל. "הפוסטרים הודבקו ברובע היהודי וכתבו שאסור לירוק, שצריך סבלנות כלפי כל הדתות, אבל זה לא עזר. אנחנו עדיין ממשיכים לקבל יריקות כל פעם שעוברים במקומות האלו".
ממשטרת ירושלים, המטפלת בתופעה, נמסר בתגובה: "מרחב דוד מקיים שת"פ והידברות עם כלל נכבדי העדות והדתות, בהם אנשי הכמורה הנוצרים. במסגרת זו מטופלים גם תלונות בגין הטרדות והתגרויות המבוצעות בעיקר ע"י קטינים, שכנגדם נפתח הליך פלילי. המשטרה תמשיך לפעול לשמירה על שלומם ובטחונם האישי של בני שלוש הדתות בצד קיום שיח והדברות שוטפת".
