הצעת "חוק השבת" של חבר הכנסת, מיקי זוהר, שמטרתה לצמצם את כוחה של הרשות המקומית בענייני פעילות עסקית בימי שבת והעברת האחריות לידי שר הכלכלה תוך אפשרות להטלת קנסות גבוהים יותר על בעלי עסקים שיפעלו בניגוד לעמדת השר הממונה נדחתה לעת עתה, בלחץ של חברי-כנסת רבים, בהם ראש הממשלה.
לא מפתיע, אפוא, כי הצעת חוק זו זכתה להתנגדויות רבות מכל הקשת הפוליטית הישראלית, כולל בתוך הקואליציה ואף כולל בתוך מפלגת הליכוד עצמה, שחבר הכנסת זוהר הוא חלק ממנה. הצעה זו במהותה הנה אנטי-ליברלית ויש בה כדי להוות מדרון חלקלק להצעות חוק מסוכנות נוספות, שכל מטרתן לכפות אורח חיים מסוים, התואם לאג'נדה ולאידאולוגיה של חבר-כנסת זה או אחר, מימין או משמאל.
חבר הכנסת זוהר אינו יכול להתנהל כמי ששייך למחנה השמאל הסוציאליסטי ואל לו לשכוח כי הוא שותף פעיל במפלגה ימנית, שחרטה על דגלה את ערך הליברליזם והחירות, ולא עקרונות "חברתיים" קולקטיביסטיים - בשם ה"שוויון" ו"טובת הכלל" - שנועדו לעצב חברה בשם אידיאל אוטופיסטי "מתקדם".
שינוי מרקם החיים הציבורי - מתוך בחירה חופשית
"הליכוד", כמפלגה לאומית-ליברלית, צריכה ואמורה לקדם יוזמות כלכליות וחברתיות שמרניות, המאפיינות שוק חופשי וממשלה קטנה ומרוסנת, לצד תמיכה ברעיונות מדיניים לאומיים. בהצעתו, פועל זוהר נגד ציבור בוחריו, שהצביע למפלגה מסוימת בשל ערכים מסוימים, אך מקבל בפועל ערכים סותרים בתכלית.
הצעה זו אינה נוגדת רק ערכים כלל-מוסריים, כי אם גם תועלתניים. בדברי ההסבר להצעת החוק, נכתב כי " נוצר מעגל של ריבוי הפרות חוקי המנוחה מחד גיסא - בעיקר בתחום המסחר - ושחיקה באכיפת חוקים אלה עד שנעלמה לחלוטין, מאידך גיסא... הדברים הובילו ליצירת 'מובלעות' שבהן הפכו חוקי המנוחה לאות מתה. בולטת בכך העיר תל-אביב".
את שינוי מרקם החיים הציבורי, מתוך בחירה חופשית, והתאמתו לחיי הפרט בתוך מסגרת קולקטיבית מצומצמת, בוחר חבר הכנסת זוהר לכנות כ"הפרות חוק". כך, העובדה שבתל-אביב בוחרים לאפשר לתושבים לפתוח חנויות מסוימות בימי שבת, ובבני-ברק לא, אינה מתיישרת עם דעתו של זוהר. לדידו, כולם צריכים להתנהל כפי שמתנהל אורח החיים בבני-ברק. דבר זה פסול ומסוכן מעיקרו, בדיוק כפי שהיה פסול ומסוכן אם זוהר היה מציע להעתיק את מרקם החיים בתל-אביב, לכל המקומות האחרים במדינת ישראל.
ברור כי כל רשות מקומית מכירה את אופי תושביה ומרקם החיים שבה, לאין ערוך ובאופן משמעותי, יותר מאשר פקיד ברמה המדינתית, שבמידה ויתקבל החוק, יצטרך להחליט מי יהיה זכאי לאישור פתיחת עסק ומי לאו, זאת מבלי להכיר כלל את הצביון המקומי ואת רצון התושבים. במקום לכפות חוק כלל-מדינתי על מרקם החיים המקומי, תוך העצמת הבירוקרטיה ותחושת הניכור של האזרח, עדיף להתאים את הניהול המוניציפלי למרקם החיים המקומי.
אין צורך במשיח שיגיע להציל את השבת במדינת ישראל, שכן השבת כבר מוגדרת בחוק השומר עליה והיא ממילא נחשבת לחלק מרכזי מהממלכתיות הלאומית-דתית היהודית של מוסדות המדינה ומנהיגיה. בהינתן שאין כוונה להפריד דת ומדינה בישראל, הרי שכל ניסיון לשנות את הסטטוס-קוו לכיוון כפייה מדינתית, רק יפגע עוד יותר בחופש הפרט.
על המדינה לפעול להעברת הסמכויות בתחום השבת לרמה קולקטיבית מצומצמת יותר, כמו המועצות המקומיות, תוך שמירה על הבסיס הזהותי של השבת, המוסכם כבר בחוק. טוב תעשה ממשלת ישראל אם תפעל לביטול החוק לאלתר, שמטרתו לכפות את ערכיו האישיים של חבר כנסת מסוים, על מרקם החיים של ציבור שלם.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.