תא"ל יניב עשור ישב עד לפני ארבעה חודשים על ספסל הלימודים במכללה המלכותית ללימודי ביטחון בבריטניה (RCDS), ולמד יחד עם 55 סטודנטים, ביניהם קצינים מהצבא הבריטי וצבאות זרים נוספים ומנהיגים עתידיים מרחבי העולם. חלק לא מבוטל מהם ערבים. תהליך התבוננות מהצד על ישראל והבנת הכוחות הגלובליים.
באמצע חודש ספטמבר השנה הוא קיבל את האחריות על אוגדת הבשן, שאחראית על הגבול עם רמת הגולן והחרמון, מידיו של תא"ל אופק בוכריס, שעיצב את הגזרה במהלך כהונתו, הרכיב תכניות פעולה, ואימן כוחות בגבול ליום שבו הכול יתהפך ודעאש יתדפק על הגבולות.
ארבעה חודשים חלפו מאז, והמציאות בשטח השתנתה. סוריה הפכה בקצב מהיר לסוריות, חלקים גיאוגרפים קטנים שמחולקים לפי חמולה, שבט, ועדה. החלוקה הכללית היא בעיקר סונים נגד שיעים. מורדים סונים משלל סוגים נלחמים נגד המשטר הסורי ונאמניו, איראן, חיזבאללה והצבא הרוסי. כיום, רחוק מאוד מכיתות הלימוד של המכללה המלכותית ללימודי ביטחון בבריטניה, תא"ל יניב עשור והאוגדה בפיקודו, אמורים לתת מענה לאיומים למלחמות האיסלאם שמעבר לגבול.
תא"ל עשור החל את דרכו הצבאית בשנת 1990 בגדוד 12 בחטיבת גולני. בוגר מלחמת לבנון הראשונה והאינתיפאדה השנייה. במלחמת לבנון השנייה פיקד על גדוד 51, בין היתר בקרב העקוב מדם בבינת ג'בל, שעל מהלכיו עוטרה היחידה בצל"ש אלוף פיקוד צפון. בשנת 2012 מונה למפקד חטיבת גולני. במבצע צוק איתן סייע בחפ"ק הקדמי של החטיבה החומה לאחר שהמח"ט אל"מ רסאן עליאן נפצע מטיל נ"ט, פונה לבית החולים ואושפז.
האתגר המשתנה של תא"ל עשור כולל אוסף של ארגוני טרור שפועלים בסוריה. חלקם חילוניים גמורים כמו: ג'יש אלאול, ג'יש אל ירמוכ, פתח חלב, דיביזיית החוף הראשונה, ודיביזיה 13. חלקם דתיים לייט ששואפים לסוריה מבוססת שריעה: אל פילק אל אול, ואכנאף בית אל מקדס. וארגונים סלפים כמו אחראר אל שאם, צבא אל פתח, אסוד אל שריעה, שוהדא אל-ירמוכ, צבא האסלאם, אל מחנא ונור אלדין אל זוכרי. כל אלה מתגמדים מול האכזריות של שני ארגונים סלפים ג'יהאדיסטים מרכזיים: דעאש וג'בהת א-נוסרה. הרשימה בפועל הרבה יותר ארוכה ומורכבת.
כדי להתבונן על האיומים הגדולים צריך להיזכר במנהיג דעאש אבו בכר אל בגדדי, ששבר שתיקה ממושכת ולפני פחות משבוע נשמע בקלטת אודיו מאיים על ישראל. האופציה הראשונה לתקוף מטרות בישראל עוברת דרך עיניו הפקוחות של תא"ל עשור, והאתגר גדל כשהשבוע איים מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה בנאומו לתקוף את ישראל מהים ועד רמת הגולן. בפיקוד צפון לא נותרו אדישים. קציני המודיעין קראו בקפידה את הנאום מספר רב של פעמים וניסו לחפש כוונות נוספות מאחורי המילים. "בדרך כלל שנסראללה אומר משהו הוא מתכוון אליו", אמר גורם בכיר בצה"ל.
השאלות שמעסיקה כעת את תא"ל עשור מי יתקוף ראשון ומתי? דעאש? ארגוני טרור אחרים שפועלים במרחב רמת הגולן ? חיזבאללה? או שליחיו? ואיך צריך להיערך לכך?
נראה שהחשש בצמרת צה"ל הוא בעיקר משני איומים עיקריים: הראשון, פיגוע ממוקד של חיזבאללה שיביא לנפגעים ויחייב את הצבא להגיב בעוצמה. סוג המהלכים שכולם יודעים איך זה מתחיל אך אף אחד לא יודע איך זה יסתיים, ומספיקה אי הבנה אחת על הגבול כדי לגרור את האזור להסלמה. אחרי הרג מ"פ ולוחם מגבעתי בשנה שעברה על ידי חוליית נ"ט של חיזבאללה הסתפק צה"ל בהנחיית הדרג המדיני בירי פגזים לשטחים פתוחים.
האיום הנוסף: פיגוע במתווה דעאש כמו שניתן לראות היטב בעיראק, סוריה וסיני - פיגוע אסטרטגי שמשלב בתוכו איסוף חוליות טרור ממספר רב של מוקדים באמצעות טנדרים, תפילה משותפת לפני התקפה, הפעלת מטעני חבלה רבי עוצמה במשקל מאות ק"ג, שילוב של ירי טילי נ"ט, חדירה של נגמ"שים, טנקים ורכבי שטח מהירים. סרטוני האימונים של דעאש באתר יוטיוב שצולמו בסוריה, מעידים יותר מכל על הכוונות לחדור ליישובים ולהילחם בתוך המבנים.
אז איך באמת נערכים? ואחרי מי עוקבים? לפי גורמים בצה"ל מתנהל כיסוי בסיסי על כל אחת מהקבוצות שפועלות ברמת הגולן כדי להיערך לאפשרות שברגע אחד משהו יתפוצץ על קו הגבול. אך כמו בכל ארגון, כשהשמיכה קצרה היכולת שלך להתעמק בפעילות של ארגונים מסוימים די מוגבלת.
התפנית האזורית נרשמה לפני שלושה ימים. הצבא הרוסי תקף לראשונה יעדים במרחב דרעא, דרום סוריה, מרחק של 100 ק"מ מדמשק. בארבעת החודשים האחרונים תקף הצבא הרוסי 814 יעדים בסוריה, 388 מתוכן רק בשבוע האחרון בדגש על יעדים בחלב, לטקיה, אידליב, מעט בחומס ובתדמור. לא ברור אם המידע המודיעיני זורם לצבא הרוסי בהיקפים גדולים ומאפשר לו הספק תקיפה רחב או שמא החשש ממערכת החורף ההולכת ומתקרבת מצמצת את חופש הפעולה שלו.
כאמור, לטילים חכמים למעט טילים מונחי GPS חייבת להיות ראות טובה לפני השיגור, גם במקרים בהם נדרשים הטייסים הרוסים להטיל פצצות טיפשות על המטרות הם חייבים להביט על המטרה, והעננות הסורית ותנאי החורף הקשים יצמצמו את האפשרויות. לא נראה שהצבא הרוסי יבזבז טילים מתקדמים מהצוללות שעולות לו הון רב. לכן ההערכות הן שבחלון ההזדמנויות שנוצר יגביר הצבא הרוסי את קצב התקיפות.
ההשלכות לכך יכולות לגרום לארגוני הטרור להתחפר ולצמצם את ההתקפות ביבשה, או לשנות את כללי המשחק. כשהצבא הרוסי ידחק אותם עם הגב לקיר הם ינצלו את שעת הכושר לתקוף יעדים בגבול הישראלי כמוצא אחרון. זה השוני העיקרי שיוצר אבחנה ברורה בין אתגרי מפקד האוגדה הקודם תא"ל בוכריס לאלה של מפקד האוגדה הנוכחי.
לדברי גורמים בצה"ל, תהליך שבו תתפתח תחרות בין ארגוני הטרור השונים ברמת הגולן לא מנותק מהמציאות, שכוללת כבר בימים אלו מלחמות פנימיות ומכוניות שאלו מפוצצים על אלו במרחק של 400 מטר מהגבול הישראלי. כשארגון דעאש מכריז על רעיון: "אין אלוהים בשם אלוהים", הוא מתכוון לכך שהכול מותר לו, אין לו גבולות והוא עושה את זה בשם אלוהים.
האיום על ישראל ברמת הגולן מתפתח במספר כיוונים: דעאש, שמונה כיום למעלה מ-15,000 פעילים בסוריה, ג'בהת א-נוסרה שמתרכז בעיקר במרכז רמת הגולן, נע על הגדר ומתחכך בשלב זה בעיקר מול הצבא הסורי אך נמצא במתח מתמיד מול האוכלוסייה המקומית, ושוהדא אל-ירמוכ שהשתלט על 40 קמ"ר בדרום רמת הגולן. זה ארגון שמונה מאות לוחמים מקומיים.
הנחמה היחידה של צה"ל בסיפור הזה הם פעילי הטרור "המקומיים". לדבריו של גורמים בצה"ל: "הגורם המשפחתי המקומי הוא מרסן. יש להם מה להפסיד. א-נוסרה לדוגמה מתוסכלים. הם באו לרמת הגולן להילחם נגד המשטר הסורי ובפועל הם נלחמים נגד שוהדא אל-ירמוכ". החלק הרע בסיפור הזה הוא ש"החוצניקים", כהגדרת צה"ל, אותם פעילים שהגיעו מחו"ל, ידועים כאכזריים במיוחד ופועלים ללא התחשבות באוכלוסייה המקומית שמונה למעלה מ-750 אלף אזרחים, כמעט מחצית מהם מתחת לגיל 15 ורובם חקלאים.
האיום הנוסף הוא חיזבאללה, שמתבסס בגיבוי איראני וסורי בצפון רמת הגולן, מרחיב את האחיזה ובונה רצועת ביטחון למרגלות הר החרמון מתחת למוצב "ישראלי" כדי למנוע זליגה של מורדים לשטח לבנון. מי שעשוי להגיע מאזור זה הם לא רק פעילי חיזבאללה אלא שליחים כמו פעילי ג'יאהד אסלאמי במימון איראני.
למרות זאת מחפשים במערכת הביטחון בישראל עוגן להיאחז בו. לפי הערכות בצה"ל, המערכת הצבאית הרוסית פועלת לפי היגיון שמתחשב באינטרס הסורי ולא מתפרעת למרות הדיווחים במערב על מאות אזרחים הרוגים כתוצאה מתקיפות חסרות רסן. לדברי גורמים בצה"ל לא יחול שינוי במצבו הכלכלי של דעאש בסוריה עד שהצבא הרוסי לא יתקוף תשתיות לאומיות בא-רקא, שכוללות בין היתר את תעשיית הנפט הסורית, בזכותה מרוויח דעאש כסף רב שמניע את הלחימה. הרוסים עדיין מניחים כי למרות שא-רקא הוא מרכז כובד של דעאש, ניתן יהיה לבצע תקיפות אוויריות ממוקדות כדי לדחוק את הטרור החוצה, ומבלי לפגוע בתשתיות ששיקומן יעלה כסף רב ויימשך שנים רבות.
רוסיה טורפת את הקלפים מחדש בסוריה, ולמרות הגשם שמביא עמו החורף הנוכחי, האבק לא מספיק לשקוע כדי שיהיה ניתן להבין את התמונה המלאה. ועד שהיא תתבהר, אם בכלל, על מפקד אוגדת הבשן האחריות לשמור על דריכות החיילים, שיצטרכו תוך זמן קצר ביותר לבלום פיגועים אסטרטגיים על הגבול, פיגועים שיפרו את השקט הנוכחי ויבראו מציאות חדשה ומדממת יותר.
