בבעיטה בפרצופן של נפגעות תקיפה מינית מסתיימת שנת 2015 עם גזר דין לא הגיוני בעניינו של עבריין המין יניב נחמן, שנשלח לחצי שנה של עבודות שירות. בגזר הדין באות לידי ביטוי תפיסות שגויות המעידות על חוסר הבנה של הרכב שופטי בית המשפט המחוזי לגבי הדינמיקה הייחודית של עבירות מין, ההשלכות האיומות של הפגיעה, הסיבות לשיהוי בדיווח וזכות האשה על גופה. הדברים שנכתבו בגזר הדין יכולים לשמש כטקסט בסיס בכל קורס ללימודי מגדר כדי להמחיש עד כמה מושרשות תפיסות חברתיות שגויות, מיושנות וסקסיסטיות כלפי אלימות מינית נגד נשים.
בגזר הדין טוענים השופטים כי מה שקרה אינו מהווה פגיעה ערכית ברמה הגבוהה. לפיהם העובדה כי הנאשם ניצל את האמון שנתנה בו ידידתו כדי לאנוס אותה זו פגיעה "לא ברף הגבוה" של ערכים חברתיים. אז מהי אם כן פגיעה ברף הגבוה, האם לא סביר כי דווקא שבירת אמון הקיים בין אנשים קרובים תהווה הפגיעה הקשה ביותר משום שהיא מערערת את האמון בבני אדם והורסת את היכולת הבסיסית לסמוך על אנשים קרובים. את זה לא מבין הרכב השוטים.
שני מיתוסים חסרי שחר מופיעים בהמשך: אמנם הנאשם פגע מינית "אך מעבר לאלימות הכרוכה במעשים המיניים מעצם טיבם לא נגרמו למתלוננת בעטיים נזקים גופניים והפעלת הכח לא הייתה ברמה גבוהה". הסברה שכדי לאנוס צריך להפעיל כוח כבר פסה מן העולם. הכיצד זה שהשופטים לא מבינים כי ניתן לא להפעיל כוח וגם לאנוס. ולגבי נזקים גופניים נכון אין שריטות, אולי אין סימנים כחולים. הנזק הוא שקוף ובלתי נראה. אבל הוא קיים, עמוק, כואב, הגוף זוכר את הפגיעה ועלול בהמשך לפתח טראומות קשות אבל הן שקופות עבור השופטים.
ועכשיו מגיעים לנסיבות הרקע: קיומה של מערכת יחסים, גם מינית, בין הנאשם למתלוננת שנמשכה שנים. כן היו ביניהם בעבר יחסים, אז האם משמע הדבר פעם נתת, את מותרת לעד. נכון זה נשמע מוזר, מותר לך להיכנס עם מישהו למיטה, אבל זכותך המלאה להגיד לו עד כאן. אך בשביל השופטים, נתת פעם, גמרנו - תירוץ להקל על הנאשם - דבר שהוא בלתי הגיוני בעליל.
ולעניין התלונה הכבושה - הגיע הזמן ששופטי ישראל יבינו את הדינימיקה המורכבת של עבירות מין: קודם פגיעה, ולא פעם מגיעה אחריה ההדחקה, ניסיון לשכוח ולהשכיח. עובר יום, עוברים שנים, הכאב מחלחל, ואז לאט לאט מגיעה ההכרה הפנימית, שאת לא רצית, ושזה בעצם היה א-ו-נ-ס. ואז אולי תעזי להתלונן למשטרה. אבל מבחינת שופטי ישראל זה לא בסדר, לא הגיוני, כבשת, שתקת במשך שנים - יש בכך משום נסיבה מקילה.
ולבסוף האמירה שבתיק לא הוגשה כל ראיה שיש בה כדי להעיד על נזק מיוחד שנגרם למתלוננת כתוצאה מהעבירה למעט, כמובן, הנזק הטבוע בעבירות המין. ובכן, האם כבוד השופטים אינכם מודעים לכך שהנזק הטבוע בעבירות מין הוא קשה מנשוא ולוקח שנים, אם בכלל, להשתקם ממנו.
אוסף האמירות הללו אינו מתקבל על הדעת. סוף שנת 2015 מסתיימת בקול זעקה מרה. אין ספק ששופטים אלו חייבים ומיד לעבור השתלמות בתחום עבירות המין. מעבר לכך הגיע הזמן להקים מחלקות ייעודיות לטיפול בעבירות מין בבתי המשפט אשר שם יכהנו רק שופטים המתמחים בנושא. אי אפשר להמשיך ולהפקיר כך את הנפגעות וכמובן על הפרקליטות לערער מיידית על גזר הדין כדי שלא יישאר ממנו כל זכר.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.