"אני אדקור את עצמי 100 פעמים בבטן, ולא אהמר על אגורה אחת", במילים אלו התחנן בעל חוב בדירת מסתור בה שיחקו המהמרים פוקר "טקסס הולדם" בראשון לציון, בפני ראש הכנופיה החרדית, משה לקר. "אני מכבד אותך ואתה יורק לי בפנים?", שואל אותו לקר בחזרה. "אל תיתן לי להגיע למצב ששום דבר לא יעניין אותי". לקר הוא אולי הדוגמה החיה לבעיית ההימורים הקשה שעמה מתמודדים רשויות החוק. דירות המסתור הרבות שפתחו לקר ואנשיו ברחבי הארץ, הביאו לרווחים עצומים של מאות אלפי ואולי מיליוני שקלים לבעלי הדירות.
תזכורת: פרשת "הכנופיה החרדית" חשפה בפני חוקרי ימ"ר ירושלים שורה ארוכה של בתי קזינו הפרושים ברחבי הארץ. בראשון לציון חשפה המשטרה דירת קזינו ענקית, בה היה הכול: החל מרולטה ובלאק ג'ק וכמובן טורנירים פיראטיים של טקסס הולדם. לפי המידע המודיעיני של המשטרה, לקר היה אחראי על לפחות חמישה בתי קזינו ודירות הימורים. בבתי הקזינו נשכרו שירותיהם של מלצריות, מנקות, דילרים ו"קופים", אנשים הלוקחים עליהם את האשמה במקרה של חשיפת הדירה.
חומר החקירה בתיק "הכנופיה החרדית", שהגיע לידי וואלה! NEWS, כמו גם רשימת ארגוני הפשיעה שאימצו את המשחק הממכר ביותר בישראל, ממחישה היטב את בעיית ההימורים הקשה שפקדה את המדינה, והכול על גבול המותר. השבוע בית משפט המחוזי שם לזה סוף, לאחר שקבע סופית כי מדובר במשחק מזל, וככזה - בלתי חוקי לחלוטין. המדור "חומר מפליל" משרטט את בעיית החובות שצוברים לא מעט מהמהמרים ואת החיבה המיוחדת שרוחשים לו ארגוני הפשיעה הודות לכסף הקל שהוא מכניס להם.
במשטרה מעריכים כי ברחבי הארץ יש אלפי בתים בהם פותחים שחקנים מזדמנים שולחנות טקסס הולדם. "אם זה כספים של מאות שקלים, את המשטרה זה לא מעניין", אומר חוקר ותיק במשטרת ירושלים, "אבל אם מדובר בסכומים של אלפי שקלים, שם מתחילה הבעיה, בעיקר לאור הרווח הקל שיכול לבוא מזה". למשוואה הזו בדיוק, של עריכת טורנירים של "טקסס הולדם", נכנסו לקר ואנשיו.
אחד הנושים בבתי הקזינו של לקר חושף באופן נדיר כיצד עובדת שיטת השולחנות, וכיצד מגייסים שחקנים, כמה מהם כדורגלנים מוכרים. "עבדתי עם בחור בשם סער (סמואלס, אחד מאנשיו של לקר, י"א) וחיים (בנבנישתי, י"א). עבדנו תקופה מסוימת בתור שותפים, כאילו כל אחד מביא שחקנים. בעולם הזה, מי שיותר חזק, יותר קובע. אני חלש, אני בן אדם טוב, בסך הכול חיפשתי כמה שקלים, רוצה להביא פרנסה הביתה". בתגובה לפתיחות, נדהם אחד החוקרים הוותיקים בימ"ר ירושלים, וסינן לעבר האיש: "אבוס רבאק". "הייתי עוזר", ממשיך הנושה. "כאילו, הייתי מכיר אנשים שמהמרים, והייתי אומר להם 'תקשיבו, פה משחקים, תבואו'".
בשלב מסוים, לדבריו של השותף, גם הוא התפתה: "באיזשהו שלב אני גם אני הימרתי, שיחקתי והפסדתי אצלם, והתחלתי לחלק אצלם". עד מהרה, הפך השותף לדילר באחד מבתי הקזינו. "אמרו לי 'תשמע, או שתחזיר את הכסף, או שתעבוד אצלנו בשביל להחזיר את הכסף, לא רוצים לפגוע בך".
אחת המנהלות המרכזיות של לקר הייתה אירית גמליאל, אישה בשנות ה-40 לחייה, שניהלה את העסק השוטף בבתי הקזינו. "בראשון לציון החל לפעול מועדון ההימורים מחודש אפריל השנה", העידה גמליאל בפני חוקריה. "ניהלנו יחד עם משה, שהיה השותף שלי. לפני כן, ניהלנו הימורים בכל מיני דירות. אני ומשה התחלקנו ברווחים ובהפסדים, אני ומשה היינו שותפים, אבל בפועל, אני הייתי במקום. משה כבר שנה וחצי שותף שלי, עוד לפני שהתמקמנו במועדון, כשהיינו מנהלים את ההימורים בדירות, הוא היה שותף שלי".
החוקר: "למה צירפתם את משה לקר?"
גמליאל: "כדי שתהיה לו פרנסה, אבל בעיקר שאם תהיה בעיה בגביית חובות, משה יטפל בזה. זה היה החלק שלו, לכל אחד יש תפקיד, אני הייתי צריכה לשבת שמה והוא היה צריך לטפל בגבייה".
לפי עדותה של גמליאל, המועדונים והטורנירים פעלו בעיקר בימי שני, רביעי ומוצאי שבת. "כמה שולחנות היו פעילים בימי המשחק ומה כמות השחקנים בכל שולחן?", נשאלה גמליאל על ידי החוקר. "זה תלוי. לפעמים היה נפתח שולחן אחד ולפעמים שני שולחנות. תלוי כמה שחקנים מגיעים. אם נפתחו יותר משתיים, זה טורנירים שאין בהם רווח. זה רק מייצר מאגר שחקנים".
כוונתה של גמליאל היא כי לבעל הדירה שמארח משחקי "טקסס הולדם" אין רווח אמיתי מתוך המשחקים. הסיבה לכך פשוטה: טורנירים של "טקסס הולדם" משוחקים אך ורק על ידי המהמרים עצמם ודילר שמחלק את הקלפים מקבל לעיתים טיפים, שאינם מגיעים לסכומים גבוהים. הרווח, בעיקר, מגיע מהלוואות בריבית גבוהה לשחקנים וגם מגביית דמי אירוח, שהם בבחינת "דמי כיס" ביחס לסכומי הלוואות.
החוקר: "איזה משחק קלפים שיחקו השחקנים במועדון?"
גמליאל: "הולדם. חוץ מזה שאני ממש לא יודעת איך משחקים, מי שמנהל זה הדילר ואף פעם לא התעניינתי איך משחקים".
כתב האישום שהוגש נגד לקר וגמליאל מייחס להם שורה של עבירות סחיטה, כאשר השיא הוא בעת שלקר וחבורתו חטפו את אותו בעל חוב שהחל לעבוד כדילר, והכו אותו כדי לקבל ממנו את החוב.
כך פעלה השיטה של לקר בעת שצלצל לחייבים ודרש מהם לחזור לקזינו. אחד המהמרים היה "וובה". לקר שמע כי למרות שאמר לו שאין לו מספיק כסף, הוא חזר להמר אצל המתחרים של לקר באשדוד.
לקר: "מתי אתה בא אלינו?"
"אם מישהו מחכה להלוואה הזו, זה אני", השיב לו וובה.
"אין הלוואה, אין הלוואה, אתה משגע אותי עכשיו? אתה משחק שני משחקים עם מממן ופתאום אתה אומר לי 'אין לי כלום'. מה אני שומע, אתה משחק אצל אנשים, אתה רוצה פעם הבאה אני אבוא אני אוציא אותך מהמשחק?"
וובה: "לא משה, אני..."
לקר: "מה זו ההתנהגות הזו, תגיד לי, אני מכבד אותך, אתה יורק לי בפנים?"
וובה: "אני מכבד אותך נשמה"
לקר: "אתה מכבד אותי ואתה לא משלם לי כסף. תקופה ארוכה שאתה צריך לשלם לי"
וובה: "זה יבוא, תאמין לי"
לקר: "זה לא יבוא, אתה תבוא לשחק אצלי"
וובה: "אני רוצה, אבל לא יוצא"
החומר המודיעיני שבידי המשטרה אינו מסתיים רק במשה לקר. לפי המידע המודיעיני, החסות על חובותיהם של לקר הם של שני ראשי ארגונים: ארגון ג'רושי מרמלה וארגונו של יעקב "עקא" שמעון. בהאזנות הסתר נשמעים לקר וגמליאל משוחחים, לפי הערכות המשטרה, על בוררויות שעשו אנשי לקר עם בעלי החוב בבתי הקזינו. "הם היו בפגישה אצל ההוא", נשמעת גמליאל מעדכנת את לקר ברמז על משפחת ג'רושי, כשהיא מסייגת ומעדכנת כי הם מחכים לחזרה של אחד מהם מחו"ל. "טוב אני אשב איתו עוד פעם, אני אבין ממנו הכול", עונה לקר. "אז למה הוא צריך לחכות להוא? למה הוא מחכה להוא מחו"ל כאילו?".
גמליאל: "הם היו אצלי אתמול. והם הסבירו, קודם כל הם לקחו אותם לכפר קאסם בכלל"
לקר: "לקחו את המשפחה כאילו?"
גמליאל: "כן, לכפר קאסם, והם אמרו שהם לא שייכים לזה, הם למזרח ירושלים"
בשלב זה, עולה שמו של עקא לראשונה. "וההוא, עקא בא איתם תמיד?", מתעניין לקר, כשהוא יודע שעקא הוא הבוס הגדול.
גמליאל: "אה. מתי שהם היו באותו יום, עקא לא היה איתם".
לקר: "מתי הם נפגשו עם עקא?"
גמליאל: "היום הוא קרא להם אליו".
לקר: "טוב, ההוא בכל מקרה לפי מה שדיברתי איתו, הוא אומר לי 'אני הופך את העולמות, אני לא רוצה שזה יגיע לזה. ביום ראשון נעשה פגישה שישלם את מה שישלם"
עסקי ההימורים שחשפו אנשי ימ"ר ירושלים היא בבחינת טיפה בים בכל מה שקשור לדירות מסתור בישראל. לפי המידע המודיעיני של המשטרה, דירות טקסס הולדם הם מנת חלקם של כמעט כל ארגון פשיעה שמכבד את עצמו בישראל. החל בארגונו של שלום דומרני באזור לכיש, משה רובין וניבי זגורי בבאר שבע ועד עמיר מולנר והאחים מוסלי במרכז: כולם רואים פוטנציאל אדיר שטומן בחובו המשחק הממכר שכאמור, לא מכניס אמנם כסף בטווח הזמן המידי, אך העובדה כי הוא משחק פופולארי, מושך מהמרים לדירות המסתור.
מי שנחשב עד למעצרו לאיש ההימורים הגדול בארגון של יצחק אברג'יל הוא ללא ספק אילן בן-שטרית האילתי, יחד עם יעקב "עקא" שמעון. במשך שנים ארוכות, יחד עם השותף הצפוני מנהריה מיכאל מור, הפעיל בן-שטרית עסקי הימורים משגשגים באילת. המהמרים נהגו להגיע לדירות מסתור בעיר הדרומית בחסות אנשי אברג'יל. אנשי הארגון נהגו לסחוט באיומים מהמרים שלא החזירו את הכספים שהפסידו בהימורים. רשת ההימורים הייתה כה מוצלחת, עד כדי כך שהיא זלגה מעבר לגבול - לבתי המלון בטאבה, שכפי שנחשף בוואלה! חדשות. בטאבה נהגו מור ובן-שטרית להלוות למפסידים סכומי עתק לצד ריביות גבוהות בבתי הקזינו בטאבה.
"טקסס הולדם" כיכב גם בדירות ההימורים של הארגון האילתי. אך את הכסף הגדול גרף הארגון דווקא לא בטורנירים או שולחנות "ק?ש" רגילים של המשחק, אלא במה שנקרא משחקי "פרייבט".
"כשהגעתי לאילת אני לא עסקתי בהימורים, כי לכל אחד הייתה בלעדיות על משהו", הסביר עד המדינה. "לאילן הייתה בלעדיות על משחקי טקסס הולדם, אורן אלמקייס היה שותף עם שלומי ואזנה בקלובים (מועדוני קלפים, י"א). לאילן היו המון שותפים, כי היו כמה מקומות של הולדם - אבל אילן היה בעל הבית הבכיר. היו תקופות שאילן היה שותף של שחר בניטה גם בטקסס הולדם וגם בפרייבטים. פרייבט זה משחקים של בודדים, כמה שפחות שחקנים, אם אפשר גם ראש בראש. זהו משחק קלפים מסוג 'צ'יק האד', הולדם פוקר, רמי. משחקים כמה שפחות אנשים על כמה שיותר כסף, מדובר במאות אלפי שקלים למשחק".
חוקר: "כמה מרוויח מקום שבו מתנהל המשחק?"
העד: "כ-3-4 אחוזים מכל יד, מכל סיבוב. הייתה תקופה שהיה 'לימיט' על מה שהבית יכול לקחת. 300 שקל לסיבוב. וזה לא כולל הגניבות שבוצעו על ידי הדילרים. נגיד היה צריך לקחת 400 והיה ז'יטון של 5,000, אז הדילר היה מכניס את הז'יטון לקופה. תמיד המקום היה מקום של אילן. אסור בתכלית האיסור שאדם יפתח מקום ללא אילן. איפה שפותחים, אילן חייב להיות באחוזים. היו לאילן הרבה שותפים וכל הזמן הם היו מפחדים מהמשטרה, כי הם היו גם אנשים נורמטיביים. רוב הפעמים כשאני הגעתי לאילת, אילן לא היה מנהל את משחקי הטקסס כי הוא פראי, אנשים פחדו ממנו. היה את חביב ביטון ואורן אלמקייס ויניב מלול שהם ניהלו את המקומות, היו מנהלים בשטח. אילן רק בשנתיים וחצי האחרונות הוציא את כל השותפים ולקח בלעדיות".
לקו ההלוואות בטאבה נכנס העבריין הצפוני, מיכאל מור, בשותפות עם בן שטרית וחיילו הבכיר, שחר בניטה. "מיכאל הציע לאילן להיות שותף בטאבה", סיפר עד המדינה בחקירותיו, "אילן אמר לו שעדיף שהוא יהיה שם לבד, בלעדיו. זה גם מראה את החברות ביניהם, שאילן לא לקח אחוזים ממנו. בגלל החברות. אני חושב שזה בגלל שאילן רצה לחזק את הקשר לארגון של מיכאל ורצה לשמור על יחסים טובים. שחקן היה הולך לקזינו, אם היה נתקע בלי כסף ומזומן אז הוא מחפש את המאשרים (חייליו של מור שאישרו הלוואות, י"א)".
מי הריץ את העסק? נועם משה המכונה 'קוני', מוטי אברהמי, שי פחימה המכונה 'צ'ומפי' ומיכה מזרחי המכונה 'הפקות' כיוון שניחן בכישורים יוצאי דופן בגביית הכספים. "היה שם בקזינו כל פעם 'מאשר' אחר", תיאר עד המדינה, "זה לפי תקופות שעבדו. מצא את המאשרים, היה אומר להם, 'אני צריך הלוואה עד הבוקר'. מחייגים לשחר (העבריין שחר בניטה, שותפו להלוואות של מור, י"א). אומרים לו את השם ותעודת הזהות של הבן-אדם. אם מכירים את השחקן, אז לא צריך לחייג לשחר. עד סכום מסוים, נגיד 5-10 אלף דולר. אם לא מכירים את השחקן, אז מחכים לאישור שחר. שחר מאשר, נותנים לו את הסכום ומחכים. אם הרוויח, מחזיר להם באותו רגע, אם הפסיד הוא החזיר להם יום למחרת ב-10 אחוז ליום. כל יום שעובר, הוא נותן עוד 10 אחוז ליום. זה לא פחות מ-5,000 דולר. אם נגמר שם הכסף, אז שחר שולח לשם עוד". עסק לכל דבר, עם עובדים, מנהלים בדרג ביניים, ומנהלים בכירים ובוסים גדולים.
חוקר: "איך הכסף היה מגיע למיכאל מור?"
העד: "כשהוא היה מגיע לאילת. הייתי רואה אותם עושים חשבונות, ואם מיכאל צריך הוא לוקח. אבל יותר טוב שהכסף נשאר בקופה, כי אז יש יותר כסף להרוויח כל יום".
חוקר: "האם מיכאל מור היה מגיע הרבה לאילת?".
העד: "כן, פעם בשבוע. לפעמים הוא היה ישן שם כמה ימים".
חוקר: "האם שחר היה ה'מאשר' היחיד, או שגם מיכאל מור אישר?".
העד: "מיכאל לא היה בפרונט. גם לא היה להם יותר מדי בעיות בכספים חוץ מהפעם ההיא בחיפה שאני יודע עליה. היום אין שקל פיגורים".
ב"פעם ההיא", אגב, היה צורך באיומים נוספים עד שהחוב שולם. לדברי העד, אחת הסכנות הגדולות הטמונות באי החזרת החוב היא ההסתבכות עם הארגון של מור. כך, למשל, נשמעות ההוראות של שחר בניטה בשיחה טיפוסית בינו למיכה "הפקות" מזרחי.
בניטה: "הפקות, הפקות הם אתה שומע אותי הפקות, רות עבור"
מזרחי: "שומע, דבר"
בניטה: "הפקות, תודיע לכל החייבים: אם יש שקל פיגור, מי שיהיה לו פיגור, יסתכסך איתי. היום אין שקל פיגורים. תודיע את זה לכולם שאני אמרתי, אני לא צוחק. מי שלא ישלם, תהיה לו בעיה איתי".
מזרחי: "אין בעיה, המסר יעבור".
בניטה: "ומדבר ממש ברצינות, אגב. היום אין פיגורים. היום אין, לא מחר, לא לשעה, לא שעתיים. היום אני רוצה את כל הכסף".
כך או כך, גם אם לארגוני הפשיעה או לאדם מן היישוב היה ספק בדבר חוקיותו של "טקסס הולדם", תיק לימור עיראקי הוכיח: לא מדובר עוד בתחום אפור, לאחר הרשעתה בניהול משחק אסור, השופטים הפכו את טקסס הולדם למשחק שחור.