כאילו שלא ידענו קודם שפיטורים אינם המאורע השמח בחיי עובד, מציינים עתה חוקרים כי פיטורים אכן עלולים לגרום לדיכאון תמידי. החידוש: הדיכאון עלול להימשך שנים ארוכות, גם לאחר מציאת עבודה חדשה. המחקר פורסם בגיליון האחרון של כתב העת לפסיכולוגיה תעסוקתית.
החוקרים מציינים כי לא אובדן העבודה, בהכרח, הגורמת להמשכיות הדיכאון, אלא שרשרת של "אירועים שליליים" המתרחשים לאחר הפיטורים. "המשברים המתרחשים לאחר אובדן העבודה, מזיקים יותר מהפיטורים עצמם", קובע ד"ר ריצ'רד פרייס, ראש צוות החוקרים מאוניברסיטת מישיגן.
פרייס ועמיתיו חקרו את הקשר בין אובדן העבודה לדיכאון. החוקרים השוו בין תפקוד ומצב בריאותי במחקר שכלל 756 מחפשי עבודה מובטלים במשך 3 חודשים או פחות, שאיבדו כל תקווה באשר למציאת עבודה חדשה. הנחקרים היו בני 36 בממוצע, ורובם סיימו את בית הספר התיכון.
"מעמסה עצומה על מערכות היחסים"
המעמסה הכלכלית שנגרמה מהאבטלה, הובילה למה שקרא פרייס "שרשרת אירועי חיים שליליים". כך למשל, אם איבד נחקר את עבודתו, הוא עשוי לחוות קשיים בתשלומים עבור המכונית אותה הוא עלול לאבד, מה שיקשה על חיפוש עבודה עתידי. בנוסף, אובדן הטבות ביטוח הבריאות בשל האבטלה ישפיע על יכולתו של האדם לדאוג לעצמו ולמשפחתו. כל אלו יוצרים לדעת החוקרים "מעמסה עצומה על מערכות היחסים".
אירועים שליליים כאלו גורמים, ככל הנראה, לתסמיני דיכאון, אובדן שליטה וביטחון עצמי ירוד. הדיכאון ואובדן השליטה העצמית נמשכו, בקרב הנחקרים, גם במעקבי המחקר - כעבור חצי שנה, וכעבור שנתיים: על אף ש-60% מהם מצאו עבודה חדשה, ו-71% עבדו 20 שעות שבועיות לפחות, שיעור סימני הדיכאון נותר גבוה.
עם זאת סבורים החוקרים כי שרשרת האירועים השליליים ניתנת למניעה, על ידי הדרכת המובטלים כיצד ניתן לחזור לשוק העבודה, בלא אובדן שליטה עצמי. "עליהם לתכנן אסטרטגיות ותוכניות חלופיות גם בעודם מועסקים" מציע פרייס.