קוראים לי צחי קירשברג. אני חצי אשכנזי וחצי מזרחי. אני בן 27. אני שוכר קרוואן בישוב רשפון עם ארוסתי, תל אביבית במקור. שירתתי בשייטת 13. כשהשתחררתי טיילתי בהודו. אני לומד ממשל במרכז הבינתחומי הרצליה. גלדתי במושב תומר בבקעת הירדן. אני ימני, ציוני, חילוני ומתנחל. ולא, לא רקדתי בחתונת הימין הקיצוני.
פעם החלוקה הייתה קלה. אם דמיינת איש שמאל, ראית לנגד עיניך חילוני בוהמיין, יושב בבית קפה תל אביבי, קורא עיתון הארץ תוך כדי לגימת קפה הפוך, דל, בלי קצף ורותח. את איש הימין המתנחל קל אפילו יותר לצייר. ציצית, פאות ארוכות, כיפה סרוגה, בית כנסת בשישי שבת, סרט כתום על התיק וניקוב צמיגים במוצאי שבת. היום החלוקה קשה יותר, לא כזו ברורה. הימין הוא לא נחלתו של אנשי נוער הגבעות. והשמאל לא יודע איך לאכול את זה. אז הוא עושה את הדבר הפשוט ביותר - הוא מכליל.
גדלתי במושב תומר בבקעת הירדן. בן להורים ציונים אוהבי הארץ, חקלאים, מתיישבים אמיתיים. המושב חילוני לגמרי. לאסוף מניין לבית הכנסת זו משימה כמעט בלתי אפשרית. רובם המוחלט של תושבי היישוב שירתו בצבא - מהחווה הסינית ועד למבצע עופרת יצוקה. היישוב נמצא לצדו של פסאיל, כפר פלסטיני. אנחנו והפלסטינים מנהלים חיי שיתוף ודו-קיום. כן, דו קיום. ואל תאמינו למי שמנסה לרמות אתכם. כולם במושב תורמים, כולם משלמים מיסים. לתפיסתם של השמאל בארץ, אנחנו מתנחלים לכל דבר ועניין. בקלפי, לא מעט מאנשי המושב הצביעו למפלגת העבודה. אל תספרו את זה לאנשי השמאל, הם בלאו הכי מבולבלים מאוד.
את השירות הצבאי עשיתי בעתלית. בשייטת 13. לוחם ומפקד. רחוק מהמדבר המוכר, רועד מקור, רחוק מהארץ ומהמשפחה, את התרומה שלי למדינה ואזרחיה ידעתי שאני עושה במקום הכי גבוה שאליו אוכל להגיע. אני חלק מן העם הזה, וכשהגיע תורי מילאתי את תפקידי בלי לשאול שאלות מיותרות, בלי להוציא פטור, בלי להוריד פרופיל. שמרתי על כל תושבי הארץ בלי יוצא מן הכלל, מהמופרעים של נוער הגבעות ועד להזויים מהשמאל הקיצוני. אחרי הצבא טסתי למזרח, כמו רבים מיושבי הארץ הזאת. חזרתי והתחלתי ללמוד. אני לומד במכללת הבינתחומי הרצליה. יחד עם אנשי שמאל וימין, לב הסצנה. תאמינו או לא, אבל אני גם יושב בבתי קפה בתל אביב. בלב הבוהמה.
תוך כדי אני עובד ומתנדב בעמותה שדואגת לזכויות אדם של פלסטינים. אני מלמד תלמידים על חשיבותם של ערכי רוח צה"ל וטוהר הנשק. כזה הוא הימין הליברלי-חילוני: הוא יגדע את ידו של מי שינסה לפגוע באזרחי המדינה, אך הוא יעשה את הכל כדי שהחפים מפשע לא יפגעו. הוא מבין את הפגיעה בחופש התנועה של פלסטינים במחסומים, אך חשובה לו גם הזכות לחיים של התושבים היהודים. הוא מבין את המורכבות של החיים כאן. הוא לא מנסה ליפות את המצב ולטאטא מתחת לשטיח. הוא ידבר לטובת ישראל בחו"ל, ויתקן את מה שצריך כאן בארץ. הוא כזה שילחם בחברי שוברים שתיקה ולא ישכח להילחם גם בנוער הגבעות. עקבי, גאה, ציוני ולא מתנצל על זה.
אני ימני, חילוני, מתנחל ציוני. אין לי כיפה וגם לא ציצית. אני לא מאמין באלוהים, אך אני מאמין כי זו ארצי. אני מאמין כי זכותם של יהודים להתפלל בהר הבית לא כי אני משיחי אלא כי אני ליברל במלוא מובן המילה. וככזה אני מאמין בחופש פולחן. אני מצביע למחנה הלאומי ומאמין בזכותם של חברי הקהילה הגאה להתחתן כדין בארץ ישראל. אני הרוב במדינה. משנת 77. ימני שפוי המבין את מורכבות החיים במדינה הזו. ימני המתנגד לאותם פורעי חוק שרקדו בחתונה.
זוהי הפעם הראשונה והאחרונה שאני מצטרף לחברי מימין, בזמן שאלה מתגוננים מהמתקפה המכלילה והצבועה של אנשי השמאל. המתקפה המתוזמנת באה כתגובה לסרטון החתונה המזעזע, בו נראים אנרכיסטים משוגעים, חמושים מכף רגל ועד ראש, רוקדים ודוקרים את תמונתו של עלי דוואבשה. אנשי השמאל לא פספסו את ההזדמנות. אחד אחרי השני פרסמו פוסטים המביעים שאט נפש, סלידה וכמובן הכללה גורפת של כל מי שמגדיר עצמו ימני במדינה. כבר 20 שנה אנחנו רוצחים את רבין וכעת אנחנו מוזמנים קבועים לחתונות של הימין הקיצוני. אז לא, אני לא רצחתי את רבין וגם לא רקדתי בחתונה. לא דקרתי את תמונתו של עלי דוואבשה ולא יריתי באוויר. אל תתייגו אותי עם אותם פנאטים. אני יותר דומה לכם מאשר אליהם.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.