ילידי שנות השבעים חוללו מהפכה תרבותית בארץ. לא פחות. הנערות והנערים שצלחו את האינתיפאדה הראשונה בשנות השמונים, התפרקו בגואה בשנות התשעים והביאו בבגרותם בשנות האלפיים בשורה חדשה לארץ החלב, הדבש והדיסקו את תרבות הטראנס. מסיבות פרועות שאינן מבחינות בין שעות היום ללילה, בקצוות רחוקים ונטושים של העיר, עם מוזיקה מונוטונית משוגעת שהייתה שונה מכל מה שידע עד אז עולם הלילה המקומי.
עם השנים, הסצנה הפכה מתופעת שוליים קיקיונית לתרבות בילוי מרכזית, ומארגני המסיבות התמקצעו בהתאם. הם למדו כיצד לנהל דו קיום עם המשטרה, איך לגייס את הקהל הנכון וכיצד להרוויח כסף מכל הסיפור. הבשורה כבר הייתה כאן - מסיבות הטראנס הגיעו בכדי להישאר.
מאז עברו עשרים שנה. גואה הזדקנה, הקהל התבגר וגם האינתיפאדה הראשונה הסתיימה ופינתה מקומה לשלל מלחמות אחרות. רק המוזיקה מסרבת לרדת מהבמה, ממשיכה לקרוץ לאותם הילדים, שבינתיים הפכו להורים, רכשו מקצועות והתקשטו בקמט או שניים. מסיבות הטראנס העכשוויות ממשיכות למשוך אליהן את אלו שהיו שם ראשונים, הדור ההוא, יחד עם הקהל הטרי והצעיר. המסיבות הותאמו לקהל היעד המשתנה, ולצד רחבות ריקודים והמוזיקה הייחודית, הוצבו מתחמים לילדים, הפעלות ומתנפחים. גואה פינת הבייביסיטר.
חלק מהמסיבות מתכנסות בהחבא, מועברות מפה לאוזן, ואחרות מסתפקות באיוונט חבוי ברשת החברתית. אופי המסיבה מתאים לעונות השנה, ולא רק אירועים גדולים בטבע. גם הפקות צנועות יותר במועדונים עירוניים, המתהדרים בהופעות של אומנים מובילים מכל העולם.
ביום חמישי האחרון התחוללה סופה חורפית. גשם צלף ברחובות תל אביב, ומי שלא היה חייב, נשאר מתחת לפוך. אך אלו לא הפריעו למצעד מבלים מגוון להתייצב ברחבת ה'ברלין דופלקס', מועדון רחב ידיים בדרום תל אביב, להופעה של אמני הטראנס טים שולץ ועופר דיקובסקי. זה הראשון, אמן ברלינאי ותיק, מוכר היטב בסצנת הטראנס ומצליח למשוך אליו צעירים אבל גם לא מעט קהל בוגר. הוא מספר שגם בברלין יש סצנה של קהל ותיק, "אבל לא כמו פה". זו אינה הפעם הראשונה שהוא מופיע בארץ, ולדבריו הקהל הקומי אינו קהל רגיל. "יש כאן מלא אנרגיה, סצנה גדולה של טראנס, ווייב טוב". הוא ממהר לחזור לבמה ומתנצל על כך שאינו איש של מילים. בדרך עוצרים אותו צעירים ומבוגרים, אומרים תודה שהגיע. הוא בעצמו כבר חצה את גיל הארבעים, אבל מבטיח כי "כל עוד יהיה מי שירצה לשמוע, אני אמשיך לנגן".
אחד ממובילי הסצנה כבר שנים ארוכות, והפיק את המסיבה הוא אורן "קומה" פסטרנק, בשיתוף עם המארגנים הידועים פשוט כ"מיה ויוסי". פסטרנק, מחלוצי מסיבות הטראנס של שנות ה-90, מוכר לדור המבלים הותיק כחלק מליין המסיבות המיתולוגי "אומה קומה". הוא בעצמו כבר בן 42, נשוי ואב לשני ילדים. כשהיה בשנות העשרים המוקדמות לחייו נכנס לסצנה. אז חזר מהודו, החל ללמוד משפטים ולהפיק מסיבות.
הילדים שלו, הוא מעיד, גדלו לתוך עולם הטראנס. "הם היו איתי על ערסל בפסטיבלים כבר מגיל שלושה חודשים", הוא מספר בגאווה ומציין שתמיד מקפיד להרחיק אותם מהווליום. "אני אבא יקה", הוא מספר. הקהל שלו התבגר יחד איתו, וממשיך להגיע למסיבות. "לפעמים יש הפסקות בדרך, בדיוק נולד הילד, או תקופה בקריירה, אבל בסוף כולם חוזרים", הוא מחייך בנחת, "הם חלק מהשבט וחלק מהמשפחה".
אבל לא רק פסטרנק מצליח לשלב במיומנות בין קהל צעיר לזה המבוגר. בקיץ, למשל, הוא מפיק מסיבות המתאימות גם למשפחות עם ילדים, אווירה אחרת לגמרי מזו של שנות ה-90, "כמעט 300 ילדים מגיעים לכל אירוע, הם מכניסים הרבה רוגע". בכדי לאפשר להורים לרקוד, הוא מצייד את מתחם המסיבה בפינות יצירה ומפעילים במיוחד לילדים.
עבור פסטרנק, טראנס זו תרבות ודרך חיים, לא עניין של גיל. אבל גם הוא רואה את ההבדל בין הקהל הוותיק לאלו בשנות העשרים לחייהם. "לא כל אחד מגיע לשתות 70 כוסות של וודקה רד בול, ורוב החבר'ה המבוגרים עברו את ימי הקרחנה", הוא קורץ. "רובם מסתפקים במשקה או שניים וחוזרים לאישה, לילדים, או לבייביסיטר".
המבלים המבוגרים יותר מסכימים איתו. "אנחנו כבר לא עפים כמו פעם", מתאר משה אהובי, הבעלים של רשת קונדיטוריות. "עבורנו זו לא חוויה ראשונית, אנחנו באים לשמוע מוזיקה, להשתחרר קצת, ולא לדפוק את הראש", הוא אומר עם חיוך ומתכוון למסיבות עם קהל צעיר שמייצרות אווירה אחרת לחלוטין.
אהובי, בן 45, חי את הסצנה עוד משנות ה-90. גם הוא חזר מהודו מאוהב, ובמשך השנים הקפיד לפקוד את האירועים הגדולים בארץ ובעולם. "היום, אני כבר לא נעלם לשבוע לפסטיבל טראנס בעולם, אלא הולך למסיבה מידי פעם", הוא מספר, "בשביל לא להזדקן".
גם יוסי, עורך דין בן 42 ממרכז הארץ, מתאר כרוניקה דומה. את ימי הטראנס שלו החל כשהתגורר בחו"ל בשנות העשרים בחייו, ונחשף למסיבות טבע ולמוזיקה הזו. הוא חזר לארץ כשהסצנה הייתה בשיאה, והשתלב די בקלות. "היום זה כבר לא סיפור", הוא מסביר אחרי עשרים שנה של ריקודים, שהפכו אותו למיומן. "זו כבר לא החוויה הראשונית המלהיבה, אלא זה יותר כמו ללכת לקולנוע, או לראות הצגה. אני לא אפסיק ליהנות מהמוזיקה הזו רק כי אני מבוגר". יוסי נשוי ואב לשלושה ילדים. אישתו דתייה לשעבר שלא הכירה את עולם המסיבות, ומוזיקת הטראנס, עד שהכירה את יוסי. היום, הוא מתאר, היא שותפה מלאה.
לפני כמה שבועות יצאו יוסי ואשתו למסיבת טבע ביערות הכרמל. "זו הייתה מסיבה מחתרתית, 50-60 חבר'ה, לא יותר". הם נפגשו בשעות היום עם הילדים, בהרכב משפחתי מלא. "קצת טיילנו בטבע, עשינו פיקניק, ורקדנו". בניגוד לעבר, היום יוסי מעיד שאין צורך בחומרים ממריצים למיניהם. "פעם זה היה חלק מהחוויה אצל רוב המבלים, בעיקר בפסטיבלים ומסיבות בחו"ל. היום השגרה השתנתה". בכדי להחזיק מעמד בין העבודה והמשפחה, הם מגיעים לפנות בוקר, לחלק השני של המסיבה, אחרי שישנו היטב בלילה. "הילדים ישנים אצל סבא וסבתא, ואנחנו פנויים לבלות".
החברים מסביב לא תמיד מבינים את הסגנון שיוסי אוהב. בשנים הראשונות חלקם התרחקו, כי התקשו להבין את תרבות המסיבות עד אור הבוקר ואת עולם הטראנס. כשסיים את לימודי המשפטים והתחתן, חייו נכנסו למסלול מוכר יותר, והחברים חזרו בהתאם. "זה מדהים אבל הם עדיין מגיבים בפליאה גמורה כשהם שומעים שאני ממשיך ללכת למסיבות".
השעה ארבע בבוקר. שולץ סיים לנגן, אבל המסיבה ממשיכה. אהובי עומד בכניסה למועדון, מחכה שהגשם ירגע קצת, בכדי להגיע לרכבו. כשנשאל האם הוא לא חושש לנהוג אחרי מסיבה כזו, על כל המשתמע מכך, הוא צוחק. "שתיתי לפני שעות חצי כוס קאווה, ואחרי זה בקבוק מים", הוא מתוודה. "זה כבר לא הימים ההם". מכאן הוא ממשיך ישר למאפייה, לעוד יום עבודה. לאחר מכן ייקח את הילדים לגן ולבית ספר ויחזור לנהל את שגרת המשפחה.
