פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שכנות טובה- משפחות בדואיות מתגוררות ביישובים יהודים

      באופקים התקיימה לאחרונה הפגנה סוערת לאחר שהתברר כי משפחות בדואיות זכו במכרזים לבניית דירות בעיר, אך מתברר כי חלק מערי הדרום הפכו בשנים האחרונות הלכה למעשה לערים מעורבות. בדואים ויהודים גרים בשכנות טובה בערד, באר שבע, דימונה וערים נוספות

      שכנות טובה- משפחות בדואיות מתגוררות ביישובים יהודים
      צלם: בני בן סימון. עורך ווידאו: מיכאל ברגמן

      יחסי שכנות טובה בין יהודים וערבים בדרום מתקיימים במרבית היישובים המעורבים. למעט מקרים יוצאי דופן של גילויי מחאה והתנגדות, אלפי בדואים משדרגים את איכות חייהם ללא חשש, על ידי מעבר מערים עניות ומופלות על המדינה, ליישובים יהודים נבחרים. יעקוב אבו אליגיעאן לדוגמא, העתיק את מגוריו מהיישוב חורה למיתר לפני 9 שנים, ומאז נכנס שקט לחייו. " אני כאיש עסקים רוצה שקט. אני אוהב שקט ולכן השקט שלי - אני רואה אותו בישוב מיתר. אני גר כאן הרבה שנים והכול בסדר ברוך השם. השכנים שלי מאוד טובים ואני לא רואה שום גזענות מצד שכן כאן", הוא מספר.
      החסם הכלכלי, הוא ככל הנראה החסם המרכזי באי הגירתם של בדואים לערים היהודיות. "במיתר יש לי הוצאות כבדות חודשיות על חשבונות מים, ארנונה ושירותי שמירה, ולכן אולי קשה לבדואי עם משכורת רגילה לבוא ולגור בישוב כזה. הוא יתמוטט כלכלית", אומר יעקוב. גם בישוב להבים הסמוך לרהט מתגוררות כמה משפחות בדואיות. אשרף אבו סוויס למשל, העתיק את כתובתו מתוך שאיפה להעניק לילדיו אופציה לעתיד טוב יותר. "אני בלהבים כי רציתי שהילדים שלי יקבלו תרבות אחרת, שיצא מהם משהו בעתיד. שתהיה להם אווירה טובה ולימודים טובים".
      באר שבע הפכה בשנים האחרונות למוקד תעסוקה ומגורים ארצי מוביל, ששאב לתוכו אלפי משפחות חדשות מכל הארץ. האוכלוסייה הבדואית היא חלק בלתי נפרד מאותה מגמה. סאלם אבו עפאש מב"ש, מצא בעיר אופציית מגורים זולה, וניצל אותה ללא חשש. "ב"ש היא עיר מרכז העניינים", הוא אומר. "עיר זולה והבתים לא יקרים. היא הבירה של הנגב והשירותים כאן נהדרים ויעילים. נוח להיות בעיר".

      בתחילת השבוע הפגינו עשרות תושבי אופקים לאחר שגילו כי 14 משפחות משבט טראבין זכו בשנתיים וחצי האחרונות במכרזים של רשות מקרקעי ישראל לקניית מגרשים בשכונות בעיר. אותה הפגנה אינה מייצגת ככל הנראה את תפיסת השכנות המשותפת של כל תושבי אופקים היהודים. ג'נית עמר למשל, מספרת על ימים אחרים בעיר –ימים של סובלנות.

      "אני עליתי בגיל 25 לארץ. הייתי הולכת לבלות ועוזבת את הילדים אצל השכנים הערבים שלי והם היו שומרים עליהם עד שהייתי חוזרת. אני רגילה אליהם - ואין לי שום התנגדות אליהם", כך מספרת ג'נית.