לפני כארבע שנים לערך, בצהריו של אחד מימי השישי, תוך עלעול במוספי השבת, נתקלתי בידיעה שגרמה לי לרגע לעצור הכול: בליכוד הקימו לראשונה "תא גאה". ולא רק זאת בראשו עומד ד"ר אוון כהן, אחד המרצים הזכורים לי לטוב מימי התואר הראשון. זר, כמאמר הקלישאה, לא יבין זאת. אותה התחושה שמחלחלת בך לרגע, כשאת מבינה שאת לא לבד בעולם, יש עוד חיות כאלה - להט"בים ימניים, והם אפילו מרצים באקדמיה! גם במקומות שלא תמיד הכי נוח להזדהות בהם בתור ימני.
מספר שנים חלפו מאז, ולא מעט שינויים במפה הפוליטית ו"גאווה בליכוד", הצליחה לרכוש לעצמה מעמד מכובד בקרב תאי הליכוד השונים, והשבוע, אף לייצר תקדים (אם כי בנסיבות שלא אמורות להפוך אף ליכודניק לגאה במיוחד), כך שההומו המוצהר הראשון מטעם הליכוד, יו"ר התא העכשווי אמיר אוחנה, יושבע כחבר כנסת. לא זו בלבד שאוחנה יהיה הלהט"ב הראשון בליכוד לכהן כח"כ, אלא שיהיה זה גם הח"כ ההומו הראשון לכהן מטעם הקואליציה.
היחס מצד גופים ואישים שונים בקהילה לא תמיד היה אוהד ומפרגן במיוחד, בלשון המעטה, כלפי הרעיון של תא ימני-פוליטי גאה. עם היבחרו של אוחנה בפריימריז האחרונים לרשימת הליכוד, הקצינה הגישה הזאת, וניתן היה להיתקל בהתבטאויות ביקורתיות רבות, חלקן בוטות, כלפי התא וחבריו מעל דפי הרשתות החברתיות.
גישה שלילית זו, מקורה בראש ובראשונה, בהשרשתו של שיח בחברה הישראלית, ובעיקר במדינת תל-אביב, במסגרתו, כל דבר ואדם המזוהים עם השמאל, הינם בהכרח מתקדמים יותר, משכילים יותר, חילוניים יותר, נאורים יותר ונכונים יותר. בעוד שהזדהות כימנית או כבעלת נטיות לתפישת עולם ימנית, בהכרח גוררת עמה שלל קונוטציות הקשורות בבורות, בדעות "חשוכות", וכן, אם להיות כנים, גם בהשתייכות לקבוצות פחות חזקות בחברה הישראלית.
תפישות אלו, לא פסחו על חלקים רבים בקהילה הגאה, שמוסדותיה וארגונים מטעמה, מנוהלים ברוב המקרים על ידי פעילים המזוהים עם השמאל באופן מובהק. כך רווחה למעשה הגישה לפיה מאבק להט"בי "נכון" ואותנטי הוא מאבק המזוהה בהכרח עם מטרות השמאל, כאשר הסוטים מדרך זו, אינם מסוגלים לייצג את האינטרסים של הקהילה, ואף פוגעים בהם בעצם זיהויים עם הימין.
התנגדות זו, לקיומו של מאבק פוליטי גאה מימין, יוצרת למעשה סתירה בלתי ניתנת ליישוב באג'נדה השמאלנית. כיצד ייתכן, שדווקא הצד במפה הפוליטית אשר אמור לקדש את הפלורליזם, את חופש המחשבה וחירויות הפרט, יבחר להתנגד או אפילו לנסות להדיר מתוכו חלקים אינטגרליים מהקהילה רק בגלל שהם אינם חולקים עמו את אותה תפישת עולם?
.
קהילת הלהט"ב בישראל, כמו גם החברה הישראלית כולה, עברה שינויים מסיביים בעשורים האחרונים. מאוכלוסייה המזוהה בעיקר עם הבועה התל-אביבית-חילונית-שמאלנית-הצעירה, ובעיקר הומואית. לאט לאט נשמעים עוד ועוד קולות מן החלקים "האחרים", של החברה הישראלית, אלו של הלסביות וההומואים הדתיים והמסורתיים, של הטרנסג'נדרים, המבוגרים יותר, וגם של אלו מן הפריפריה, שהיא בהקשר זה - כל מקום מחוץ לתל אביב. די להביט בקאסט של העונה החדשה של האח הגדול, ולראות ייצוג של הומואים מזרחיים מן הפריפריה ושל משתתף טרנסג'נדר כדי להבין, שאוחנה אינו אקסמפלר, הוא אינו תופעה העומדת בפני עצמה, אלא חלק אינטגרלי מתהליך, במסגרתו יש מקום במדיה ובשיח החברתי ליותר דתיים, ליותר מזרחים, ליותר להט"בים וכן גם ליותר בעלי דעות ימניות.
אינני יכולה, לצערי, לדעת לבטח כי כהונתו של אוחנה אכן תביא עמה את כל השינויים החקיקתיים להם הקהילה מייחלת. מעבר לכך, גם כימנית, לא כל האג'נדות אותן הוא מייצג חופפות את תפישותיי. אך גם רק בעצם השבעתו לכנסת, גם רק בעצם העובדה שהוא מייצג את הקהילה במפלגת השלטון, לדידי, הוא כבר עושה שירות גדול לקהילה ככלל, ובאופן פרטני לאינדיבידואלים בתוכה, שלא תמיד מרגישים באופן אוטומטי יכולת להזדהות עם העמדות של רוב דובריה. מבחינתי, גם אם ישנה נערה לסבית אחת, באיזשהו יישוב בארץ שמתבוננת באוחנה, ומרגישה שישנו כעת איזשהו ייצוג להט"בי המתיישב עם תפישת עולמה ועולם הערכים שהיא באה ממנו, זהו שירות אדיר לקהילה.
כניסתו של אוחנה לכנסת אם כן, גם אם אינה מולידה באופן מידי שינויים פורמליים ביחס המדינה אל הקהילה, עשויה לתרום, לדעתי, להפיכתה של הקהילה פלורליסטית יותר, מכילה יותר וסובלנית יותר, ועל כך, כדאי לברך
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.